ירוק משתלם

מדוע אסטרטגיות להתמודדות עם השינוי באקלים יחזקו את הכלכלה

מאת סטיב מירסקי

יש פוליטיקאים ובני סמכא החוששים שנקיטת צעדים להתמודדות עם ההתחממות הגלובלית תרושש את כלכלת ארצות הברית ותפגום בכושר התחרות שלה. אבל הדרך הירוקה והנקייה היא הדרך הטובה ביותר להישאר מעצמה כלכלית, טוען תומס ל' פרידמן בספרו החדש “חם, שטוח וצפוף: מדוע אנו זקוקים למהפכה ירוקה – ואיך זו יכולה להביא להתחדשותה של אמריקה” (בהוצאת פרר, שטראוס וג'ירו, 2008). ביקשנו מפרידמן, בעל הטור האישי בניו יורק טיימס, שיסביר את השקפתו.

מה פירוש “חם, שטוח וצפוף”?

הכוונה היא להתרחשותם, בד בבד, של שלושה תהליכים משני-עולם. הראשון הוא התחממות כדור הארץ. השני הוא מה שאני מכנה השטחה של העולם: עלייתו, בכל העולם, של מעמד בינוני שדפוסי הצריכה שלו, השימוש שהוא עושה באנרגיה, דרישותיו ושאיפותיו הולכות ודומות לאלה של האמריקנים. והתואר צפוף נובע מן הגידול באוכלוסיית העולם. התהליכים האלה הם כמו שלוש להבות שהתלכדו לשרֵפה אחת גדולה שמקרבת בעיות רבות אל נקודת הרתיחה.

אתה אומר שנקיטת מדיניות ירוקה היא הכרח של ביטחון לאומי ושהצבע הירוק הוא צבע הדגל החדש של ארה”ב. תוכל להסביר?

אנרגיה נקייה תהיה מקור לעוצמה, בעולם בכלל, לא פחות מן העוצמה שהעניקו הטנקים, המטוסים והטילים הגרעיניים בימי המלחמה הקרה. המדינה שתוביל בייצור אנרגיה נקייה ובטכנולוגיה נקייה תהיה המעצמה הכלכלית והאסטרטגית המובילה של המאה ה-21. אם נתפוס מקום ראשון בתעשייה הזאת, נחולל פריצות דרך של חדשנות, תחרותיות, כבוד וביטחון שיעזרו לעולם כולו. בכך ניעשה מכובדים יותר, בטוחים יותר, יוזמים, עשירים ותחרותיים יותר.

אתה דוגל בשיפוץ כללי של מערכת האנרגיה שלנו. מדוע נחוץ צעד קיצוני כל כך?

אם לא עושים דברים בשיטתיות, יוצא שמפיקים אתאנול מתירס באייווה וחושבים שבזה נפתרה הבעיה. אבל הלכה למעשה, רק העלית את מחירי המזון ועודדת עוד יזמים לנטוע דקלי-שמן, למשל, באגן האמזונס. נכון לעכשיו יש בידינו מערכת. זאת מערכת הדלק המזהמת. יש להניח שבטווח של קילומטר אחד או שניים מביתך יש לפחות תחנת דלק אחת…

למען האמת, יש אחת בגוש הבניינים הסמוך.

בדיוק. אם כן, המערכת הזאת פועלת מצוין. היא משנעת את הדלק המלוכלך הזה מבאר הנפט למכלית, לבית הזיקוק, לשכונה שלך ולמכונית שלך. ברור שהיום אנחנו יודעים שהדבר הזה הורס את הסביבה, מחזק את הדיקטטורה של בעלות הנפט, מדלדל את המגוון הביולוגי, וכולי. אנחנו מוכרחים להחליף את המערכת הזאת במערכת של דלק נקי.

אז מה אנחנו צריכים כדי להתחיל בשינוי המערכת?

המצאות פורצות-דרך, שטרם הומצאו. מה שחסר היום בתחום האנרגיה הוא שוק אמיתי שיעודד מאה אלף פרויקטים כמו “פרויקט מנהטן” המבוססים על מאה אלף רעיונות, במאה אלף סדנאות.

איך ייווצר שוק שמעודד חדשנות?

יש שתי דרכים לנתב את השוק לזה. האחת היא תמחור נכון. צריך להטיל מס ארוך טווח, קבוע ועמיד על פחמן. כך שגם אם תוריד אופ”ק את מחירי הנפט בעקבות פריצות הדרך של אותם מאה אלף ממציאים, הם לא יישארו מחוץ למירוץ. הדרך השנייה היא לתקן את החוקים הנוגעים לאספקת חשמל ולתשתיות אחרות, כפי שהתחילו לעשות בקליפורניה ובאיידהו. ובייחוד, יש לשלם לא על פי צריכת החשמל אלא על פי חיסכון בחשמל.

אבל איך יכול פוליטיקאי שרץ בבחירות למכור לציבור מס חדש על דלק?

נניח שאני מנהל מסע בחירות. בוא נתאר לנו את הדיון הזה בנושא המס. המועמד שרץ מולי אומר: “תראו את יריבי מר פרידמן, עוד ליברל שדוגל במדיניות של מיסוי והוצאות. עכשיו הוא בעד מס על אנרגיה. כל המסים טובים בעיניו, ועכשיו הוא רוצה להגדיל את המס על בנזין.” הייתי משיב כך: “ברצוני להבהיר דבר אחד. גם יריבי וגם אני בעד מיסוי, אלא שאני מעדיף שההכנסות מן המס ילכו לאוצר של ארצות הברית, ואילו לו לא אכפת אם הם יגיעו היישר לכיסן של ערב הסעודית, רוסיה או ונצואלה. בואו לא נשלה את עצמנו שאנחנו לא משלמים מס כבד [בשימוש במערכת האנרגיה הנוכחית].” אם אתה לא יוצא מנצח מן העימות הזה, אין לך מה לחפש בפוליטיקה.

אם כך, מה יכול כל אזרח מן השורה לעשות נגד הבעיות שמביא העולם החם, השטוח והצפוף?

הסִסמה שלי היא “החליפו את המנהיגים ולא את הנורות,” משום שהמנהיגים הם שקובעים את הכללים. הכללים מעצבים את השוק. והשווקים מביאים חידושים במהירות, בהיקף ובטווח הדרוש.

חם וצפוף:

מבחינה כלכלית, הדרך הכי טובה להתמודד עם בעיות התפוצצות האוכלוסין והעלייה ברמת החיים בעולם הולך ומתחמם היא פיתוח טכנולוגיות של אנרגיה ירוקה.

את הריאיון המלא עם פרידמן אפשר לשמוע באנגלית בקישור זה