השופט הגדול

מאת א.א. ואן ווגט

"גזר הדין'' הודיע הגול ברדיו, "'במשפטו של דאגלס אירד, שהועמד
לדין באשמת בגידה בשני באוגוסט שנת.."
באצבע רועדת הגביר אירד את עוצמת המשדר. המילים הבאות ניחתו
עליו כמהלומות:
":.
דאגלר אירד יסגיר את עצמו בעוד שבוע מהיום, בשבעה-עשר בספטמבר,
שנת 2106 לספירה, לתחנת המשטרה המקומית, וילקח לממיר הקרוב ושם
יוצא להורג.
קליק
הוא לא זכר את עצמו מכבה את הראו. רגע אחד שאג הקול במשדר,
וברגע הבא השתררה דומית-מוות. אירד שקע בכיסאו ולטש את עיניו
המבוהלות בגגות המבריקים של "עירו של השופט'..כל אותם שבועות
הוא ידע שאין לו סיכוי, הוא ניסה לשכנע את עצמו, שהישגיו
המדעיים יטו את כף המאזניים
לטובתו. אבל בסתר ליבו הוא ידע את האמת. לשופט הגדול היו
שיקולים משלו.

הוא עשה טעות פטאלית, כאשר טען בנוכחות חברים, כי אדם פשוט כמו
דאגלס אירד יכול לשלוט לא פחות טוב מהשופט הגדול, בן האלמוות.
ולאמיתו של דבר יהיה זה רעיון טוב, אם אדם הקרוב יותר לצרכי
ההמונים יהיה אחריא לניסוח החוקים.
קצת פחות מגבלות ואיסורים, הוא טען, וקצת יותר חופש פרט. זה מה
שדרוש לחברה שלנו. הוא דיבר בחופשיות ובחוסר זהירות שכזה, ביום
בו הצליח להשתיל מערכת עצבים של תרנגולת במערכת עצבים של כלב.
הוא ניסה להציג את תגליתו כעדות לכך שהיה באותה עת במצב נפשי
נסער ונרגש.אבל השופט דחה את הטענה כבלתי משכנעת. הוא סירב
לשמוע מה היה טיבה של התגלית וקבע: "החוקר הרשמי לענייני מדע
מטעם השופט הגדול יבקר אצלך בבוא הזמן, ואתה תמסור לידו את
המצאתך."
אירד הניח בעוגמה, שהחוקר יבקר אצלו תוך יום או יומיים. הוא
השתעשע ברעיון להשמיד את הניירות והמסמכים הקשורים בתגליתו.
צלילות דעתו גברה, והוא דחה את רעיון, ההתמרדות. שליטתו של
השופט הגדול בחיי נתיניו היתה כה מושלמת, עד שהניח לאויביו
להישאר חופשיים עד יום הוצאתם להורג. מחלקת התעמולה של השופט
הגדול הדגישה את הנקודה הזאת.
החברה האנושית, נאמר בתעמולה הרשמית, לא הגיעה מעולם לדרגה כה
גבוהה של חרות. אבל לא היה טעם להתגרות בסבלנותו של השופט
הגדול ולהשמיד את ההמצאה. אירד היה משוכנע שיינקטו כנגדו צעדים
הרבה פחות נעימים אם יסרב להשתתף במשחק.

אירד נאנח. הוא ישב בדירתו, והיאוש כירסם בלבו. הוא יבלה את
השבוע האחרון שלו עלי אדמות בכל דרן שירצה. לא היה עינוי גדול
מזה. להיות חופשי, להרגיש שאם- רק תוכל לחשוב על משהו, תצליח
להימלט. ועם זאת, הוא חש שהבריחה היתה בלתי-אפשרית. אם הוא
ימריא במטוזינק שלו, יהיה עליו לעצור בתחנת המשטרה הקרובה
ולהחתים את לוחיות הרישוי האלקטרוניות. לאחר מכן ישגר מטוסו
אותות מיוחדים, שידווחו למטוסי המשמר על מיגבלות הזמן והמרחב
של רשיון התנועה שלו.
מיגבלות דומות פיקחו על תנועתו האישית. המכשיר האלקטרוני,
המוטבע בזרועו הימנית, ניתן להפעלה מכל מרכז בקרה. תוצאת
ההפעלה היתה תחושת כאב, שהתגברה בהדרגה, איש לא היה מסוגל
לעמוד בכאב במשך זמן רב. לא היה שום מנוס מהחוק של השופט
הגדול.
אירד נעמד על רגליו, מוטב להכין את החומר לקראת ביקורו של
החוקר לענייני מדע, חבל שלא תהיה לו הזדמנות לנסות את תגליתו
על צורת חיים מפותחת יותר, אבל, אירד קפא במקומו בפתח המעבדה,
גופו רעד מעוצמת הרעיון שקפץ למוחו, הוא נשען בכבדות 'על חלת,
ואחר כך התעלף לאיטו."זהו זה" הוא אמר את המילים בקול נמוך
ונרגש. גל עצום של תקווה סיחרר את ראשו.

הוא חש בחולשה נוראה, והתמוטט על השטיח שמחוץ למעבדה. הוא שכב
שם ומילמל לעצמו בשגעון;
"אצטרך להשיג רשת יותר גדולה, ועוד נוזל ו…
ג'רג' מאירס, החוקר המיוחד לענייני מדע, חזר לחצרו של השופט
הגדול וביקש מיד ראיון פרטי עם השופט הגדול,
"תגיד לו'' הוא אמר לראש משמר הארמון, "ישנתקלתי בתגלית מדעית
חשובה ביותר, הוא
יידע מה הכוונה אם תגיד לו שמדובר בקטגוריה א'א''"
שעה שהמתין, אירגן החוקר המיוחד את מכשיריו וסקר באדישות את
חדר ההמתנה דמוי הכיפה. מבעד הקיר השקוף יכול היה לראות את
הגנים מסביב. נערה צעירה טיילה בין העצים, והוא נזכר בשמועות
שאמרו שהשופט הגדול מחזיק, בהרמונו לפחות שבע יפיפיות בכל
זמן.
"ילכאן, אדוני. השופט הגדול יקבל אותך עכשיו''.
האיש שישב מאחויי השולחן נראה כבן שלושים וחמש. רק עיניו ופיו
נראו מבוגרים יותר, עיניו הכחולות של האיש, שאינו מזקין לעולם,
בחנו בדממה את האורח, האורח לא ביזבז זמן,ברגע שנסגרה מאחוריו
הדלת, הוא לחץ על הכפתור, שהתיז סילון של גז ישר בפניו של
השופט הגדול,
האיש מאחורי השולחן שקע בכיסאו, האורח פעל בשלווה ובמהירות,
הוא גרר את הגוף המסומם, השכיבו על הארץ ופשט את חולצתו. הוא
שטף את הגוף בנחל, שהביא עימו, והחל לחבך את האלקטרודות. שש
מצד אחד, ושש מצד שני. הצעד הבק היה לחבר את החוטים לגופו,
לשכב לצידו של השופט הגדול, ולהפעיל את המכשיר.

* * *
השאלה, שהטרידה את דאגלס אירד, ביום בו הצליח להעביך את מערכת
העצבים של התרנגולת לגופו של הכלב, היתה: עד כמה מושלמת היתה
ההשתלה?
האישיות היתה מבנה מורכב ביותר. היא הורכבה מהמוני חוויות
זעירות, שבסופו של דבר, כפי שגילה, הענייו לכל גוף את הרטט
המיוחד לו.
האם יתכן כי כפייה מלאכותית של אותו רטט על גוף אחר, תיצור זרם
של אנרגיה עיצבית בין שני הגופות? זרם כה טבעי וקל עד שכל תא
בגוף יקלוט אה המחשבות והזכרונו של הגוף השני – זרם מושלם עד
כדי כך שהאישיות של הגוף האחד תזרום לגוף האחר! העובדה שהכלב
התנהג כמו תרנגולת לא היתה הוכחה מושלמת; במצב אחר, הוא היה
עורך נסיונות זהירים לפני. שהיה מנסח את תגליתו על יצור אנושי:
אבל אדם שנידון למוות לא יכול להרשות לעצמו לחשוב על סיכונים,
וכשהחוקר לענייני מדע הגיע לדירתו, יומים לפני תאריך ההוצאה
להורג, הוא סימם את האיש, וערך עליו את הניסוי, ההעברה לא היתה
לגמרי מושלמת, בתת ההכרה נותרו כמה זכרונות מעורפלים, שעזרו לו
להתמצא בשיגרת החיים של חצרו של השופט הידול, זה היה טוב, חשוב
היה לדעת כיצד משיגים רשות להיפגש עם אדם, שבדרך כלל לא התיר
לאיש – פרט, לנאמניו להתקרב אליו.

התוכנית פעלה כשורה, אירד נכנם לפעולה ברגע שהרגיש באותה תחושת
סחרור, שציינה את ראשית המעבר של אישיותו מגופו שלהחוקר
לענייני מדע, לגופו של השופט הגדול, הוא התיז על השופט הגדול
גז שיעיר אותו תוך חמש דקות. במקביל הוא התיז גז מרדים על
גופו הנוכחי.
* * *
חמש דקות לאחר מכן נפקחו עיניו של השופט הגדול, ודאגלם אירד
הביט סביבו בדריכות, הניסוי הצליח.אישיותו של אירד שכנה עתה
בגופו של השופט הגדול, הוא אסף בזהירות את מכשיריו וקרא
לשומר, כצפוי מראש, איש לא תהה למעשיו של השופט הגדול.
הוא נסע לדירתו של דאגלס אירד, העביך את אישיותו של השופט
הגדול לגופו של דאגלס אירד' – ובאותו זמן החזיר את אישיותו של
החוקר לענייני מדע לגוף לו היתה שייכת. בתור אמצעי זהירות הוא
דאג לאשפז את החוקר בבית החולים.
"החזיקו אותו שם שלושה ימים תחת פיקוח קפדני" הוא ציווה.
הוא חזר לחצרו של השופט הגדול ובילה את הימים הבאים בהסתגלות
לשיגרה הנעימה של שלטון אבסוליטי, היו לו אלפי תוכניות להפיכת
מדינת המשטרה למדינה חופשית. בהיותו מדען הוא ידע שהמעבר חייב
להיות זהיר והדרגתי.
בסוף השבוע הוא שאל כבדרך אגב על גורלו של בוגד בשם דאגלס
אירד. הסיפור מעניין. נרטי שהאיש ניסה להימלט. הוא טסלמרחק של
כאלף קילומטר במטוזיק בלתי רשום לפני שיורט על ידי המשטרה
המקומית אחר כך הוא נמלט אל ההרים, כאשר לא הופיע להסגיר את
עצמו במועד שנקבע
הופעל הםכשיר המוטבע בזרועו הימניח. עם ערב הופיע בתחנת המשטרה
המקומית אדם תשוש ומיוסר, שטען כי הוא השופט הגדול האיש הוצא
מיד להורג. בסופו של הדיווח נאמר: "רק לעיתים רחוקות היינו
עדים להתנגדות כה עזה של נידון למוות."
השופט הגדול. שישב מאחורי שולחנו בארמון המפואר, האמין לכל
מילה.

פורסם ב"עולם המחר" – גליון מס' 1

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן