מתוך הספר “ואף על פי כן” ספר גלילאו – מבחר מאמרים בהוצאת כתר. המאמר פורסם במלואו בגליון 24, ספטמבר אוקטובר 1997.
דארווין, בהציגו את תאוריית האבולוציה, חש אולי מוסר כליות מסוים בעקבות השמטת היסוד מתחת לרגלי החשיבות העצמית והמנופחת) שלנו, בני-האדם. שוב לא נוכל לראות את עצמנו כאדונים לעולם שנוצר במיוחד למעננו.
אך מסיבה כלשהי, כשכתב את השורות האחרונות של ספרו המהפכני “מוצא המינים” הוא חש צורך לחזק, ולו במעט, את “חומות המגן” הרעועות של האמונות המסורתיות, באמצעות הגישה האבולוציונית. המשכיות החיים יכולה להשרות מעט בטחון בהמשך קיומנו בעתיד, והדרך מחסר-חוליות ירוד לאדם ודאי מצביעה על כך שהאבולוציה נעה קדימה ומתפתחת. וכך כתב דארווין: “לפיכך, אנו יכולים לצפות, עם ביטחון מה, לעתיד בטוח ומתמשך. ומכיוון שהברירה הטבעית פועלת אך ורק בכיוונים חיוביים, הרי שלכל מתת גופנית ושכלית שניתנת לכל יצור ויצור תהיה נטייה להתפתח לכלל שלמות”.
מפשוט למורכב ולנזר הבריאה
נקודת מבט נוחה זו עדיין מאפיינת את דרך ההבנה התרבותית שלנו את האבולוציה ומשמעויותיה, שני רעיונות, שלעתים רחוקות מטילים בהם ספק, שהאדם במרכז נקודת השקפה זו. רעיון אחד טוען שאף על פי שהאבולוציה יצרה עץ פילוגנטי מורכב ומסועף מאוד, החיים באופן כללי נעו מעולם שהיה מאוכלם בחיידקים בלבד, לבית גידול מודרני הנשלט בידי יצור המייצג את ההתפתחות העצבית בדרגתה הגבוהה ביותר – “האדם הנבון”.
על פי התפיסה הכללית הזאת, האבולוציה מעצם טבעה התקדמה, ואף תמשיך להתקדם, מיצורים פשוטים ליצורים מורכבים יותר ויותר, הרעיון השני, כפי שלימדנו דארווין, הוא שהאבולוציה פועלת בתהליך הברירה הטבעית. כלומר, מי שמותאם טוב יותר לסביבתו הוא זה ששורד במלחמת הקיום. לכן, כל שלב ושלב ברצף האבולוציוני חייב לייצג התאמה מפותחת ומורכבת של האורגניזם לסביבתו, הברירה הטבעית צועדת אחר שינויי הסביבה, ובד בבד היצורים נעשים מורכבים יותר ויותר, תוך כדי התאמה
מתמדת לתנאים המשתנים של הסביבה.
בתוך התפיסה הכללית הזאת של האבולוציה כרצף מתמשך של יצורים שכל אחד מהם מותאם באופן מושלס לסביבתו, מסתתר פרדוקס: אנו מאמינים שהופעתנו עלי אדמות, לפי תפיסה זו של האבולוציה, הייתה הגיונית וצפויה. בחרנו לראות באבולוציה תהליך מדויק של התפתחות והסתגלות, במידה רבה על מנת לתת תוקף לעצם קיומנו כתולדה לא אפתיסה של הסדר הפנימי של הטבע. ועתה הפרדוקס: על מנת ליצור יצור מורכב כמונו מבחינה מבנית ועצבית האבולוציה צריכה להיות 'יצירתית', כלומר היא צריכה להיות מסוגלת לפתח מבנים חדשים בעלי תפקידים שלא היו מוכרים לפני כן, האם יש דךך אחרת שבה תהליך המתחיל בחיידקים יכול לצרף זה לזה את השינויים הדרושים להתפתחות יצור אנוש (או כל יצור רב-תאי מורכב אחר)? אך אם האבולוציה פעלה רק בדרך של עיצוב היצורים בסדרות עולות, ייתכן כי לעולם לא היו נוצרים בני אנוש.
הסתגלות מדויקת לסביבה, כאשר כל אחד ממרכיבי האורגניזם מלוטש בעדינות כך שיבצע תפקיד מוגדר בצורה מיטבית, יכולה להוביל רק למבוי סתום ולהכחדה, על מנת שהתהליך האבולוציוני יוכל להיות יצירתי בתנאי הסביבה בעולמנו, המשתנים באופן קיצוני ולא צפוי מראש, חייבות להיות ליצורים השונים סגולות שאנו, בני-האדם התרבותיים, בדרך כלל מפחיתים מערכן : כושר אלתור, פוטנציאל רחב, היכולת לשנות תפקוד של איבר או מבנה כלשהו, הכושר להגיב באופן לא חזוי מראש, ומעל הכול – הרבה עתודות. מילת המפתח היא גמישות, ולא דיוק נמרץ, לכן, על מנת ליצור אותנו בני האדם, האבולוציה, באופן פרדוקסלי, צריכה היתה לפעול בתהליכים הנוגדים את הדעות הקדומות שהשקענו במורשת דארווין, כדי לתת תוקף למעמדנו המסורתי כאדוני העולם בזכות היותנו פאר הבריאה, אני מרשה לעצמי להרחיק לכת עוד יותר, ולומר שבני -האדם נוצרו אך ורק מכיוון שהאבולוציה סותרת את “מעמדנו הטבעי” על פי תפיסתנו.
עלינו לבחור, אפוא, בין שתי ברירות: או שהאבולוציה אכן פועלת על פי תפיסתנו המסורתית, ואז כלל לא היינו נוצרים; או שהאבולוציה מבטלת את תקוותינו, ומאפשרת ליצורים כמונו להיווצר, וכי איזו בררה נותרה בידינו, אם אחרי ככלות הכול אנו אכן קיימים?
