אנו צריכים חזון ברור של העתיד שיובע בידי המנהיגים הנבחרים שלנו בקונגרס ובבית הלבן. זה איננו עסק פרטיזני. הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד מהחדר הסגלגל ומטה עשו מעט מאוד להנחות את המדינה לאחר החדשנות וההישג של תוכנית אפולו
כl מבקש ג'ים באנק, מנהל משרד ספייס.קום בקייפ קנוורל
מרבית הפרשנויות בכלי התקשורת האמריקנית לאחר פרסום דוח וועדת החקירה, נעשו בידי אנשים שהידע שלהם על ההסטוריה של נאס”א הוא זעום. מרבית הטורים נכתבו על ידי אנשים שראו CNN או פוקס ניוז למשך חמש דקות. מרבית הניתוחים, המצטטים חברי קונגרס או מומחים חיצוניים נראים כאילו המומחים פיזרו מידע מוטעה ועיקר רצונם היה להופיע בטלוויזיה ולא לתרום עצה פרודוקטיבית.
החזון שלהם לעתיד הוא שארה”ב תישאר בבית, עם רגליים נטועות בקרקע, בתקווה להמנע מכל סיכון או פגיעה. עבורם סיכון היא מילה בת ארבע אותיות (באנגלית RISK).
בעולם זה, מעבורת החלל לא תוכל להפוך לעולם לבטוחה, היא גם יקרה לתפעול ולכן לא תטוס שוב. אטלנטיס, דיסקוורי ואנדוור הם מלכודות מוות המחכים לאמלל עוד משפחות באובדן יקיריהן. כמה מציעים לזנוח את תחנת החלל הבינלאומית ולהטביע אותה באוקיאנוס לפני שנוציא עליה עוד מיליארדי דולרים.
וכדי לפתור את בעיית התרבות של נאס”א, הם אומרים, בואו ניפטר מכל המנהלים הבכירים. הדבר כולל גם את שון אוקיף שהודה בעצמו כי הוא נושא באחריות לכל ביש המזל הפיננסי והתפעולי של נאס”א – והוא לא ירש אף אחת מהביות מקודמיו.
הם אומרים שלנאס”א חסר חזון ברור באשר למה שהיא צריכה לעשות בחלל. עם זה אני נוטה להסכים, אך בשתי הסתייגויות חשובות. ראשית, זו לא נאס”א שאין לה חזון ברור. זו האומה הזקוקה למשקפיים. אנו צריכים חזון ברור של העתיד שיובע בידי המנהיגים הנבחרים שלנו בקונגרס ובבית הלבן. זה איננו עסק פרטיזני. הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד מהחדר הסגלגל ומטה עשו מעט מאוד להנחות את המדינה לאחר החדשנות וההישג של תוכנית אפולו. שנית, לנאס”א יש למעשה חזון להרחיב את נוכחותנו מעבר למסלול נמוך סביב כדור הארץ. סוכנות החלל יודעת בדיוק לאן פניה מזה זמן מה.
וורנר פון בראון ידע מה הוא רוצה זמן רב לפני שפיתח את טיל הירח סאטורן 5. עמיתיו של פון בראון ידעו כאשר התוכנית הוצגה לקונגרס ב-1970, אך החלק היחיד שפותח מתוך התוכנית הכללית היתה תוכנית המעבורות. במהלך שנות הניהול של דן גולדין בנאס”א, נאסר על עובדי נאס”א לומר מילה, ורק לאחרונה, תחת ניהולו של אוקיף, החלה נאס”א באופן רשמי לרצות לחזור לחלל העמוק.
היעד – מאדים
בשבוע האחרון היה מאדים הקרוב ביותר לכדור הארץ כפי שהיה בכל ההסטוריה המתועדת – והעולם היה מודע לכך. יום השיא של המפגש הזה היה במקרה יום אחד לאחר פרסום דוח וועדת החקירה, שחידש את הויכוח על החלל. בין אם היתה זו התערבות משמים או לא, איש לא הכחיש שה”כוכב” האדום הבהיר הוא סימן משמים שיכול לומר לנו משהו.
לפיכך בואו לא נבזבז זמן רב מדי על ויכוחים האם אנחנו צריכים ללכת. בחרו אחת או יותר מהתשובות הבאות: רוח התגליות, גאווה לאומית, הוספת מקומות עבודה בתעשיית האווירונאוטיקה והחלל, רווח מדעי או כצעד הבא להבטחת שרידתו של המין האנושי לפני שכוכב הלכת שלנו ייצלה בתוך 5 מיליארד שנים.
נכון לעכשיו, עבורי, סיבות אלה מספיקות. בכל מקרה בלתי נמנע שיום אחד יהלכו בני אדם על מאדים. בין אם יהיו אלו מתחרנו ממדינות אחרות, או ילדינו או נכדנו שיעשו את המסע, הוא עומד להתרחש. ואני נמנה על חסרי הסבלנות. מה שאתם צריכים לדעת הוא שנאס”א כבר מתכוננת למסע, אף כי אין לה מנדט לאומי או לוח זמנים מוכרז.
ראשית, ישנה תחנת החלל הבינלאומית. היא נועדה כדי שנלמד כיצד לבנות ולתפעל מתקן גדול בחלל, לתאם עם שותפים בינלאומיים ולשרוד בחוסר משקל במשך חודשים ארוכים. איש אינו יכול לחשוב ברצינות שבאמת מדובר רק בגידול גבישי חלבון. שנית, יש צי פעיל של חלליות במסלול סביב כוכב הלכת האדום או בדרכם אליו. ובעוד הויכוח בעד ונגד טיסות מאוישות ימשיך לזמן מה, חלליות כמו 'רוח' ו'הזדמנות' המתוכננות לנחות במאדים בינואר, יסייעו למדענים שלנו לבחור את אתר הנחיתה הראשון המתאים ביותר לאסטרונאוטים. שלישית, במשרדי נאס”א ברחבי ארה”ב, משרדים עם שמות כמו 'פרומתאוס' ישנם אנשים העובדים על הפרטים באשר לדרך הטובה ביותר להגיע למאדים. אפילו במרכז החלל קנדי ישנן תוכניות אב במגירה הדנות בשאלה כיצד יוכל אתר השיגור לאכסן כמה סוגים של רקטות חדשות שעשויות להידרש למשימה הגדולה למאדים.
כדי לבצע זאת, יידרש נשיא בעל אומץ שישא נאום. לאחר מכן, כמה חברים בקונגרס חייבים לפעול או לשתוק. אז נאס”א המתחדשת תידרש לקבל את הכדור ולרוץ איתו ללא בזבוז יתר של מיליארדים ובלי לאבד אף נפש בתהליך.
חזרה לטיסה
בינתיים, החזון הנכון של תוכנית החלל בתקופה המיידית שלאחר קולומביה צריך להיות תואם להמלצות וועדת החקירה ולהיות כדלהלן:
“כל המרכיבים של תחנת החלל שעדיין זקוקים להעלאה למסלול צריכים להיות משוגרים בידי המעבורות כמתוכנן – בהנחה שדרישות וועדת החקירה באשר לפרטים הנחוצים לפני החזרה לטיסה יבוצעו. בעוד ברור שזו אינה מכונת החלומות שהתכוונו אליה לפני 30 שנה, צדקה וועדת החקירה בקובעה “המעבורות אינן בלתי בטוחות באופן מובנה”.
בעוד כמה שידרוגים שקולים לצי המעבורות צריכים להתבצע כדי לעשות את המערכת בטוחה יותר לאסטרונאוטים, נאס”א צריכה להתאים את המעבורות כך שיוכלו לטוס באופן לא מאויש בהקדם האפשרי.
כלי חדש להטסת בני אדם למסלול ארץ נמוך צריך להיות מפותח במהירות האפשרית, ולא לחכות עוד לשום טכנולוגיה חדשה שתומצא. כלי רכב חדש זה צריך להיות דומה לתכנון של מטוס החלל המסלולי Orbital Space Plane (OSP). ככל שנקדים לקבל את הדברים הללו טסים, כך נוכל להוציא את בני האדם מהמעבורות. זה לא יהיה צעד אחורנית אם ה-OSP ייראה כמו תא אפולו.
ברגע שתא הצוות החדש יהיה זמין, כל משימות המעבורות יהיו חייבות להיות בלתי מאוישות. הדבר יימשך עד שכל המערכות שתוכננו לתחנת החלל יהיו במסלול, ואז יהיה ניתן להוציא את המעבורות לגמלאות, ולהעלות מטענים עתידיים באמצעות טילים כמו דלתא 4 ואטלס 5.
האומה זקוקה גם לסוג כלשהו אשל כלי לתמרונים מסלוליים Orbital Maneuvering Vehicle (OMV) הניתן לשימוש חוזר ואשר יעגון בתחנת החלל. החללית תשמש לאסוף מטען ששוגר למסלול ולהביא אותו סמוך לתחנת החלל הבינלאומית, למקום שבו הזרוע הרובוטית תוכל לאסוף את המטען (ואם ה-OMV גם תוכל לעלות למסלול גיאוסינרכוני היא תוכל למלא מחדש בדלק את לוויני התקשורת וזה יהיה רווח נקי).
כשכל התשתית הזו תהיה במקומה, רכיבים של החללית למאדים ישוגרו באמצעות טילים לא מאוישים, יחוברו בחלל ליד תחנת החלל הבינלאומית בידי אסטרונאוטים שיגיעו לשם במטוס החלל. למעשה כל דבר שנרצה לקדם – בסיס ירחי או חללית לסקר האסטרואידים – יוכל להתבצע באותה השיטה.
בין אם חזון זה או אחר יתגשם, ככל שאנו משתקמים מאסון הקולומביה ונשוב לטוס, הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שטיסה לחלל היא בבסיסה פעילות מסוכנת והיא תישאר כזו למשך שנים רבות. לא חשוב מה שנאס”א או כל ארגון אחר ינסה לעשות, נאבד עוד חיים ביום מן הימים. אין דרך להמלט מכך. העובדה צריכה להחליט אם יש לה את הבטן לפעילות כזו – וגם פנקס גדול דיו.
