להיות בריא זה לא פשוט. גופנו חשוף כל הזמן לפולשים חיצוניים כגון חיידקים, וירוסים, פטריות וטפילים שונים. בדרך כלל, באנשים בריאים, כל אלו מזוהים על ידי המערכת החיסונית כזרים ומסולקים מהגוף. אבל, כ- 1 מכל 100,000 ילדים לוקה בפגם גנטי המונע כמעט לחלוטין את פעילות מערכת החיסון, ולהיות בריא זה באמת לא פשוט
SCID(severe combined immunodeficiency, חסר חיסוני משולב קשה) היא קבוצת מחלות המאופיינות בפגיעה ביצירתם של תאי המערכת החיסונית מתאי הגזע ובתפקודם, ובעיקר מחסור חמור בפעילות תאים ליפוציטים מסוג T. כתוצאה מכך יש פגיעה בתגובה החיסונית הנרכשת. החולים אינם יוצרים נוגדנים כנגד אנטיגנים (חלבונים) זרים ואין הפעלה של התאים המאפשרים את סילוק הפולשים.
הנפוצה ביותר מבין מחלות ה- SCID היא X-linked SCID (מהווה כ- 45% מהמקרים). במקרים אלו יש פגיעה בהתפתחות תאי ה- T . זאת בעקבות פגם גנטי בשרשרת γ של רצפטור ציטוקיני. כתוצאה מכך יש ירידה ביכולת התאים להגיב ל”מסרים” המתווכים על ידי חלבונים שונים ממשפחת האינטרלאוקינים.
ילדים החולים ב- SCID יכולים לחיות אך ורק בסביבה סטרילית, הנקייה מגורמי מחלה שונים. ללא טיפול הם אינם מסוגלים לשרוד מעבר לשנתם הראשונה, ופעמים רבות אינם מאובחנים עד שנעשה מאוחר מידי.
בשנת 1971 נולד דייויד וטר. הוריו, שאיבדו ילד למחלה, היו ערים לאפשרות שגם הוא בסיכון. לכן מיד עם לידתו הוא הוכנס לתוך עריסה מבודדת וסטרילית. אומנם, כבר ב- 1968 הצליחו לראשונה לטפל במחלה על ידי השתלה של מח עצם, אך פעמים רבות היתה בעיה במציאת תורם מתאים. זה היה המצב במקרה של דייויד, שנאלץ להמשיך ולחיות בבועה סטרילית, ובשל כך היה הראשון שזכה לכינוי “ילד הבועה”.
הניסויים הראשונים בריפוי גני החלו בשנות ה- 90. מחלת ה- SCID היא המחלה הגנטית הראשונה שטופלה בשיטות של ריפוי גני של תאי גזע, וזו המחלה הראשונה שבה נרשמה הצלחה בטיפול. השיטה מתבססת על החדרה של עותק תקין של הגן החסר אל תוך תאי גזע שהוצאו מהחולה (תאים שמקורם במח העצם או דם טבורי), ואז החזרת התאים המתוקנים לאותו אדם. כיוון שיש להם יכולת התחדשות הם מהווים את הבסיס ליצירת של אוכלוסית תאי גזע הנותנת מוצא לתאים תקינים של המערכת החיסונית, ובכך משקמים את יכולת ההתגוננות של הגוף בפני גורמי מחלה שונים.
השיטות הנפוצות ביותר להחדרת העותק התקין של הגן אל תוך גנום התאים מתבססות על שימוש בוירוסים מיוחדים המכונים בשם הכולל – וקטורים. וירוסים אלו מהונדסים גנטית, כך שהם מכילים את הגן הרצוי, והמבנה שלהם מאפשר את הכנסתו לגנום מבלי שהוירוס ימשיך להתקיים בתא. עם זאת קשה מאוד לשלוט על האתרים בהם הגן מוכנס אל הגנום, ועל מספר העותקים שלו.
בניסויים קלינים שנערכו על ידי קבוצת חוקרים צרפתית בשנים 1999-2002, הם הצליחו על ידי שימוש בוקטורים מקבוצת הרטרו-וירוסים, לרפא לחלוטין 9 מתוך 10 ילדים מתחת לגיל שנה שלקו ב- X-linked SCID. למרבה הצער, מספר שנים לאחר מכן שניים מתוכם לקו בסרטן דם (לאוקימיה של תאי T). זאת ככל הנראה כתוצאה מהכנסת הגן לאזור הקשור בבקרה על ביטוי חלבון המשפיע על חלוקת התא. למקרים אלו היו השלכות חמורות על שאלת הבטיחות בשימוש בשיטה, והצורך בפיתוחם של וקטורים בטוחים יותר.
נכון להיום, על ידי שימוש בשיטות של ריפוי גני בצרפת ובאנגליה, טופלו בהצלחה כ- 40 ילדים הלוקים ב- SCID. עם זאת בחודש האחרון התפרסם הילד החמישי שלקה בלאוקמיה, והאתגר בפיתוח וקטורים בטוחים לשימוש עודנו עומד.
לאחרונה, פותח על ידי קבוצת חוקרים אנגלית בראשות פרופ' אדריאן טרשר (Adrian J Thrasher) וקטור חדש אשר עובר השתקה עצמית עם כניסתו לגנום (self-inactivating, SIN), שאינו משפיע על גנים הסמוכים לאזור הכניסה שלו ובעל אלמנט בקרה פנימי המאפשר את ביטוי הגן התקין. וקטור זה אומנם חלש יותר מאלו שהיו בשימוש עד כה אך הוא מספיק בהחלט לאפשר את תיקון התאים במידה המאפשרת ריפוי. במחקר זה, שפורסם במגזין Molecular Therapy, החוקרים הצליחו לרפא עכברי SCID המהווים מודל למחלה. ממצאים אלו עשוים לשמש מוצא לעריכת ניסויים קליניים בטוחים יותר לטיפול ב- SCID ובמחלות גנטיות נוספות. החוקרים אופטימיים מאוד לגבי עתיד השימוש בשיטות לריפוי גני באופן בטיחותי ללא תופעות לוואי רציניות.
תגובה אחת
מדהים!