סיקור מקיף

מעבדת גנים צפה

אפשר להיעזר בתושבי איי נורפולק ופיטקרן, שרבים מאוד מהם לוקים ביתר לחץ דם, למחקר שינסה לבודד את הגן הגורם למחלה. התושבים שותים אותם מים, נושמים אותו אוויר, ואוכלים כולם את התפריט האנגלי-הפולינזי העשיר בכולסטרול והרווי בחמאה ובשמנת. חדשות מן האיים

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/genlab16901.html

באמצע המאה ה-,19 כשהגיע מספר תושבי האי פיטקרן ל-200 נפש, התעורר חשש כי האי הקטן, ששטחו פחות מ-4 קמ"ר, לא יוכל לכלכל את האוכלוסייה הגדלה של צאצאי ה"באונטי". ממשלת בריטניה הציעה להעביר את התושבים לאי גדול יותר והבחירה נפלה על האי נורפולק, המרוחק 6,000 ק"מ מן האי פיטקרן ו-1,000 ק"מ מניו זילנד. האי נורפולק גדול פי 10 מפיטקרן, ורוב אדמתו ניתנת לעיבוד חקלאי.

האי התגלה על ידי הקברניט קוק ב-,1774 והחל מ-1788 שימש כמושבת עונשין, שאליה הוגלו פושעים מסוכנים מאנגליה. בשנת 1855 החליטו הבריטים לרכז את כל הפושעים בטסמניה, ומושבת העונשין בנורפולק נסגרה. באי נותרו בתי אבן ריקים שנבנו בידי האסירים במסגרת עבודות הפרך שהוטלו עליהם.

בתחילה התייחסו תושבי פיטקרן בחשדנות להצעה הבריטית. הם חששו כי המעבר לאי החדש, הקרוב יותר ליבשת, יחשוף את הקהילה שלהם לעולם הגדול ויחליש את הקשרים ההדוקים של חבריה, שהרי כל אנשי פיטקרן היו עד אז, למעשה, משפחה אחת גדולה ומאוחדת.

ממשלת בריטניה הבטיחה להם כי כל האי נורפולק יחולק בין הפיטקרנאים, וכי לא יגיעו לשם מתיישבים אחרים. מושל אוסטרליה, דניסון, שנורפולק היתה בתחום אחריותו, הבטיח לפיטקרנאים אוטונומיה מלאה עם שלטון עצמי על ידי מועצה נבחרת, והם שוכנעו.

ב-2 למאי 1856 נפרדו כל בני פיטקרן מן האי שלהם, עלו עם מטלטליהם ורכושם על האונייה "מורישייר", ויצאו למסע הארוך אל נורפולק. פיטקרן, שבמשך 66 שנה שימש בית לצאצאי המורדים, נותר ריק מאדם.

את יום נחיתתה של ה"מורישייר" בנורפולק, ב-8 ביוני ,1856 חוגגים שם עד היום. הקהילה שנשארה בנורפולק הלכה וגדלה. כעבור שנים שבו חלק מהם לפיטקרן. היום מגיע מספר יוצאי פיטקרן ונורפולק ל-900 נפש.

במשך 150 השנים האחרונות נלחמים בני נורפולק על זכותם לאוטונומיה שהובטחה להם, ואינם מסכימים להיקרא אזרחים אוסטרלים מן המניין.

ממשלת אוסטרליה, שהתנגדה לבדלנות של נורפולק, חוקקה בסוף המאה ה-19 חוק שאסר על לימוד שפת פיטקרן (מעין בליל של אנגלית טרום-ויקטוריאנית ופולינזית).

שאיפת הממשלה לספח את נורפולק לאוסטרליה גברה כאשר ב-1970 התגלו סימני נפט בחופי האי. במשאל עם שנערך אז בנורפולק התנגדו %85 מן התושבים לסיפוח. תושבי נורפולק מכירים בכך שממשלת אוסטרליה אחראית על ענייני החוץ והביטחון שלהם. רבים מהם שירתו בצבא אוסטרליה בשתי מלחמות העולם. מנגד הם רואים את עצמם כגזע בפני עצמו, הקשור עם האי פיטקרן בקשרי דם, מסורת ושפה.

החל מסוף המאה ה-19 שמו לב רופאים שביקרו בנורפולק ובפיטקרן לשכיחות גדולה מאוד של יתר לחץ דם אצל תושבי האיים המבוגרים. המחלה גורמת נזקים לאיברים כמו הלב, הכליות והמוח ומביאה למותם של עשרות מיליונים ברחבי העולם.

הגורמים למחלה הם רבים, מהם סביבתיים ומהם תורשתיים. בין הגורמים הסביבתיים ניתן למנות את סוג התזונה, הרכב מי השתייה, איכות האוויר והמתח בחיי היום-יום. קשה להפריד בין גורמי המחלה וקשה לאסוף קבוצת אנשים אחידה לצורכי מחקר.

נראה כי האי נורפולק יכול לשמש כמעבדת אנוש אידיאלית למחקר כזה. אפשר לברר שם את קשריו הגנטיים של כל צאצא של מורדי ה"באונטי". התושבים שותים את אותם המים, נושמים את אותו האוויר, ואוכלים כולם את התפריט האנגלי-פולינזי העשיר בכולסטרול והרווי בחמאה ובשמנת.

באחרונה החלה הד"ר לין גריפית מן האוניברסיטה של קווינסלנד שבאוסטרליה לנסות לבודד את הגן האחראי ליתר לחץ דם. במחקר שהיא עורכת ישתתפו כל תושבי נורפולק. הם יתרמו דגימת דם שממנה יפיקו החוקרים את הד-נ-א של צאצאי המורדים. הם מקווים שהבדיקה תעזור להם לפענח את האלמנט התורשתי של המחלה. ייתכן שגילוי גן כזה יביא לשינוי מהפכני של הטיפול ביתר לחץ הדם. אם כל זה אמנם יקרה, כך הבטיחה אוניברסיטת קווינסלנד, יקבלו תושבי נורפולק חלק מן ההכנסות שיגיעו ממכירת הטיפול החדש.

כתוצאה מן ה"מרד על הבאונטי" ב-1789 נגרמו נזקים גדולים ואף סבל וכאב לרבים. למעלה ממחציתם של מלחי וקציני הבאונטי מתו כתוצאה מאירועים שהיו תוצאה של המרד: מהם כאלה שטבעו בים, מתו במחלות, נרצחו ואף נתלו.

212 שנה מאוחר יותר מתחילים צאצאיהם של המורדים, בעזרתם במחקר הרפואי, לשלם לאנושות את החוב שהם חבים לה בעבור מה שעוללו אבות אבותיהם.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן