עתיד האבולוציה – האם יש משהו טוב בכל זה?

כל אחד היה שמח להיות חכם יותר ובריא, אבל הדברים נעשים קצת יותר מסובכים כשמדברים על הנדסה גנטית של בהונות גמישות במיוחד

רוברט ספולסקי,

כולם רוצים להיות 'מעל הממוצע'

ייעודה של הרפואה היא להפוך אנשים חולים ל”בריאים”, שזו בעצם דרך אחרת להגיד “סובלים פחות או יותר מאותן מחלות כמו כולם”. אך כמו שקוראינו יכולים להבין מסדרת כתבות 'עתיד הגוף האנושי' שהוצגה בפניכם במהדורות השבועות האחרונים, אנו קופצים אל תוך עולם שבו הרפואה מתערבת יותר ויותר בחיינו בשם ההבטחה לעשות אותנו יותר 'משופרים' מבריאים. אנו מפתחים מערך שלם של השבחות ביולוגיות: תרופות חכמות לשיפור הזיכרון מעל לרגיל, סמים שעוצרים חלבונים מסוימים להגדלת השרירים, טיפול גנטי כדי לעורר היווצרות תאי עצב במוח מעל לרמות הרגילות. כל דבר שעולה על דעתנו, יש איפשהו בעולם איזה מדען שכבר עוסק בו.
מה שעומד על הפרק הוא למעשה המאמץ להיות מעל לממוצע, וכאן נעשים הדברים מסובכים. לאדם הממוצע יש לעתים קרובות בעיה עם המתמטיקה של הממוצע. כך שגם אם טיסות הן אמצעי תחבורה בטוח יותר ממכוניות, רוב האנשים עדיין פוחדים יותר מטיסות משום שאנשים אוהבים להרגיש שהשליטה בידיהם, ומשום שהאדם הממוצע חושב עצמו לנהג טוב יותר מהנהג הממוצע. או אותה רופאה אשר מעדיפה את תחושות הבטן שלה על פני ממצאי מחקר קליני משום שרופאה ממוצעת סבורה שהיא טובה יותר מן הרופא הממוצע. ואז באים הפילוסופים החברתיים, מבולבלים אף הם מההגדרה המתמטית של הממוצע, שמאמינים בלב שלם שבתי הספר שלנו צריכים לייצר אך ורק ילדים מעל לממוצע. הרעיון של טיפוח חברה מעל לממוצע נועד מעצם הגדרתו לכישלון. ועדיין, עם דמיון ספוג בספרות מדע בדיוני, וביטחון מוצק ביכולתנו לפתור את בעיותיה של האנושות, לא קשה לדמיין דרכים מוזרות ומופלאות שבהן יעשה אותנו המדע 'יותר משופרים מבריאים'. אולם רצוי לשקול – האם כדאי בכלל להשתעשע בניסיונות כאלה. להתעסקות חסרת הטעם שלנו עם הגוף והנפש יש כמה היבטים מטרידים:
מה קורה כשהתערבות מדהימה משתבשת? מוטב שדאגה זו תעמוד בראש דאגותינו על רקע ההיסטוריה העשירה של אסונות כאלה, החל בהמלצה של 'האגודה הרפואית הימי-ביניימית' להשתמש בעלוקות כשמרגישים קצת ירודים, ועד לגילוי האחרון שטיפול גנטי שנועד לרפא מחלה חיסונית מסוכנת גורם ללוקמיה. ואין ערובה כי את ההבטחה מלאת הכוונות ש”הפעם אנחנו נוקטים במשנה זהירות” אפשר יהיה למלא, כי אנחנו, המדענים, תמיד זהירים, תמיד נחושים שלא להיכשל, ואף על פי כן, דברים בלתי צפויים קורים כשמפליגים אל הלא נודע. אולם הלא צפוי אינו הסכנה היחידה העומדת בפנינו. ישנם לא מעט דברים שצריכים להטריד אותנו, גם כשההתערבות הרפואית מצליחה.

הנדסו לכם את גוף החלומות

או שיער שופע…
היכן עובר הגבול? אין שום דבר פסול במהותו בהפיכתנו ל'יותר משופרים מבריאים', אבל יש קווים מסוימים שאין לחצות. אני שומע לא אחת שאסור לנו לשנות את הכימיה של המוח. אם כך, לפי הגבול הזה יהיה בסדר לבצע למשל טיפול גנטי בשלפוחית השתן של קשישים כדי לפתור את התכיפות הגוברת הבלתי נמנעת של מה שרופא מנומס יכנה: דחיפות של מערכת השתן, כך שגברים בגיל העמידה יטילו את מימיהם רק פעם ביום, בצהריים בדיוק. הבעיה עם האסטרטגיה הזאת של “שמירת המוח המקודש” היא שאנו כבר משנים את הכימיה של המוח. כל הזמן. כאשר עובר על האדם הממוצע ליל שימורים, הוא אינו יעיל במיוחד למחרת היום אלא אם הוא משביח את מוחו באופן כימי עם כוס קפה שבאה לקיבתו.
קו אדום אחר שמרבים להזכירו קשור לתורשה: אסור לנו לשנות את סדרת תאי ה- Germline אשר מאפשרים לשינויים גנטיים לעבור הלאה לדור הבא. לפי תפיסה זו, אם אתה רוצה לבזבז את כספך בניתוח פלסטי להשתלת קרני צבי זוהרות, זכותך. רק אל תתערב ב-Germline שלך כך שתכונת הקרניים תעבור הלאה לילדיך. אך האם מדע שנוי במחלוקת לא יוכל גם לקבוע אילו תכונות אינן עוברות בתורשה? קחו למשל את טיי-זקס, מחלה מולדת שבה נבנים משקעים גדולים של שומנים במוח, הורסים אותו, ואת הילד, בתוך שנים אחדות. מרבית האנשים יסכימו בוודאי שזהו מצב בלתי נסבל ויחושו נוח עם סריקה מוקדמת לפני הלידה לשם מחיקת המחלה ממאגר הגנים. אך מה באשר לרעיונות אחרים לשינוי ה-Germline על ידי הסרה? הבאת ילדים בריאים לעולם נחשבת בדרך כלל דוגמא להגדרה של “בריא”. אולם בחלקים מסין ומהודו, הבטחה ללידתו של בן בריא תיחשב 'יותר משופרת מבריאה'. האם זה בסדר לקבוע את מין הילוד בשיטות מעבדתיות שונות, ולאפשר רק לסוג מסוים של זרע להתכרבל בחיקה של הביצית?
מי פה רוצה כוחות-על? ברגע שיהיו בידינו הכלים לעשות מישהו 'יותר משופר מבריא', מה עלינו לעשות עם אותה היכולת? נניח ש”ביג פארמה” תפתח תרופה חכמה שתשפיע על ההכרה כך שאדם ייטיב לחשוב וללמוד תחת לחץ במקום שכישורים אלה ייחלשו באותם תנאים. מה רע בזה? אני חושב שתרופה כזו לאנשים שעוסקים בבטיחות, שפעולותיהם עשויות להכריע האם ה”צ'רנוביל” הבא יתרחש חלילה, הוא רעיון טוב. אבל האם זה אמור להיות משהו שסטודנט יכול לקחת לפני בחינות באוניברסיטה? ומה לגבי מפקד יחידת חיסול לחוץ שמקבל החלטה מהירה באשר לדרך הטובה ביותר לבצע טיהור אתני בתושביו של איזשהו כפר?

זימים במקום מיכלי צלילה.
העשירים מתעשרים יותר. האם הבריאים נעשים 'יותר משופרים מבריאים'? ההבטחה הגדולה של הטכנולוגיה בחברה המערבית היא שהיא תיטיב את חיי כולנו. הרעיון יפה אבל רק לעתים נדירות מיושם. אלו הנמצאים במעלה הסולם הסוציו-אקונומי, הם שישמעו קרוב לוודאי על איזה חידוש רפואי, הם שיבינו את משמעויותיו, להם יהיה בן דוד שאחות של חברה שלו תוכל להכניס אותם לראש תור הממתינים לקבל אותו, ולהם תהיה היכולת לממן אותו, אם הודות לביטוח רפואי ואם בזכות כיסים עמוקים. בעשורים האחרונים נהנית ארצות הברית מפריחה כלכלית חסרת תקדים. היא נמצאת בלבה של מהפכת הביוטכנולוגיה, וההשקעה שלה במערכת הבריאות מתוך התוצר המקומי הגולמי שלה גדולה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. ולמרות כל זאת מדורגת ארצות הברית בסביבות המקום ה-29 בעולם בתוחלת חיים, בעיקר משום שאנו מתקדמים לקראת מדינה מחולקת, שבה עניי הערים שלנו הם מבוגרים בני 60, נכים ממחלות לב, השמנת יתר וסוכרת, בעוד בני ה-70 שלנו מתחבטים בשאלה האם לעבור החלפת ברך כה סמוך לעונת הסקי. השכבות החלשות לא תמיד זוכות לקבל נתח מן הרפואה המתקדמת שממנה נהנים בעלי האמצעים.
מי בכלל בריא? לפני שאתם בוחרים בעיני רנטגן תותבות או בבהונות גמישות במיוחד, או כל דבר אחר שיעשה אתכם 'יותר משופרים מבריאים', אתם צריכים להחליט מה מרכיב 'בריא'. וכאן לנו, כיחידים וכחברות, יש עבר עגום למדי של שיפוט לקוי לגבי מה נחשב למקובל. למשל: בראשית שנות ה-90 התגלה הורמון מדכא תיאבון בשם לפטין. אנשים יצאו מגדרם לשמע החדשות מתוך ההנחה שהנה התגלתה גלולת הפלא נגד השמנה לחברה בכללותה. אבל, כפי שהתברר, רובם של השמנים אינם סובלים ממחסור בלפטין.
ובכל זאת, לאנשים מסוימים יש מוטציה שמביאה לידי רמות נמוכות מאוד של לפטין. מאמר דיווח על שלוש משפחות פקיסטניות שחבריהן תוארו כ”שמנמנים”. אתם משערים בוודאי שכך התגלגלו הדברים: פנימה הסתער צוות של לפטין, נתן לאנשים האלה לפטין סינתטי שדיכא את תאבונם, המיס את משמניהם, הניע אותם אל עבר חיי הצלחה עם אירועים מתוקשרים בחוג הנוצץ, הופעה על השער של 'פיפל' וכו'…
אבל כאן עלו המיסיונרים של הלפטין על שרטון: המשפחה סירבה לטיפול. אנשים אלה באו מתרבות שבה שמנמנות היא סמל מעמד. וכך אתה נשאר עם האילוץ הלא צפוי לשכנע אנשים שלשיטתה של התרבות השלטת, משהו אצלם לא בסדר, כדי לרפא אותם אחר כך מאותה 'בעיה'. זו זירה מטרידה. אנו כבר חיים בעולם שמפזר הבטחות להפוך אנשים ל'יותר משופרים מבריאים' על ידי ניתוח אף, הגדלת חזה, יישור שיער מקורזל או שיזוף הגוף להענקת גוון נחושתי בכל ימות השנה. שינויים אלה מחוללים לעתים פלאות באיכות חייהם של אנשים. אולם איננו זקוקים למדע מתוחכם יותר כדי להיטיב לדחוק באנשים להשתנות ולאחר מכן להתמודד עם המבוכה ותחושת הבושה שלהם לגבי דימויים ומוצאם.

אז מה הגבול?
ולסיום, אחת הסיבות הטובות ביותר לעצור ולהטיל ספק בכמה מן הפיתוחים המתקדמים של 'יותר משופר מבריא' היא שגם כאשר הם מיושמים בהצלחה, הם עשויים בסופו של דבר, שלא להשיג בעצם דבר. אנחנו מין תחרותי וקנאי. מחקרים פסיכולוגיים הוכיחו, למשל, כי תוספת של X דולרים למשכורתו של אדם אינה משמחת אותו אם משמעותה ששכנו מקבל פי 2 יותר. למען האמת, אנחנו לא רוצים להיות עשירים, אנחנו בסך הכול רוצים להיות עשירים יותר מאחרים. באופן דומה, יש מעט מאוד סיבות להיות אדם גבוה, כשלעצמו; למעשה, יש אפילו כמה סיכונים בריאותיים הכרוכים בהתנשאות לגובה רב. אולם יש די והותר יתרונות חברתיים להיות גבוה יותר מאחרים.
זה מחזיר אותנו לקשיים שיש לאנשים רבים עם המתמטיקה של הממוצע: לא משנה כמה מתקדם הוא המדע, ולא משנה אילו ניסים ונפלאות מחוללים הגמדים הקטנים במעבדות, רוב רובה של החברה עדיין לא יוכל להיות גבוה יותר מן הממוצע, חכם יותר מן הממוצע, יפה יותר מן הממוצע, וכן הלאה. אתם יכולים להעלות על דעתכם שפע של פעולות התערבות רפואית של 'יותר משופר מבריא' שהיו יכולות להיות קוסמות כשלעצמן. אני, באופן אישי, הייתי שמח מאוד אילו שבלולי האוזניים שלי היו מהונדסים גנטית כך שהייתי מסוגל לשמוע ממרחקים שירת ציפורים נפלאה, או זימים שיקלו עלי את הצלילה בשוניות אלמוגים מרהיבות, או אם כבר, אז גם זנב ארוך ויפה שמיטיב להיאחז.
אך אם המדע מגויס לעשות אנשים 'יותר משופרים מבריאים' כי הם רוצים ליהנות מכל אותם יתרונות ש'ההשבחה' תעניק להם בחברה, זה מבוי סתום. זה מרוץ ספיראלי אינסופי של היענות לצו להיות יותר משופר מבריא' ואחר כך להיות משופר יותר מ'המשופר יותר' הקודם, ואחר כך. . . נדמה לי שהדברים ברורים.

אני חושב שזה מפחיד יותר מן הממוצע.