המכון לאי-פריון בעבודה

בעיני חוקר הפנאי אהד קריב, התרחבות שעות הפנאי עלולה לגרום בעיות חברתיות קשות. המועצה הלאומית לחקר הפנאי, יוזמה שלו, תנסה לפתור אותן

מאת יניב זך

שעות הפנאי הן לכאורה שעותיו הפרטיות ביותר של האדם. הוא אינו
מחויב בהן לעבודה ויכול לבלות בכל דרך שיבחר. למרות זאת, יש
הרואים בפנאי סוגיה ציבורית, ואפילו סכנה חברתית. בימים אלה
מוקמת המועצה הלאומית לחקר הפנאי בישראל, שתאגד את העוסקים
בחקר הפנאי על היבטיו השונים: חוקרים המתמחים בתעשיית הפנאי
ובתרבות הפנאי, חוקרים מתחומי הגיאוגרפיה, האורבניזציה,
הקהילה, ועוד. לפי התכנון, המועצה תציג מחקרים באופן שוטף, ואף
תנסה להפוך את הידע התיאורטי למעשי.

"בעיני רבים, הפנאי הוא דבר טוב", אומר אהד קריב, מומחה לפנאי
ויוזם המועצה, "הם חושבים שפנאי הוא הנאה, חיים טובים, שקט
ושלווה. אבל אם מתעמקים קצת יותר, מבינים שהמעבר מעולם העבודה
לעולם הפנאי כרוך בהרבה שינויים ותהליכים. הפנאי הוא דבר קשה
מאוד, ולא צריך לשמוח שהוא הולך וגדל. היום הפנאי אינו רק
רצוני כבעבר, הוא גם כפוי. זו תופעה אנושית וחברתית קשה מאוד".

במושג "פנאי כפוי" מתכוון קריב לפרישה מוקדמת לגמלאות – מרצון
או שלא – שהפכה שכיחה בשנים האחרונות. לפי נתונים שאסף מלשכת
התעסוקה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל חיים היום כ-250
אלף "גמלאים צעירים", בני ,65-48 שנפלטו מהעבודה מסיבות שונות
ומחפשים תעסוקה חלופית שתמלא את יומם. לפי קריב, כ-100 אלף
מתוכם הם פליטי תעשיית ההיי-טק. "פנאי כפוי פירושו שיש פחות
ופחות אנשים שיש להם בשביל מה לקום בבוקר. הרבה אומרים שהם
רוצים יותר שעות פנויות, אבל כשפתאום אין להם עבודה – והכוונה
היא בעיקר לגמלאים – הם משתגעים ומנסים לברוח מחוסר המעש".

ובזאת לא מסתכמת פגיעתו של הפנאי, לדעת קריב. "לאנשים שנפלטים
מהעבודה אין בשביל מה לחיות", הוא קובע, "וזה בא לידי ביטוי
בהרס משפחות, השמנת יתר, פסיכוזות ודיכאונות. לפי בדיקה
שעשיתי, בקרב גמלאים צעירים גוברת האלימות במשפחה. יש גם
תופעות אחרות: אנשים מתחילים בקריירות חדשות, פותחים עסק חדש,
ומפסידים בתוך שנה-שנתיים את הכסף שצברו במשך 25 שנות עבודה".

קריב גם קובע כי הפנאי יוצר דלדול רוחני ושיממון, וטוען
שהישראלים מצאו לכך שני פתרונות מפוקפקים: הקניונים והטלפונים
הסלולריים. "מחקרים הראו שרק שניים מתוך עשרה אנשים קונים
בקניונים; השאר משוטטים. זה הוליד מקצוע חדש, שלא קיים בחו"ל:
מנהל אירועים בקניון – מבצעי קידום מכירות, סדנאות לילדים.
הילדים נמצאים בפעילות, וההורים קונים".

ככל שעידן הפנאי יתרחב, אומר קריב בשמץ של אופטימיות, ערך
הפנאי יהיה גבוה מערך העבודה. בינתיים אנו חיים במציאות שבה
העבודה מגדירה את תכליתו של האדם, ובהעדרה נשמטת הקרקע תחת
רגליו. "אני בהחלט מחכה לרגע הזה, שאדם יעשה 'קריירה שנייה'
משעות הפנאי שלו, כפי שעשה בעבודה. אבל כעת אנחנו בתקופת
ביניים. העבודה היא עדיין ערך מרכזי בחיים, אף שבעיני צעירים,
לפי סקרים ומחקרים שונים, ערך הפנאי חשוב באותה המידה כמו
העבודה".

קריב, בן ,60 סוציולוג בהשכלתו, חוקר באופן עצמאי את ההיבטים
המעשיים של הפנאי (בכוונתו לפרסם בקרוב את ספרו "זהירות –
פנאי", שלמרות שמו אינו מתייחס רק אל ההיבטים השליליים של
התופעה). המועצה לחקר הפנאי אמורה לסייע לפתור את המשברים שהוא
מפרט. במועצה יהיו כ-40-30 חוקרים, והיא תשתף פעולה עם מועצות
דומות בארצות הברית ואירופה. קריב מקווה כי המחקרים והדיונים
שלה ישפיעו ישירות על החברה. הוא מתכוון, למשל, לפנות אל ועדי
עובדים ולהדריך אותם איך למנוע מבעוד מועד את האבטלה המוקדמת.
לפי אחת ההצעות שלו, הסכמי העבודה יכללו השתלמויות מקצועיות
שישאירו את העובדים מעודכנים בתחומם.
{הופיע בעיתון הארץ, 19/10/2000{

אתר הידען היה חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן