סיקור מקיף

אסטרואיד – ממטרה עם שישה זנבות

הזנבות נוצרו קרוב לוודאי בסדרה של אירועי התפרצות אבק גדולים". כך לפחות מעידים מודלים שערכה חברת הצוות ג'סיקה אגרוול ממכון מקס פלנק למערכת השמש בלינדאו, גרמניה.

אסטרואיד שנראה כמו ממטרה עם שישה זנבות שביטים. צילום. נאס"א
אסטרואיד שנראה כמו ממטרה עם שישה זנבות שביטים. צילום. נאס"א

אסטרונומים גילו את העצם המוזר ביותר במערכת השמש – אסטרואיד המזכיר ממטרה מסתחררת. האסטרואיד מקיף את השמש בחגורת האסטרואידים הראשית בין מאדים לצדק. הממצא התפרסם ב-7 בנובמבר בכתב העט אסטרופיסיקל ג'ורנל לטרס.

אסטרואידים רגילים נראים פשוט כנקודות אור זהירות. לאסטרואיד מוזר זה יש שישה זנבות אבק דמויי זנב שביט היוצאות ממנו כמו זרועות של שבשבת.

"קשה להאמין שאנו צופים באסטרואיד" אמר החוקר הראשי דייוויד ג'וויט, פרופ' במחלקה למדעי כדור הארץ והחלל ב-UCLA ובמחלקה לפיסיקה ואסטרונומיה של אותה אוניברסיטה. "למרבה ההפתעה, מבנה הזנב השתנה באופן חד בתוך 13 ימים בעת שהאסטרואיד ירק אבק."

אחד ההסברים הוא שקצב הסיבוב של האסטרואיד גדל עד לנקודה שבה פני השטח החלו להתפרק כשהם פולטים אבק בהתפרצויות פתע, שהחלו לפני כחצי שנה. הצוות הוציא מכלל חשבון פגיעה של אסטרואיד אחר באותו אסטרואיד בשל הכמות הגדולה של האבק שעפה לחלל בו זמנית. עצם זה, ששמו P/2013 P5, פלט אבק במשך לפחות חמישה חודשים" אמר.

האסטרואיד נצפה לראשונה כעצם מעורפל בטלסקופ האוטומטי פאנסטארס בהוואי. זנבותיו הרבים התגלו בתמונה שצולמה בידי טלסקופ החלל האבל ב-10 בספטמבר 2013. כאשר האבל שב לאסטרואיד ב-23 בספטמבר הופעתו השתנתה. נראה שכל המבנה החל להסתחרר. "ממש היינו בהלם" אמר ג'וויט.

הזנבות נוצרו קרוב לוודאי בסדרה של אירועי התפרצות אבק גדולים". כך לפחות מעידים מודלים שערכה חברת הצוות ג'סיקה אגרוול ממכון מקס פלנק למערכת השמש בלינדאו, גרמניה. אגרוול חישבה כי הפליטה הראשונה אירעה ב-15 באפריל והאחרונה ב-4 בספטמבר. בין לבין התפרץ האסטרואיד ב-18 ביולי, 24 ביולי, 8 באוגוסט ו-26 באוגוסט.

באותו הנושא באתר הידען:

 

"לחץ הקרינה מהשמש מעיף החוצה את האבק והופך אותו לזרמים. האסטרואיד עשוי להסתחרר אם לחץ אור השמש פוגע בנקודה אחת על גוף האסטרואיד" אומר ג'וויט. אם קצב הסחרור מגיע למהירות גבוהה מספיק, הכבידה החלשה של האטסרואיד לא יכולה לאחוז את כל רכיביו. האבק נופל כמו מפולות שלג במורד הגבעה לעבר קו המשווה של האסטרואיד ולבסוף נסחף לחלל והופך לזנב. עד כה, רק שיעור קטן ממסת האסטרואיד (100-1,000 טון של אבק) אבד. הליבה, שקוטרה כ-250 מטרים עדיין מכילה חומר בכמות של פי כמה אלפים מזו שאבדה.

תצפיות מעקב עשויות לקבוע האם האבק עזב את האסטרואיד במישור המשווה. אם כן, הדבר יעיד על "התפרקות סיבובית" אמר ג'וויט. לדבריו זו חייבת להיות תופעה נפוצה בחגורת האסטרואידים, ויתכן שזו הדרך העיקרית שבאמצעותה אסטרואידים קטנים מתים.

"באסטרונומיה, כאשר אתה מגלה תופעה, אתה מגלה בסופו של דבר שיש עוד הרבה דוגמאות מסוגה" אמר. "זה עצם מדהים ובטוח שהוא אחד מרבים שעוד נראה."

האסטרואיד עצמו עשוי להיות שבר שנוצר בהתנגשות בין אסטרואידים לפני כ-200 מיליון שנים. כתוצאה מכך, רסיסי ההתרסקות, הידועים כמשפחת האסטרואידים פלורה, עדיין נעים במסלולים דומים. מטאוריטים מגופים אלה הראו עדות להתחממות של עד כאלף מעלות.

לידיעה באתר נאס"א

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן