בראשית – החלק הראשון מתוך הפרק הראשון של הספר "המפץ הגדול" מאת סיימון סינג

הספר יצא בהוצאת ספרי עלית הגג – ידיעות ספרים

המדע חייב להתחיל במיתוסים, ובביקורת על מיתוסים.
קרל פופר
אינני מרגיש חובה להאמין כי אותו אל שהעניק לנו תבונה, היגיון ושכל התכוון שנוותר על השימוש בהם.
גליליאו גליליי
החיים על כדור הארץ אולי יקרים, אבל הם כוללים טיול שנתי חינם מסביב לשמש.
אלמוני
הפיזיקה אינה דת. אילו היתה דת, היה לנו הרבה יותר קל לגייס כסף.
ליאון לדרמן

ביקום שלנו זרועות למעלה ממאה מיליארד גלקסיות, ובכל אחת כמאה מיליארד כוכבים. לא ברור כמה כוכבי-לכת חגים סביב הכוכבים האלה, אבל אין ספק שבאחד מהם לפחות התפתחו חיים. ובייחוד, יש צורת חיים אחת שיש לה היכולת והחוצפה לשער השערות על מקורו של היקום הנרחב הזה.

בני האדם נושאים את עיניהם לשמיים אלפי דורות, אבל בחלקנו נפלה הזכות להיות חלק מהדור הראשון שיכול לטעון שיש לו הסבר מכובד, הגיוני ועקבי להיווצרותו ולהתפתחותו של היקום. מודל המפץ הגדול מציע הסבר אלגנטי למקור של כל מה שאנחנו רואים בשמי הלילה, ועושה אותו לאחד ההישגים הגדולים ביותר של התבונה והרוח האנושית. הוא תולדה של סקרנות שאינה יודעת שובע, של דמיון נפלא, התבוננות חדה והיגיון חסר רחמים.

נפלא עוד יותר שבעצם כל אחד יכול להבין את מודל המפץ הגדול. על המפץ הגדול שמעתי בפעם הראשונה כשהייתי תלמיד בתיכון, ונדהמתי מהפשטות ומהאלגנטיות שלו, ומהעובדה שהוא נבנה על עקרונות שבמידה רבה מאוד לא חרגו מעבר לפיזיקה שכבר למדתי בבית הספר. בדיוק כמו שתורת הברירה הטבעית של דרווין היא גם בסיסית וגם מובנת כמעט לכל אדם בר דעת, כך גם אפשר להסביר את מודל המפץ הגדול במונחים שיתקבלו על דעתם של הדיוטות, בלי שיהיה צורך לפשט את מושגי היסוד שבתוך התיאוריה.

אך בטרם נפנה אל התזוזות המוקדמות של תיאורית המפץ הגדול, חייבים לספק מעט רקע. מודל המפץ הגדול של היקום פוּתַח במאה השנים האחרונות, וזאת כנראה רק מפני שפריצות הדרך במאה העשרים נבנו על יסוד האסטרונומיה שנוצרה במאות קודמות. התיאוריות ותצפיות השמיים האלה שולבו בתוך מסגרת מדעית שעוצבה בשקידה במשך למעלה מאלפיים שנה. אם נרחיק לאחור עוד יותר, המתודה המדעית כשביל לאמת אובייקטיבית על העולם החומרי יכלה להתחיל לפרוח רק כשתפקידם של המיתוסים והפולקלור החל לדעוך. סיכומו של דבר, את שורשיו של מודל המפץ הגדול ושל התשוקה לתיאוריה של היקום אפשר למצוא בשקיעתה של ההשקפה המיתולוגית העתיקה על העולם.
מבוראים ענקיים לפילוסופים יווניים

על פי מיתוס הבריאה הסיני משנת 600 לפני הספירה, בקע פאן קוּ הבורא הענק מתוך ביצה והמשיך לברוא את העולם במפסלת שחצבה עמקים והרים בתוך הנוף. אחר כך, הוא קבע את השמש, הירח והכוכבים בשמיים; הוא מת מייד לאחר השלמת המשימות האלה. מותו של הבורא הענק היה חלק מהותי בתהליך הבריאה, מפני שחלקים מגופו שלו עזרו להשלים את העולם. גולגלתו של פאן קוּ יצרה את כיפת השמיים, בשרו את האדמה, עצמותיו נהפכו לסלעים ודמו השקה את הנהרות והימים. נשימתו האחרונה בראה את הרוח והעננים, ואילו זיעתו נהפכה לגשם. שׂערו נפל ארצה ויצר את עולם הצומח, והפרעושים ששכנו בשׂערו סיפקו את הבסיס למין האנושי. כיוון שהולדתנו הצריכה את מותו של בוראנו, קוללנו בעצב נצחי מאז ואילך.

בניגוד לזה, במיתוס האפי האיסלנדי "אֶדָה הצעירה" התחילה הבריאה לא בביצה, אלא בתוך "תהום פעורה". הריק הזה פרץ את הממלכות המגבילות של מוּספֶּל וניפלהֵים, עד שביום אחד הפשיר החום הבוער והלוהט של מוספל את השלג והקרח של ניפלהים, והלחות נפלה לתוך התהום הפעורה, הציתה חיים בצורת אִימיר, הענק. רק אז יכלה להתחיל בריאת העולם.

בני קראצ'י בטוֹגוֹ שבמערב אפריקה מדברים על ענק אחר, האל הכחול רחב-הידיים ווּלבּארי – השמיים. היו פעם ימים שהוא שכב ממש מעל האדמה, אבל אישה אחת כתשה גרעינים בקורת עץ ארוכה והמשיכה לכתוש ולדקור אותו עד שהוא התרומם והרחיק את עצמו מהמטרד. ואף על פי כן, וולבארי עדיין היה בהישג יד של בני האדם, שהשתמשו בבטן שלו כבמגבת וחטפו נתחים מגופו הכחול להוסיף תבלין למרק שלהם. בהדרגה עלה וולבארי גבוה יותר ויותר עד שהשמים הכחולים היו רחוקים, מחוץ להישג יד, ושם הם נשארו מאז.

אצל בני יוֹרוּבָּה, גם הם במערב אפריקה, אוֹלוֹרוּן היה בעל השמים. כשהוא הביט מטה אל הבִּיצה חסרת החיים, הוא ביקש מיצור שמימי אחר לקחת צדפה. הצדפה הכילה יונה, תרנגולת וכמות זעירה של אדמה. האדמה פוזרה על הביצות של הארץ, ואז החלו היונה והתרנגולת לגרד ולנקר באדמה, עד שהביצה נהפכה לקרקע מוצקה. אוֹלוֹרוּן שלח מטה את הזיקית לבדוק את העולם, וצבעה השתנה מכחול לחום כשעברה מהשמיים אל האדמה, סימן לכך שהתרנגולת והיונה השלימו בהצלחה את משימתן.

בכל העולם, כל תרבות פיתחה לה מיתוסים משלה על מקור היקום ועל אופן התהוותו. מיתוסי הבריאה האלה שונים להפליא זה מזה, וכל אחד מהם משקף את הסביבה והחברה שממנה הוא צמח. באיסלנד, הכוחות הוולקניים והמטאורולוגיים הם שיצרו את תפאורת הרקע להולדתו של אימיר, אבל על פי אנשי יורובה במערב אפריקה התרנגולת והיונה המוכרות הן שגרמו להיווצרות האדמה המוצקה. ואף על פי כן, לכל מיתוסי הבריאה הייחודיים האלה יש כמה תכונות משותפות. אם זה וולבארי הגדול, הכחול והחבול ואם זה הענק הגוסס של סין, המיתוסים האלה נזקקים בהכרח ליצור על-טבעי אחד לפחות שימלא תפקיד מכריע בהסברת בריאתו של היקום. כמו כן, כל מיתוס מייצג את האמת המוחלטת בתוך החברה שלו. מקור המלה "מיתוס" במלה היוונית mythos, שפירושה יכול להיות "סיפור", אבל גם "מלה", במובן של "המלה האחרונה". ואומנם, כל מי שהעז להטיל ספק בהסברים האלה חשף את עצמו להאשמות כפירה.

לא הרבה השתנה עד המאה השישית לפני הספירה, כשהחלה לנשב רוח פתאומית של סובלנות בקרב המשכילים. בפעם הראשונה היו הפילוסופים חופשיים לזנוח הסברים מיתיים מקובלים על היקום ולפתח תיאוריות משלהם. למשל, אַנַקסימַנדרוֹס איש מילֶטוֹס טען שהשמש היא חור בתוך טבעת מלאת אש המקיפה את הארץ וסובבת סביב עצמה. כמו כן, הוא האמין שהירח והכוכבים אינם אלא חורים ברקיע, החושפים כך מדורות אש נסתרות. לחלופין, קְסֶנוֹפָנֶס איש קוֹלוֹפוֹן האמין כי הארץ פולטת גזים דליקים שמצטברים בלילה עד שהם מגיעים למסה קריטית ומתלקחים, ויוצרים את השמש. הלילה יורד שוב כאשר בלון הגז נשרף עד תום, ומשאיר מאחוריו רק ניצוצות שאנחנו קוראים להם כוכבים. הוא הסביר את הירח באופן דומה, עם גזים שמצטברים ומתלקחים במחזור שאורכו עשרים ושמונה ימים.

העובדה שקסנופנס ואנקסימנדרוס לא היו קרובים מאוד לאמת אינה חשובה, מפני שהעיקר הוא שהם פיתחו תיאוריות שהסבירו את עולם הטבע בלי להיעזר בתחבולות על-טבעיות או בישויות אלוהיות. תיאוריות שאומרות כי השמש היא אש מימית הנראית דרך חור ברקיע, או כדור גז בוער, שונות במהותן מהמיתוס היווני שהסביר את השמש באמצעות מרכבת אש הנעה על פני השמיים ונהוגה בידי האל הֶליוֹס. אין להבין מכך שהגל החדש של הפילוסופים רצה בהכרח להכחיש את קיומם של אלי יוון, אלא שהם פשוט סירבו להאמין שההתערבות האלוהית היא שהיתה אחראית לתופעה טבעית.

הפילוסופים היו הקוסמולוגים הראשונים, בה במידה שהתעניינו בחקר המדעי של העולם הפיזי ומקורותיו. המלה "קוסמולוגיה" עצמה נגזרת מהמלה היוונית העתיקה, kosmeo, שפירושה "לסדר" או "לארגן", והיא משקפת את האמונה שאפשר להבין את העולם והוא ראוי ללימוד אנליטי. לקוסמוס יש דפוסים, ושאיפתם של היוונים היתה לזהות את הדפוסים האלה, לבדוק אותם ולהבין מה יש מאחוריהם.

נגזים אם נקרא לקסנופנס ולאנקסימנדרוס מדענים במובן המודרני של המלה, ונחניף להם אם נראה ברעיונותיהם תיאוריות מדעיות בשלות, ואולם אין ספק שהם תרמו להולדתה של חשיבה מדעית, ולאתוס שלהם יש הרבה מן המשותף עם המדע המודרני. לדוגמה, כמו רעיונות במדע המודרני, גם את הרעיונות של הקוסמולוגים היווניים היה אפשר לבקר ולהשוות, לשכלל או לזנוח. היוונים אהבו ויכוח טוב, וכך קהילה של פילוסופים היתה בוחנת את התיאוריות, מטילה ספק בהיגיון שמאחוריהן ובסופו של דבר בוחרת במשכנעת מכולן. בניגוד להם, בתרבויות אחרות רבות לא העזו אנשים להטיל ספק במיתולוגיות שלהם עצמם. כל מיתולוגיה היתה עיקר אמונה בתוך החברה שלה עצמה.

פיתגורס איש סאמוֹס סייע לחזק את היסודות של התנועה הרציונליסטית החדשה הזאת החל משנת 540 לפני הספירה בקירוב. כחלק מהפילוסופיה שלו, הוא פיתח תשוקה למתמטיקה והראה איך יכול השימוש במספרים ובמשוואות לסייע בניסוח תיאוריות מדעיות. באחת מפריצות הדרך הראשונות שלו הוא הסביר את ההרמוניה במוזיקה דרך ההרמוניה במספרים. הכלי החשוב ביותר במוזיקה ההלנית המוקדמת היה הטֶטְרַקוֹרְד, נבל בעל ארבעה מיתרים, אבל פיתגורס פיתח את התיאוריה שלו על סמך ניסויים שעשה במוֹנוֹקוֹרד, כלי בעל מיתר אחד. המיתר הוחזק במתח קבוע, אבל אורך המיתר ניתן לשינוי. פריטה על אורך מסוים של המיתר הפיקה צליל מסוים, אבל פיתגורס נוכח לדעת שאם חוצים לשניים את אורכו של אותו מיתר ייווצר צליל גבוה באוקטבה אחת ובהרמוניה עם הצליל שהופק מפריטה על המיתר המקורי. לאמיתו של דבר, שינוי אורכו של המיתר, בכל יחס פשוט, יפיק צליל הרמוני לצליל המקורי (כגון, יחס של 3:2, הנקרא היום חמישית מוזיקלית), אבל שינוי האורך ביחס מגושם (כגון, 15:37) יוביל לצרימה.

לאחר שהראה פיתגורס שהשימוש במתמטיקה יכול לסייע להבין מוזיקה ולתאר אותה, המשיכו הדורות הבאים של המדענים להשתמש במספרים כדי לחקור כל דבר, ממסלול כדורי תותח ועד הדפוסים הכָאוֹטיים של מזג האוויר. וילהלם רנטגן, שגילה את קרני X
בשנת 1895, היה מאמין גדול בפילוסופיה הפיתגוראית של המדע המתמטי, ופעם אחת ציין ש"הפיזיקאי המתכונן לעבודתו זקוק לשלושה דברים: מתמטיקה, מתמטיקה ומתמטיקה."

המנטרה של פיתגורס היתה "הכול מספרים". בכוח האמונה הזאת ניסה פיתגורס למצוא את הכללים המתמטיים השולטים בגרמי השמיים. הוא טען שתנועת השמש, הירח וכוכבי הלכת על פני השמיים מפיקה צלילים מוזיקליים מסוימים, הנקבעים על ידי הרדיוסים המסלוליים של הגופים. לפיכך, הסיק פיתגורס, המסלולים והצלילים האלה חייבים להיות בעלי יחסים מספריים מסוימים כדי שהיקום יהיה בהרמוניה. המסקנה הזאת נעשתה לתיאוריה פופולרית בזמנה. נוכל לבחון אותה מחדש מנקודת מבט מודרנית ולראות איך היא עומדת מול התנאים המחמירים של המתודה המדעית בימינו. בצד החיובי, טענתו של פיתגורס שהעולם מלא מוזיקה אינה נסמכת על שום כוח על-טבעי. כמו כן, התיאוריה פשוטה למדי ובהחלט אלגנטית, שתי תכונות שזוכות להערכה רבה במדע. בדרך כלל, תיאוריה שמתבססת על משוואה יפה וקצרה אחת עדיפה על תיאוריה שנשענת על כמה משוואות מכוערות ומסורבלות המסויגות בהמון הערות אזהרה מסובכות ומלאכותיות. כמו שאמר הפיזיקאי בֶּרְנְט מתיאס (Matthias): "אם אתה רואה נוסחה ב- Physical Review שאורכה למעלה מרבע עמוד, תשכח ממנה. היא שגויה. הטבע לא כל כך מסובך." ואולם, פשטות ואלגנטיות עומדות במקום שני אחרי התכונה החשובה ביותר של כל תיאוריה מדעית, והיא שעליה להתאים למציאות ולהיות פתוחה למבחן, וכאן נכשלת תיאוריית המוזיקה השמימית כישלון מוחלט. לפי פיתגורס, אנחנו טובלים בלי הרף במוזיקה שמימית היפותטית, אך איננו מסוגלים לתפוס אותה מפני ששמענו אותה מרגע היוולדנו והתרגלנו אליה. בסופו של דבר, כל תיאוריה שמנבאת מוזיקה שלעולם אינה יכולה להישמע, או כל דבר אחר שלעולם לא יהיה אפשר להבחין בו, היא תיאוריה מדעית עלובה.

כל תיאוריה מדעית אמיתית חייבת לתת חיזוי על היקום שניתן לצְפייה או למדידה. אם תוצאות הניסוי או התצפיות תואמות את החיזוי התיאורטי, זו סיבה טובה לקבל את התיאוריה ולשלב אותה במסגרת המדעית הגדולה יותר. לעומת זאת, אם החיזוי התיאורטי אינו מדויק וסותר את הניסויים והתחזיות, צריך לדחות את התיאוריה, או לפחות להתאים אותה, ולא משנה עד כמה היא מצטיינת ביופיה או בפשטותה. זהו האתגר העליון, ואתגר אכזרי, אבל כל תיאוריה מדעית חייבת לעמוד במבחן הזה ולהתאים למציאות. חוקר הטבע בן המאה התשע עשרה תומאס האקסלי (Huxley) ניסח זאת כך: "הטרגדיה הגדולה של המדע – קטילתה של היפותזה יפה בידי עובדה מכוערת."

למרבית המזל, צאצאיו של פיתגורס התבססו על רעיונותיו ושיפרו את המתודולוגיה שלו. בהדרגה נהפך המדע לדיסציפלינה יותר ויותר מתוחכמת וחזקה, שהצליחה להגיע להישגים מדהימים כמו מדידת הקוטר הממשי של השמש, הירח וכדור הארץ, והמרחקים ביניהם. המדידות האלה היו ציוני דרך בתולדות האסטרונומיה, והן מייצגות את הצעדים הניסיוניים הראשונים בדרך להבנת היקום כולו. משום כך ראויות המדידות האלה לתיאור מפורט יותר.

בטרם יכלו היוונים הקדמונים לחשב מרחקים או גדלים שמימיים כלשהם היה עליהם לקבוע תחילה שהארץ היא כדור. ההשקפה הזאת נעשתה מקובלת ביוון העתיקה כשהפילוסופים התוודעו אל הרעיון שספינות נעלמות בהדרגה מעבר לאופק עד שאפשר לראות את קצה התורן בלבד. אפשר להסביר זאת רק אם פני הים מתעקמים ונעלמים. ואם פני הים מתעקמים, יש לשער שגם פני הארץ מתעקמים, ופירוש הדבר הוא שהארץ היא כנראה כדור. השקפה זו קיבלה חיזוק בתצפיות על ליקויי ירח, כשהארץ מטילה צל דמוי דיסקה על הירח, בדיוק בצורה שהיינו מצפים מגוף כדורי. חשובה לא פחות היתה העובדה שכל אחד יכול לראות שהירח עצמו עגול, מה שמצביע על כך שהכדור הוא מצב ההוויה הטבעי, מה שהוסיף עוד תחמושת להיפותזת הארץ העגולה. הכול התחיל להתקבל על הדעת, ובכלל זה כתביו של ההיסטוריון והנוסע היווני הֶרודוטוס, שסיפר על אנשים בצפון הרחוק אשר ישנו חצי שנה. אם הארץ היא כדורית, אז חלקים שונים של הגלובוס יהיו מוארים בדרכים שונות על פי קווי הרוחב שלהם, שמדרך הטבע יצרו חורף קוטבי ולילות שאורכם שישה חודשים.

אבל ארץ כדורית עוררה שאלה שעדיין מציקה לילדים היום – מה מונע את נפילתם של האנשים בחצי הכדור הדרומי? הפיתרון היווני לחידה הזאת התבסס על האמונה שליקום יש מרכז ושהכול נמשך אל המרכז הזה. מרכז כדור הארץ אמור לחפוף את מרכז היקום ההיפותטי הזה, כך שהארץ עצמה סטטית, וכל מה שנמצא על פניה נמשך אל המרכז. לפיכך, היוונים מרותקים לקרקע בכוח הזה, כמו כל אחד אחר על פני הכדור, גם אם הם חיים שם למטה.

איור 1 ארטוסתנס השתמש בצל שהטיל מקל באלכסנדריה לחישוב היקפו של כדור הארץ. הוא ערך את הניסוי במועד ההיפוך הקיצי, היום הארוך ביותר בשנה, כשהארץ נמצאת בשיא הנטייה שלה והערים השוכנות לאורך חוג הסרטן היו הקרובות ביותר לשמש. פירוש הדבר שהשמש עמדה ממש במרום הרקיע בצהריים מעל הערים האלה. מסיבות של בהירות, המרחקים בתרשים הזה ובתרשימים האחרים אינם משורטטים בקנה מידה.
איור 1 ארטוסתנס השתמש בצל שהטיל מקל באלכסנדריה לחישוב היקפו של כדור הארץ. הוא ערך את הניסוי במועד ההיפוך הקיצי, היום הארוך ביותר בשנה, כשהארץ נמצאת בשיא הנטייה שלה והערים השוכנות לאורך חוג הסרטן היו הקרובות ביותר לשמש. פירוש הדבר שהשמש עמדה ממש במרום הרקיע בצהריים מעל הערים האלה. מסיבות של בהירות, המרחקים בתרשים הזה ובתרשימים האחרים אינם משורטטים בקנה מידה.

ההישג המרשים של מדידת גודלו של כדור הארץ נזקף לראשונה לזכותו של אֶרָטוֹסתֶנֶס, שנולד ב-276 לפני הספירה בקירוב בקירֶנה, בלוב של ימינו. כבר בילדותו היה ברור שארטוסתנס ניחן בשכל מבריק, ושהיה יכול להצטיין בכל תחום שיפנה אליו, משירה ועד גיאוגרפיה. הוא אפילו קיבל את הכינוי פֶּנְטַתְלוֹס, שפירושו אתלט שמשתתף בחמשת אירועי הפנטתלון, לרמוז על רוחב כישרונותיו. ארטוסתנס היה שנים רבות הספרן הראשי באלכסנדריה, כנראה המשרה האקדמית היוקרתית ביותר בעולם העתיק. אלכסנדריה הקוסמופוליטית ירשה את מקומה של אתונה כמרכז האינטלקטואלי של הים התיכון, והספרייה של העיר היתה מוסד הידע המכובד ביותר בעולם. תשכחו מדימוי הספרניות הקפדניות המחתימות ספרים ונוזפות במבקרים קולניים: זה היה מקום מרגש ותוסס, מלא מלומדים מלהיבים ותלמידים מבריקים.

כשהיה בספרייה שמע ארטוסתנס על באר עם תכונות מיוחדות במינן, הנמצאת בקרבת העיר סיֶנֶה בדרום מצרים, על יד אסואן של ימינו. בצהרי ה-21 ביוני בכל שנה, היום הארוך ביותר בשנה, השמש שלחה את קרניה ישירות לתוך הבאר והאירה אותה לכל אורכה עד הקרקעית. ארטוסתנס הבין שביום המסוים הזה השמש חייבת להיות ממש במרום הרקיע, דבר שלעולם לא קרה באלכסנדריה, שהיתה כמה מאות קילומטרים צפונית לסיֶנֶה. היום אנחנו יודעים שסיֶנֶה נמצאת בקרבת חוג הסרטן, קו הרוחב הצפוני ביותר שממנו יכולה השמש להיראות מעל הראש בצהרי היום.

איור 1 ארטוסתנס השתמש בצל שהטיל מקל באלכסנדריה לחישוב היקפו של כדור הארץ. הוא ערך את הניסוי במועד ההיפוך הקיצי, היום הארוך ביותר בשנה, כשהארץ נמצאת בשיא הנטייה שלה והערים השוכנות לאורך חוג הסרטן היו הקרובות ביותר לשמש. פירוש הדבר שהשמש עמדה ממש במרום הרקיע בצהריים מעל הערים האלה. מסיבות של בהירות, המרחקים בתרשים הזה ובתרשימים האחרים אינם משורטטים בקנה מידה.

באופן דומה, גם הזוויות יכולות להיות מוגזמות.

פרטים על הספר והסופר

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

15 תגובות

  1. ספקי

    מה עם הגלקסיות המתרחקות של האבל? מה עם טמפרטורת קרינת הרקע? האין אילו ממצאים אמפיריים שמחזקים את תאוריית מפץ?

    שלא לדבר על ראיות עקיפות אחרות כגון הסבר לחץ הזמן האנטרופי שתאוריית המפץ מספקת.

  2. safkan

    אז לא להשתמש באינצקלופדיה הכי מדויקת שקיימת עבור מושג פופולרי פשוט שאינו דורש הבנה מורכבת כלשהי? אז במה כן להשתמש?

    מה בדיוק לא מדוייק שם(בערך מיתוס בויקיפדיה בעברית)?

    כשאתה אומר בשפה המקובלת אתה טוען שההגדרה שמקובלת אצלך בראש היא הנכונה אבל ההגדרה שמקובלת ע"י החברה הנרחבת יותר(זאת בויקיפדיה) לא נכונה?

    הגדרה מילולית זה לא דבר שנקבע ע"י פופולריות של שימוש?

    אפילו אם ניקח את דבריך כאמת על מהו מיתוס אז

    "מיתוס זו אמונה שמקובלת על ציבור גדול למרות שהיא מסתמכת על נתונים לא בטוחים"

    אין כאן עניין של אמונה. מדענים אינם מאמינים במפץ הגדול (או כל תאוריה אחרת). הם מעריכים נכונות של תאוריה ברמת בטחון כלשהי, כתלות בנתונים הקיימים(אלה שנמדדו).

    "הסיבה למיתוס היא מפני שהציבור המאמין במיתוס אינו ער לכך שהוא מסתמך על נתונים יסוד לא בטוחים, לכן הוא מסיק מסקנות מרחיקות לכת ללא ביסוס אמיתי."

    מדענים לרוב יודעים יחסית טוב מאוד מה רמת הביטחון בנתונים עליהם הם מבססים את התאוריות שלהם.(כדוגמה בסיסית לעניין יש להם מושג מה רמת הדיוק של המכשירים שהם משתמשים בהם לביצוע מדידות)

    התגובה שלך אכן מחזקת את טענתו של אלבנזו שאינך מבין איך מתנהלת הקהילה המדעית.

    אתה סה"כ מראה למה המיתוס שאתה טוען שיש למדענים אינו מיתוס. אם הוא היה מיתוס הם לא היו משנים את דעתם למיתוס אחר בגלל שהנתונים לא תומכים יותר במיתוס הישן.

    הטענה שלך שעדיף שמדענים יעסקו בחקר של פיתוח טכנולוגי במקום לבזבז את זמנם על הבנת הפיזיקה ברמה הבסיסית ביותר, גם מראה על חוסר הבנה שכן הראשון אינו יכול להתקיים ללא השני.

    לא ברור לי למה אין לך חשק להתעסק בדברי ביקורת ענייניים לתגובה שלך, ובמקום יש לך חשק לדבר איתי על המונח מיתוס, אם אתה מעוניין שנתייחס לדבריך כביקורת רצינית ולא כקשקושים של חובבי תאוריות קונספירצה.

    גם לא ברור לי איך אתה טוען שהשתלחות בקבוצת אנשים שלמה שעל גבול ההוצאת דיבה זה תגובה תמציתית ובהירה.

  3. safkan
    אתה כתבת "? הספקולציות מה היה לפני 13.8 מיליארד שנים מספקות פרנסה למדעני פיסיקה, לכן המציאו מיתוס לצורכי פרנסה. "
    כמה שאתה יהיר, זה כנראה בלי ביסוס. מי שמך לקרוא לאלפי מדענים שרלטנים? אתה באמת חושב שכולם טיפשים חוץ ממך?
    אלבנצו ניסה להסביר לך איפה אתה טועה. לי ברור שלא תבין את ההסבר שלו ושלא תענה על שאלותיו.
    אתה פשוט חצוף.

  4. walking death

    אל תסתמך יותר מדי על ויקיפדיה עברית. זה מקור מפוקפק ולא בטוח (גם ויקיפדיה אנגלית לא מציאה גדולה בכל עניין, אבל ויקיפדיה עברית הרבה יותר גרועה).

    בשפה המקובלת: מיתוס זו אמונה שמקובלת על ציבור גדול למרות שהיא מסתמכת על נתונים לא בטוחים. הסיבה למיתוס היא מפני שהציבור המאמין במיתוס אינו ער לכך שהוא מסתמך על נתונים יסוד לא בטוחים, לכן הוא מסיק מסקנות מרחיקות לכת ללא ביסוס אמיתי.

    המונח "ציבור" אינו בהכרח "עם" או "קהילת אתנית". למשל "קבוצת מדעני הגרעין" יכולה להחשב בתור "ציבור".

    מסתבר שלקהילת מדעני הגרעין היה מיתוס שאמר "לא יתכנו ריאקציות גרעיניות קרות", מיסתבר שהמיתוס הזה כנראה מוטעה. השנה הוכח כמעט בוודאות שיש ריאקציות גרעיניות קרות. יש סיכוי שהשנה תהיה הוכחה סופית על ידי רפליקציות של מספר נסיונות קלים לביצוע. יהיו כנראה הוכחות נוספות בשנים הקרובות, אבל עדיף שההוכחות יופיעו השנה (כדי שהפיסיקאים לא יכתתו רגליים ויעבדו מייד ובאינטנסיביות על התחום של ריאקציות גרעיניות קרות). עיסוק בריאקציות גרעיניות קרות, אם הוא מבוסס, פרודוקטיבי פי כמה יותר מעיסוק במפץ הגדול ההיפותטי.

    אשר לתגובה לאלבנצו. לא בטוח שיש לי חשק להתעסק בויכוח איתו , אם אעשה זאת זה יהיה ביום אחר. התגובה התמציתית שלי בנושא המפץ הגדול ברורה דיה למי שקורא בקפדנות כל מה מה שכתבתי בה. מי שלא מסוגל לקרוא בקפדנות ניסוחים מדוייקים מוצא בהם פגמים שאינם קיימים בהם. להערכתי התגובה התמציתית שלי מספיקה ובהירה , כך שלא בטוח שארצה להמשיך בוויכוח.

  5. ספקן,

    בוא נתחיל מזה שנעביר לך שיעור קטן במדע ומבנה הקהילה המדעית. מדענים לא מקבלים תשלום לפי תיאוריה. אין שוק גדול של פיזיקאים שכל אחד צועק את התיאוריה שלו ואיזה מליונר שמסתובב ומשלשל כסף לכיס של המדענים עם התיאוריות האטרקטיביות. פיזיקאי ימשיך לקבל בדיוק אותה משכורת בין אם הוא יתמוך בתורה מסוימת באופן נלהב ובין אם יתנגד לה. ככה שכל הרעיונות שלך בדבר הטיית המדע לצרכי פרנסה הוא לא יותר מגבב חסר ביסוס, חסר תפיסה במציאות, ובינינו – גם חסר מעוף. אם כבר תיאוריות קונספירציה, לך על משהו קצת יותר מקורי או יצירתי.

    עכשיו, לעניינים קצת יותר מעניינים. האם אתה יכול בבקשה למנות את הכלים באמצעותם אנו בודקים מה קרה לפני 14 מיליארד שנה? האם אתה יכול לפרט מה בעיות האמינות שלהן? האם אתה יכול לתת דוגמא למחקרים פסולים (כלומר, לצרף רפרנס למאמר מדעי בנושא המפץ הגדול ולהצביע בו על טעות באופן מפורש)?

    או שאולי אתה בעצם לא ממש יודע על מה אתה מדבר…?

  6. Safkan
    אני לא מצליח להחליט עם התגובה הזו שלך יותר מעליבה או יותר מטומטמת. אתה לא מבין בפיסיקה? – זו הבעיה שלך. תתמודד איתה בלי לפגוע בקבוצת אנשים שגם לא כל כך מתפרנסת מה"שקרים שלך".

  7. גם המפץ הגדול הוא מיתוס.

    מיתוס עם הרבה נוסחאות, הרבה מימצאים פיסיקלים , הרבה מודלים מתמטיים. אבל עדיין מיתוס.

    היכולת שלנו לבדוק בדייקנות מימצאים של אירועים שארעו לפני זמן עצום ובמרחק עצום אינם מספיקים כדי לקבוע במהימנות גבוהה מה קרה, או לא קרה, לפני כ- 13.8 מיליארד שנים. יש עדויות די משכנעות שהיקום השתנה, היקום של היום שונה מהיקום של לפני מיליארד שנים ושונה מהיקום שהיה מיליארדי שנים קודם.

    אבל – מה היה מצב הייקום לפני 13 מיליארד שנים ? לא יודעים, זה גדול מדי עלינו.

    האם הפיסיקה של היום היא הפיסיקה של לפני מיליארדי שנים ? לא רק החומר ניתן להשתנות, גם חוקי הפיסיקה ניתנים לשינוי במהלך הזמן. אבל מה ? הספקולציות מה היה לפני 13.8 מיליארד שנים מספקות פרנסה למדעני פיסיקה, לכן המציאו מיתוס לצורכי פרנסה. למיתוס קוראים המפץ הגדול. יש סדקים גדולים במיתוס (החומר האפל והאנרגיה האפילה לא מסתדרים איתו כל כך). אבל אם המיתוס מפרנס מדענים – מעגלים פינות בפיסיקה ומסבירים שהחומר האפל לא סותר את המיתוס וגם האנרגיה האפילה לא סותרת.

  8. Gravity is the monotheism of the universe…

    Evolution Derives From Gravity, in Hebrew and in plain English, not in academEnglish verbiage

    אבולוציה היא תולדת כח המשיכה

    כל כמות החומר ביקום קבועה מאז החל היקום להשתחזר בפעם האחרונה, מאז ה"אחדיות"האחרונה שלו, מאז גרעין הלידה האחרון של היקום טרום המפץ הגדול האחרון.

    כל תחומי המדע ("דיסציפלינות") נובעים מן, מתחילים ונגמרים, מתפתחים ונמשכים בהכוונת ובמסגרת כח המשיכה. הכל בכל מכל כל ביקום הוא עקב כח המשיכה.

    כל תצורת חומר ביקום קיימת, בגלל וכמו היקום עצמו, בשני מצבים: במצב אינרטי כגון החומר (כנראה הגרוויטונים, החלקיקים היסודיים של היקום) המאוחסן בחורים השחורים ו/או במצב אנרגטי, בתנועה,המסוגל לכן לבצע עבודה. בגלל שניות זו של חומר-אנרגיה קבועה ביקום גם כל כמות האנרגיה.

    מאז המפץ הגדול האחרון מתחולל בכל תצורות החומר ביקום אותו תהליך החוזר ונשנה אשר מתחולל במכלול היקום עצמו : לידה-התפתחות-הישרדות-שיחזור עצמי . על מנת לשרוד ולעבור את כל התהליך חייבת כל תצורת חומר להישמר במתכונת אנרגטית. היות וכמות החומר/אנרגיה ביקום קבועה מתחרות ביניהן כל תצורות החומר על השגת חומר/אנרגיה כי כל תצורת חומר שורדת, פעילה, רק אם הצליחה "לבלוע" אנרגיה. אם אינה "מצליחה" להשיג אנרגיה היא נבלעת ע"י תצורת חומר אחרת ומשמשת לה אנרגיה. אכול או היאכל.

    Evolution Derives From Gravity

    The quantity of mass in the universe is constant since the universe started its last self-replication, since its last singularity, its last pre-big bang re-birth conception.

    All Science Disciplines derive from, start and end, evolve and survive in the direction and manner set by the framework of gravity, the monotheism of the universe. All things, everything in the universe, derive from the gravity of the universe. Every mass format exists, like the universe itself, in one of two states: in an inert state like the material (most probably the gravitons, the elementary particles of the universe) stored in black holes, and in an energetic state, in motion therefore capable of performing work. Due to this mass-energy dualism also the quantity of energy in the universe is constant.

    Since the last big-bang all mass formats undergo the same cyclic sequence like the universe itself i.e. conception/singularity, birth /big bang – evolution/survival/inflation/expansion/re-congregating in black holes – replication/repeat singularity etc., over again. In order to survive and to repeat this sequence every mass format must remain in an energetic state. And since the universe mass/energy quantity is constant there is a melee for it by all mass formats, and the unfortunate formats are swallowed and digested by the fortunate mass formats.

    It’s indeed, in fact, an eat or be eaten universe…

    Dov Henis (comments from 22nd century)
    http://universe-life.com/

  9. חיי כדור-הארץ

    – חיי כדור הארץ הם אחת מתצורות הברירה הטבעית של מסה.
    – בעל החיים הראשוני הבסיסי של החיים הוא הגן, הנוקלאוטיד של חומצה ריבונוקלאית.
    – כל בעלי החיים הם תולדה של אבולוציה של הגנים.
    – גם הגנום הוא בעל-חיים, מיוצר ע'י הגנים כתבנית ייצור-תיפקוד ומעודכן ע'י הגנים ברציפות.
    – הגנטיקה, עידכון הגנום, היא תולדה של תרבות, כשתרבות היא התגובה למסיבות.
    – מטרת האבולוציה של כל חומר היא להשיג אנרגיה כי מאז המפץ הגדול כל החומר ביקום חוזר, בקצב אחיד, לתצורת אנרגיה והשגת אנרגיה דוחה-מעכבת זאת.

    – Earth life is just another naturally selected mass format.
    – The primal base organisms of Earth life are the genes, i.e. the RNA nucleotides.
    – All Earth life formats are progenies of genes evolution.
    – Genomes are organisms evolved, and continuously modified, by the genes as their functional templates.
    – Genetics is a progeny of culture, which is reaction to circumstances.
    – The drive and goal of evolution of ALL mass formats is to enhance their energy constraint, to postpone their reconversion to energy, which
    goes on at constant rate since the Big Bang.

    Dov Henis (comments from 22nd century)
    http://universe-life.com

  10. הם החליטו שכדור הארץ הוא מרכז היקום,והכל נמשך אליו,לא חוק משיכה,אלא חוק שדומה יותר לתורת היחסות הכללית של איינשטיין ולכן אני "יסביר" את זה בעזרת תורה זו.
    ע"פ תורת היחסות הכללית כל עצם "מעקם" את הזמן-חלל,ע"פ היוונים כאילו היה "חור" גדול במרכז כדור-הארץ (למעשה גם במרכז השמש,הירח והכוכבים יש עוד "חורים" כאלו),ולכן הכל נופל לכיוון המרכז.

  11. "נמשך למרכז כדה"א…" – חשבתי שניוטון הוא זה שקבע את כח המשיכה ב1666, ולא היוונים לפנה"ס.. הסבר?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן