מקלטי אש המבוססים על טכנולוגיה של נאס”א יספקו הגנה משופרת מפני שריפות

מאת מרק קאופמן, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 06.08.2017

גם לאחר תכנון קפדני ביותר, כבאים בשטחי בר עלולים למצוא את עצמם לפתע פתאום מכותרים בלהבות בלתי צפויות שחומן יכול להגיע ל-800 מעלות צלזיוס ויותר. בלי דרך מילוט, אין להם ברירה אלא להשתוחח בתוך מקלטי  אש – אוהלים קטנים של יריעות מחזירות אור הדומות לנייר אלומיניום – ולקוות שהלהבות יחלפו על פניהם במהרה.

בקיץ 2014, פרשו 19 כבאים את המקלטים שסופקו להם ביארנל היל שבאריזונה, אבל ההתלקחות הייתה חזקה מדי, ולא שרד מהם איש. כשנודע למדענים במכון המחקר לנגלי של נאס”א על האסון, הם פתחו בבנייתו של מקלט טוב יותר. הם השתמשו בטכנולוגיה של מגן חום מתנפח שנועד לעמוד בטמפרטורות הלוהטות שרכב חלל נחשף להן כשהוא עובר באטמוספרה של הארץ (כ-1000 עד 2,700 מעלות צלזיוס). באמצע אפריל, המטיר שירות היערנות האמריקני להבות על המקלטים שפיתחה נאס”א במתקן ניסויים של אוניברסיטת אלברטה. התוצאות טרם פורסמו, אבל בדיקות שקדמו לזה נראו מבטיחות. אם יתברר שטכנולוגיית החלל הזאת עמידה דיה, ייתכן שלוחמי האש יעשו בה שימוש ביערות בקיץ.

אוהלי אש רגילים הצילו אלפי אנשים ב-50 השנים האחרונות. אבל התקרית ביארנל היל הוכיחה ש”המקלטים אינם עומדים בחום גבוה של להבות ישירות,” אומר המדען התרמי של נאס”א ג’וש פודי, שהשתתף בפיתוח האב-טיפוס. אבל החומר שממנו עשוי מגן החום יכול לעמוד בתנאים כאלה. ביריעה הדקה משובצות פיסות גרפיט הדומות בגודלן ובצורתן לגרגרי פלפל שחור. בחשיפה ללהבות, הגרפיט גורמת לשכבת בידוד של סיבי זכוכית להתרחב וליצור “שמיכה גדולה וצמרירית,” אומר פודי. הוא מכנה את החומר הזה “חכם” כי הוא מתרחב רק כשחושפים אותו לטמפרטורות גבוהות. קלילותו חשובה מאוד, כי כבאים הלוחמים בדליקת יער נאלצים ללכת בתוואי קשה ואינם יכולים לשאת ציוד מסורבל וכבד.

אם יימצא שטכנולוגיה זו יעילה, התזמון יהיה מצוין. דליקות יער שורפות היום שטחים בשיעור כפול מששרפו לפני 20 שנה משום שהאקלים חם ויבש יותר, אומר אקולוג שירות היערנות ו’ מט ג’ולי. “זה אומר שכבאים נחשפים היום לאש יותר מבכל זמן אחר.”