המחקר נערך על קבוצת ילדים הלוקים במחלה גנטית המכונה ‘תסמונת וויליאמס’. ילדים אלו איבדו נתח שלם מכרומוזום מספר שבע, והם מגיחים אל אוויר העולם כשבתאיהם חסרים 26 גנים. ילדים אלה אינם מבינים גזענות מהי
כולם מדברים על גזענות – אף אחד לא מדבר על למה. והאמת המרה היא שכולנו גזענים, ברמה זו או אחרת. זוהי נטייתנו הטבעית, להבדיל את בני משפחתנו הקרובים ביותר מן הסביבה, ואת האנשים שאנו דומים להם מה- ‘זרים’ ויוצאי הדופן. נטייה זו באה לידי ביטוי כבר בילדים בני שלוש, המעדיפים לשהות במחיצת ילדים מהקבוצה האתנית אליה הם משתייכים, ולהפלות פעוטות מקבוצות זרות.
נטייה אוטומטית זו לגזענות מגיעה, כפי הנראה, מהאוטומציה של המוח המקלה על תהליכי קבלת החלטות. כאשר אנו צריכים להחליט האם לסמוך על אדם זר ברחוב, אין בידינו את כל המידע הנחוץ כדי לקבל את ההחלטה באופן רציונאלי. לפיכך אנו ‘מקצרים תהליכים’ ומסתמכים על הסטריאוטיפים שכבר התקבעו במוחותינו לגבי הקבוצה אליה הוא משתייך.
קביעת הסטריאוטיפים היא דרך חיים שהמין האנושי אינו יכול להתנער ממנה. אנו יכולים למתן אותה באמצעות חינוך לפלורליזם ולהתחשבות בזולת, אך היא מקובעת עמוק בתוך מוחותינו. כאשר אני הולך בשדה התעופה, איני יכול שלא להימנע מקיטלוג הזרים שאני רואה לפי צבע עורם, מוצאם והתכונות שהשתרשו אצלי מניסיון קודם מוגבל. הבריטים אוהבים כולם תה ובירה חמה, האמריקאים גדולים ותמימים והאוסטרלים רועי כבשים. אני יכול להבין באופן רציונאלי שעדיף לי שלא להסתמך על קפיצות אינטואיטיביות מסוג זה, אך הן עדיין שם.
ואולי יש דרך אחרת?
מחקר שהתפרסם לפני חודשיים מראה שיתכן וקיימת אפשרות להשיל מעלינו את הגזענות הטבועה בנו – אבל שאנו עלולים לאבד בדרך עוד כמה תכונות חשובות. המחקר נערך על קבוצת ילדים הלוקים במחלה גנטית המכונה ‘תסמונת וויליאמס’. ילדים אלו איבדו נתח שלם מכרומוזום מספר שבע, והם מגיחים אל אוויר העולם כשבתאיהם חסרים 26 גנים.
עשרים ושישה גנים. אובדן של גן אחד בלבד יכול להביא לסיכוי של כמעט מאה אחוז לפתח סרטן. אובדן של גן אחד עלול לגרום למחלה שתהרוג את הילד בעודו ברחם, או לשבש את התפתחותו עד כדי כך שאמו תעבור הפלה ספונטנית. אך אצל ילדי תסמונת וויליאמס, עשרים ושישה גנים חסרים. ובכל זאת, הגוף האנושי הוא דבר מופלא, והוא מצליח לחפות על החסר. ילדים אלו נולדים בדרך המקובלת, והם נראים כמעט כמו כל ילד אחר, למעט תווי פנים מעודנים ומחודדים, המזכירים את לגולאס האלף מהסרט שר הטבעות. חלקם סובלים מבעיות לבביות, ולעיתים גם בעיכוב בגדילה. אך הגורם המזהה אותם במידה הרבה ביותר הינו החוסר המוחלט בפחד מזרים.
ילדים אלו ידידותיים עד כדי פגם, ואינם ניחנים בפחד חברתי. הם יכולים לגשת לאנשים זרים ברחוב, לברכם לשלום ולפתוח מיד בשיחה לבבית. דרך חיים יוצאת דופן זו משכה את תשומת לבם של הביולוגים, הסוציולוגים והנוירו-פסיכולוגים מאז שהמחלה התגלתה ואופיינה. היא גורמת לנו לתהות באופן בלתי נמנע אודות הקשר ההדוק שבין הגנטיקה והפסיכולוגיה האנושית, והדרך בה אובדנם של מספר גנים יכולה לשנות מן הקצה את הדרך בה אנו מתקשרים עם אנשים אחרים. אך במחקר האחרון הסתבר שילדי תסמונת וויליאמס לא רק השילו מעליהם את הפחד החברתי, אלא הגיעו לרמה גבוהה יותר ונפטרו גם מהסטריאוטיפים כלפי קבוצות אתניות אחרות.
כדי לבדוק את הסוגיה, נחשפו ילדי תסמונת וויליאמס לסיפורים שהוקראו בפניהם אודות אנשים שמבצעים מעשים טובים – הצלת חתלתול מטביעה, למשל – ואנשים המבצעים מעשים רעים. לאחר כל סיפור שכזה, הוצג לילדים דף בספר עם ציורים של ילדים ומבוגרים לבנים או כהי-עור, והילדים החליטו מי סביר יותר שהשתתף בסיפור. כאשר נערך מבחן זה על ילדים רגילים, הוכח באופן חד-משמעי כי הילדים נוטים לייחס לדמויות הלבנות תכונות חיוביות, ולדמויות השחורות תכונות שליליות. תופעה זו חוזרת ומופיעה אפילו בילדים אוטיסטים. אך כאשר נערך המבחן על ילדי תסמונת וויליאמס, לא התגלה הבדל מובהק בין הבחירות שעשו. ילדים אלו לא רכשו את הסטריאוטיפים מסביבתם, או שלא ייחסו להם כל חשיבות. בחירותיהם בין הדמות בהירת-העור וכהת-העור היו אקראיות לחלוטין.
מה משמעות המחקר? החוקרים טוענים כי המסקנה המתבקשת היא שסטריאוטיפים נובעים מתוך פחד חברתי. ילדי תסמונת וויליאמס אינם מוטרדים ממה שיחשבו עליהם, והם גם אינם מפתחים דעות קדומות על אחרים. ואולי ניתן להסיק מכך שהתפתחותן והחצנתן של דעות קדומות מגיעות מתוך לחץ חברתי המופעל מצד הסובבים אותנו. כשכולם סבורים ששחורים פחות חכמים מלבנים, הדעה משתרשת במהירות בנפש הילד, והוא אינו מעז להעלות את האפשרות האחרת: שכולנו דומים זה לזה הרבה יותר מכפי שאנו שונים. לפי רעיון זה, אולי בחברה הנטולה כל שמץ של דעות קדומות, היינו מצליחים להתעלות מעבר לסטריאוטיפים הקיימים כיום.
אולי… ואולי לא. התוצאות מהמחקר עדיין טריות, והוא נערך רק על קבוצה קטנה של עשרים ילדי תסמונת וויליאמס. כמו כל מחקר מדעי חדש, צריך לחכות למחקרים נוספים שיאששו את התוצאות שהתקבלו. ומעבר לכך, כאילו כדי להדגיש את מורכבותו של המוח האנושי, נראה שילדי תסמונת וויליאמס אינם חפים לגמרי מדעות קדומות. הם אמנם לא ייחסו חשיבות לצבע העור, אך הפלו באופן מובהק בין נשים וגברים. במילים אחרות, הם עדיין היו חשופים לפיתוח סטריאוטיפים המבוססים על מין, אך לא על גזע.
מה זה אומר? האם הדעות הקדומות וההטיות שלנו כלפי זרים מגיעות מאזור אחר במוח מההטיות המיניות? או שילדי תסמונת וויליאמס פיתחו דעות מוגדרות על אמהותיהם מתוך התכונות בהם נתקלו בבית, אך לא הספיקו לפתח דעה חד-משמעית באותה המידה באשר לשחורים וללבנים? ועד כמה ניתן להתייחס לילדים אלו כמייצגים את המוח האנושי ‘התקין’? שאלות אלו נותרות עדיין ללא תשובה, אך אני מקווה שכל עוד נמשיך לחתור ולגלות, כך נגיע מהר יותר ליום בו נוכל לנטוש את הדעות הקדומות ולקבל את האחר למרות שונותו. עד אז, עלינו להסתפק בחינוך לפלורליזם, לכיבוד האחר ולהתחשבות בדעות שונות – ורק כך נוכל לבנות חברה יציבה ובעלת חוסן פנימי של ממש.
מי ייתן ולא ירחק עוד היום.
27 תגובות
מר רוטשילד היקר,
המחשב פועל לפי אלגוריתמים !
אלגוריתמים הינם תחום במתמטיקה.
אז לא רק שלמחשב יש “מושג” במתמטיקה – אני לא בטוח שהוא מבין משהו אחר (כל בקשה שמופנית למחשב נעשית בדרך מתמטית ישירה או מתורגמת אליה).
הדעה שהמאמר מבקש לבטא היא פשוטה: גזענות נובעת מפחד. פחד הוא תגובה שניתן למדוד, גזינות היא לא עניין מדיד, אבל, אם נבין או ננסה לקחת בחשבון שמקור הגזענות הוא פחד הקשור לחברתיות ותקשורת, מובנה וניתן לזהוי אצל ילדים, ולכן ניתן לשער שלא נמצא אצל ילדים בעלי תגובתיות שונה באספקט התקשרותי והחברתי.
במידה מסוימת המאמר עצמו והתגובות מוכיחות דבר אחד, אכן הגזענות היא עניין שקשור לפחדים חסרי הגיון ונושא בתוכו פחדים המועברים בין בני אדם.
יחד עם זאת חשוב מאוד לזכור, וזהו כיוון מחקרי שקצת ננטש לעומת כיוון המחקר של ה”פחד”, שהגזענות היא כלי מעצים (פסיכולוגי/חברתי ואולי אף מעבר לכך… ברמה הפסיכוטרפית או האבולוציונית).
הרווחים ה”געזנים”, הם עצומים, תחושות השווי, המקובלות החברתית, הקלות התקשורתית (ברמה הבינאישית), תגובות ההורים, המורים והחברה בכלל, לפרט שהוא פרט “מועדף” מבחינה גזעית, מקנה לו יתרון ורווח שכל ויתור עליו ייחשב “הפסד”, וזה בצורה ברורה וניתנת למדידה.
אנשים מפחדים יותר להפסיד מאשר להרוויח, כלומר, במקרה הגזעני, הפחדים שיש לבחון אינם “פחד זר”, או “שנאת זרים”, אלה הפחד לאבד את תחושת השווי של הפרט המועדף.
תחושת השווי, התחרותיות והמשחק ה”לוגי”, הם אינם נחלתם של הנבדקים במחקרון הקטן והמדהים שתואר לעיל, אבל המחקרון הזה אולי מגלה לנו שדווקא “העדר תחושת תחרותיות” הוא זרז לתהליך איבוד “תחושת הפחד” – הפחד מלאבד את היתרון שיש לנו בצורה מובנית, אותה תחושת ערך חברתית שנותנת שייכות חברתית כזאת או אחרת. מרגע שהילד מבין שהוא “משוייך”, הוא מבין שהוא “שווה”, וזה נותן לו יתרון- אצל הוריו, במשפחה, בגן וכו’. הפחד הוא לאבד את היתרון הזה שכל הצידוק שלו הוא השתייכות.
קשיים תקשורתיים, יכולים להביא למצב שהפרט לא מבין שיש לו יתרון כתוצאה משיוך, ולכן לא מפחד לאבדו.
הניסיון להשליך על החברה כ”חברה” את העקרון לפיו, הגזענות היא “רוע” גנטי, היא לא פחות גזענית מהרעיון הילדותי שאם אכיר או אתערבב עם אנשים שונים ממני, אאבד את היתרון החברתי שלי ואפסיד את הרווח החברתי שיש לי- שהוא הפחד שמניע את הגזענות.
אני משוכנע שהכתבה אינה מנסה לשכנע שהגנטיקה היא יוצרת תופעת ה”גזענות”, מדובר על חינוך, תרבות ורווח של הפרטים בקבוצה מסוימת ושל המנהיגים שלה, ברגע שנוכיח שהרווח בויתור על הסיפור הגזעני, גדול על הסיפור הגזעני, הגזענות תתחיל להיעלם מהעולם.
אבל זה כבר עניין למחקר אחר…
ועוד תיקון –
אתה כותב “דיווח אובייקטיבי בוויקיפדיה ובמקומות אחרים (באנגלית) אומר שרבים מילדי ויליאמס כלל אינם טובי מזג, אלא סובל מהתקפי זעם.”
אני מבינה למה הבנת כך, אך העובדות הן שונות. ילדי ויליאמס הינם ילדים בעלי מזג נפלא – טובי מזג וכפי שקראו להם בעבר, טרם הוטבע השם תסמונת ויליאמס – Cocktail Party Personalities. הם חביבים ושמחים יותר מן הרגיל.
בנוסף לכל זאת, יש לרבים מהם הפרעת חרדה המפריעה להם לעתים. בני, לדוגמא, ילד חביב ועליז שמצליח לשבות בקסמו את כל מי שבא לידו (וגם זה מאפיין של התסמונת.. הם שובי-לב בצורה יוצאת דופן) – נתקף בחרדה כאשר שומע רעמים, או כאשר ישנו רעש מסוים המציק לו (רגישות יתר בשמיעה גם היא מן המאפיינים). חרדה זמנית זו עדיין אינה מאפיינת את מזגו הרגיל, שהוא שמח וחביב במיוחד.
מקוה שהבהרתי.
א.א. – עדיין לא קראתי את התגובות האחרות ויתכן וכבר התייחסו לדבריך, אך הנך טועה. ויקיפדיה אולי מציג את כל רשימת הלקויות של בעלי התסמונת, אולם אין אחד עם התסמונת שלוקה בכולן – כל אחד “לקח” לעצמו כמה מן התסמינים.
אני לדוגמא אמא לילד עם תסמונת ויליאמס – יכולה להסכים עם חלק מהכתוב, וללעוג לנאיוויות בחלק אחר של הרשימה.
ילדי ויליאמס סובלים מלקויות למידה ולעתים אף פיגור קל. דבר זה , כפי שציין מישהו אחר, לא קשור לאינטליגנציה הרגשית שלהם, שהיא גבוהה מן הרגיל. כמו שהביע מישהו אחר – קואורדינציה יש גם לקופים.. זה פשוט לא קשור כאן.
אין לילדים הללו פחד מזרים, אולם הם רגישים מאד לרגשות שונים. יש להם “חיישנים” מיוחדים לגלות את תחושותיו של מי שנמצא לידם – ולעולם לא תצליח להסתיר מילד עם ויליאמס כאשר אתה עצוב, כועס, או שמח במיוחד.
ילדים אלו משתתפים בצורה בלתי רגילה בתחושותיך. כשעצוב לי – עצוב גם להם.
שאלת – הנה לך התשובה – כן, הם נתקפים בכעס כלפי מעשי עוול. הם אוהבים בעוצמה רבה יותר מאחרים. זה אחד המאפיינים שלהם. התחושות שלהם אינן שטחיות – אלא הפוך מכך!!!!
כתבת על פיגור קל עד בינוני – תיקון טעות נוסף – בד”כ הלקות נעה בין לקות למידה לפיגור קל. ילדי ויליאמס אינם מוגדרים בד”כ כפיגור בינוני.
השפה של ילדי ויליאמס עשירה בצורה בלתי רגילה (ונמצאת בפער מהרמה הקוגנטיבית לעתים). אם תבקש מילד רגיל לומר לך כמה שמות של חיות, יאמר לך “כלב, חתול, פינגווין, ינשוף ושועל”. ילד עם תסמונת דאון יענה “כלב, חתול, ציפור, כלב” ואילו ילד עם תס’ ויליאמס יענה “קרנף, דינוזאור, ברדלס, היפופוטם…” – השפה שלהם עשירה הרבה מעבר לממוצע. אני לא יודעת על מה אתה מסתמך, אולם חשוב לציין את הפרטים הנכונים.
מאמר נפלא המסביר את התסמונת בצורה יוצאת דופן נמצא כאן –
http://www.bobfinn.net/Williams%20Syndrome.htm
קצת ישן, אך בכל אופן המאמר הטוב ביותר, המסביר בצורה המובנת והברורה ביותר, מהי בדיוק התסמונת הזו וכיצד היא מתבטאת.
תסמונת וילאימס, היא, כפי שאנו קוראים לה, ה”רולז רויס של התסמונות” – יש לכולנו הרבה מה ללמוד מהילדים המדהימים הללו. הצעד הראשון יהיה אכן להפחית את הגזענות (ולא לנער את האשמה ולנסות לשנות את הקודים במקום לעשות את העבודה הקשה יותר – לשנות את עצמנו…)
לאחד, גזענות היא לא דעה פוליטית, היא צורה של אלימות שגורמת להגבלה או העדפה של בני אדם, בנימוקים של שונוּת, המתבטאת לכאורה בשייכות לגזע ולא רק גם לאתנוס ולמיעוטים אחרים בהגדרה הרחבה שלה.
נ.ב. שאני מסתכל על הילדה המקסימה הזה, אני נזכר ב”נסיך הקטן” המקסים של אנטואן דה סנט-אכזופרי, תנסו לראות את המיוחד שבשונה מכם, גם אם קשה לעקל זאת בפגישה הראשונה.
אני דיי בטוח שאנשים ששמעו את הידיעה , חלק מהם , החלק הליברלי שקורא לאחדות עולמית , חושב עכשיו על “תרופה” לגזעות…
כנראה לא אוהבים שלאנשים יש העדפות שלא מסתדרות עם הדעות הפוליטיות.
אולי.
“אנשי גשם” נקראו בעברם שוטים-עילויים, לא מסובר בתקינות פוליטית או בפירוש ניו אייג’י חדש של סוציולוגים “יפי נפש”, כמעט בכל תרבות היסטורית מוזכרים אנשים חריגים אלה. הסרט שנעשה על קים פיק הקרוי “איש הגשם”, מתאר חלק מחוויותיו של פיק עצמו. קים פיק דא”ג לא סבל מאוטיזם אלא מתסמונת נדירה וב נ ו ס ף הוא סבל מפיגור שכלי! האיש היה מסוגל לקרוא בו זמנית משני דפים, לחשב חישובים מתימטיים מסובכים ועוד. דוגמא אחרת, דווקא של אוטיסט גאון הוא דניאל טאמט, האיש שמחזיק בשיא האירופי של זיכרון ושחזור המספר פאי, אותו שחזר לאורך מספר שעות עד הספרה ה-22,514, בנוסף הוא לא פותר רק בעיות אריתמיטיות, האיש מסוגל לפצח בעיות מתחום הפיזיקה והמתמטיקה הגבוהה (לא אריתמטיקה).
שאלה למיכאל, תמצא לי מכונה שמסוגלת לצייר ביצירתיות גאונית וברגש כמו ג’ורג’ וידנר או סטפן ווילטסשייר, שניהם אוטיסטים דא”ג. לכמת את המורכבות של הרגש זה דבר בלתי אפשרי, לדעתי העולם מתחלק לכאלה שחושבים שהמספרים המציאו את הסדר (תקראו לזה אריתמטיקה) ולכאלה שחושבים שהמחשבה היא זו שהמציאה את המספרים (אלה הם המאמינים לסוגיהם).
הבעיה שהתחומים הסוציולוגי והפסיכולוגי כל כך מסובכים, ככה שלכל אדם אינדיבידואל צריך לבנות דפוס נפשי-רגשי ע”י כלים מסובכים שלקחנו מתחומים יותר מדויקים מבחינה חישובית, לסיכום לאלה שדוחים את רעיון האינטליגנציה הרגשית, אתן לכם דוגמה פשטנית ברמת המאקרו, מבחינה סוציולוגית תמצאו את ההבדל בהתנהגות החיצונית בין אוהדים של משחק כדורגל למבקרים בתאטרון ערב, חלק מהניתוח שלכם ישקף את האינטליגנציה הרגשית המשותפת של ההמון, עדיין התחום הזה לא קיים? אני אסייג ואטען שזה לא משקף את האינטליגנציה הרגשית שלהם ברמת המיקרו (של כל פרט יחידני), לכן התחום הזה כל כך מסועף ומסובך עם גישות כאלה ואחרות.
מבקר העולם:
אני מציע לך לבקר בעולם ולהסתכל על מחשב.
תמצא בו מכונה שמסוגלת לבצע כל חישוב אריתמטי בקלות רבה מבלי שיהיה לה מושג ירוק במתמטיקה.
אא,
האם אתה טוען שניתן לעורר יכולת אריתמטית מורכבת באופן מכני בלתי תלוי בידיעת מתמטיקה ?
ציטוט מתוך ויקיפדיה: “אריתמטיקה (מהמילה היוונית: αριθμός, שמשמעותה מספר) היא הענף העתיק והבסיסי ביותר במתמטיקה, וידועה גם בשם “חשבון”. זהו החלק היסודי בלימוד המתמטיקה, הוא משתלב ביתר ענפי המתמטיקה וחיוני להבנתם. חוקי האריתמטיקה הבסיסיים משמשים כל אדם מודרני לצורך ביצוען של משימות יום-יומיות פשוטות כגון הכנת מזון ותכנון כלכלת הבית. לאריתמטיקה המתקדמת יותר ולתחומים הקרובים אליה, הכוללים פעולות מתמטיות מסובכות, יש שימוש רב בתחומי המדע, ההנדסה והטכנולוגיה השונים”.
תן לי דוגמה, איך ניתן לעשות זאת.
כי אתה אומר “יש הבדל בין יכולת אריתמטית לבין יכולת מתמטית”, וויקי’ טוענת ש”אריתמטיקה (שמשמעותה מספר) היא הענף העתיק והבסיסי ביותר במתמטיקה !
מה ל”העדר מוחלט של חשיבה אסוציאטיבית” ולחישוב מהיר ?
איך האסוציאציות מפריעות לחשיבה מתמטית ?
(הרי מתמטיקה ברמות גבוהות נערכת במשוואות, ומשוואות הינן עריכה מתמטית של דפוס מסוים באופן אסוציאטיבי שמאפשר לך לייצג את משתני הדפוס באותיות – כשם שאסוציאציה של זמזום שעובר אותך מהירות יכולה לייצג לך זבוב, ללא תלות במקור הזמזום).
אא, ציטוט מדבריי: “זה שאחיך סובל מפיגור, לא אומר כלום לעניין מקרים אלה”. אחיך שכנראה סובל מפיגור, לא קשור לעניין של ילדים אלה, מכיוון שלא כל בעלי התסמונת הנדירה הזו מפגרים! מחציתם סובל מפיגור בתוספת לתסמונת, בדומה לאוטיסטים, אוטיסטים בהגדרה אינם מפגרים ולעיתים יש מבניהם כאלה שמגיעים לגאונות חישובית, לא רק אריתמטית, פיצוח לוגריתמים של גאוס יספקו אותך? דמיין לעצמך ילד פותר אותם כאילו הם פעולות של לוח הכפל. ישנו ויכוח דא”ג אם ויטגנשטיין, ניוטון ואיינשטיין לא סבלו מאוטיזם גבולי. הגדרה מדעית של פיגור שנבדקה ואובחנה שנים ע”י טובי הפסיכיאטרים והסוציולוגים מהעולם קבעה, מתחת ל-IO 69 מדובר בפיגור קל, תרד יורד בסקלה ותגיע לרמות פיגור יותר חריגות, מעל IQ 70 לא מדובר בפיגור.
קישור: http://www.bbc.co.uk/blogs/ni/2009/01/autism_abortion_and_prenatal_s.html
הביטול המוחלט שלך כלפי האינטליגנציה רגשית, מגוחך. זה מונח מתחום הפסיכולוגיה המתייחס ליכולת או מיומנות האדם לזהות, להעריך ולנהל את רגשותיו ואת רגשות האחר, סכיזואידים, פסיכופטים או כאלה עם מוגבלות רגשית, לא מסוגלים לחוות אהבה או חווים אותה בצורה מעוותת/חלקית, חלקם כלפי ילדיהם, אם לא ידעת אנשים כאלה מוגדרים כנכים מבחינה רגשית או בעלי אינטליגנציה רגשית נמוכה, תתעמק בנושא ותבין למה קיימים מקרים כמו האם שהטביעה את ילדה באמבט, ועד לטיפוסים שבמצבי לחץ בגלל חוסר מיומנות רגשית או פיגור רגשי מגיבים בסגירות מוחלטת/ טירוף מוחלט.
תיקון טעות הקלדה (אחת מרבות) :
כתוב: בתחום הבנת הנישמע\הניקרא. צ”ל: תוך ניטרול הפרמטר של הבנת הנישמע\ניקרא.
לא אתן לעובדות לקלקל לך את התיאוריה.
השמיעה המוסיקלית של אחי אין לה שום קשר להבנת מוסיקה. מדובר ביכולת “מכנית” בלבד
שהפרמטרים שלה הם בערך אילו: זיכרון שמיעתי מעולה, יכולת לקלוט במדוייק גובה צליל ומנעד צליל
ותיזמון צלילים. הייתי במחיצתו עשרות שנים ושמעתי אין הוא מנגן, לא היה לו שום כושר
לפרש את התווים מעבר לפרמטרים שהזכרתי.
אין לך מושג מה זה מתמטיקה. יש הבדל בין יכולת אריתמטית לבין יכולת מתמטית. אילו שני עולמות ניפרדים. ביכולת אריתמטית הכישורים הם “מכניים” בלבד (ישום מספר קטן מאוד של אלגוריתמים
לחישוב מספרים). מי שיש זכרון חזק והעדר מוחלט של חשיבה אסוציאטיבית יחשב מהר יותר
מאדם נורמלי (שאצלו יש הפרעות על רקע אסוציאציות ובכלל הסחת דעת בשל תשומת לב לב למה
שקורה סביבו). מפגר שמחשב אריתמטית, יחשב מהר מהר יותר ממתמטיקאי רגיל שאצלו החשיבה האסוציאטיבית נימצאת תמיד ברקע של כל חישוב וחשיבה (גם אם הוא אינו רוצה בכך).
איטליגנציה ריגשית זו שטות, אין דבר כזה. אדם יכול להיות נעים הליכות או לא נעים הליכות על פני כל הספקטרום החברתי , זה לא קשור בכלל לאינטליגנציה. אדם הישגי שזמנו יקר לו יטה להיות קצר
רוח כאשר הוא בא בדברים עם מישהו בתחום מקצועו. בשעות הפנאי הוא יכול להיות נינוח או לא
נינוח פי המזג שלו.
ילדי וויליאמס הם מפגרים לפי המומים הרבים במוח שיש להם. לא יודע מה המיבחנים שהם עברו, אבל אם נותנים משקל יתר לכושר הוורבלי (בתחום הבנת הנישמע\ניקרא) הם יכולים אולי להגיע
למעבר גבולי של IQ90. ציון זה יכול להיות מבלבל במיוחד אם הבחינות נעשות בגיל ילדות
(שכן בחינות וורבליות בגיל ילדות שבהן לא בוחנים לעומק את הבנת הניקרא והנישמע אלא רק את אוצר המילים; ניתן לרכוש אוצר מילים גדול לזה ניתן להגיע על ידי זכרון
חזק וכושר וורבלי בסיסי, אבל זה ללא יכות הבנה של טקסט מורכב).
רוב ילדי וויליאמס לא ניפגעים במרכז המוח שאחראי על הדיבור.
רוב ילדי וויליאמס פגועי מוחין באזורים של המוח שאחראים על עיבוד מידע ויזואלי, והצלבתו עם כישורים וורבלים וכישורים מוטוריים. פגיעה מסוג זה ניקראת דיסאסוציביות. אני מהמר שרוב מכריע של ילדי וויליאמס סובלים מצורות שונות של דיסלקציה או הפרעות דומות של עיבוד מידע.
חלק גדול מילדי וויליאמס הם איטרים מה שמעיד על פגיעה אפשרית במוח (המוח באופן טבעי בנוי כך שאדם הוא ימני). אגב הילדה בתמונה היא כנראה איטרת, שכן לפי התמונה (לכאורה) עין שמאל שלה דומיננטית (עין ימין חצי עצומה).
אני לא בטוח שנעשה מחקר מעמיק על קשר בין שמאליות לבין
פגיעות במוח בזמן ההריון (בזמן ההריון מוח פגוע כנראה יכול לארגן מחדש את הפונקציות
שניפגעו בגלל חלקי מוח פגועים). סביר שאדם שמוחו ניפגע באופו קל בזמן ההריון מצליח לשקם את עצמו, כך שרוב השמאליים לא סובלים מפיגור, לעומת זאת ילדי ויליאמס סובלים מפגיעות נירחבות במוח כך שאצלהם אין סיכוי לשיקום המוח בזמן ההריון.
ולגבי רגשי פחד מזרים. אמרתי כבר שאצל רוב ילדי וויליאמס יש אמיגדלה פגועה. האמיגדלה
היא חלק ממערכת המוח שאחראי על קיום פחדים.
דיווח אובייקטיבי בוויקיפדיה ובמקומות אחרים (באנגלית) אומר שרבים מילדי ויליאמס כלל אינם
טובי מזג, אלא סובל מהתקפי זעם.
אין לי מושג מי הם אנשי הגשם ועוד אנשים חריגים (מבחינה שיכלית או מנטלית),
אלא שכל זה לא שייך לנושא. הנושא הוא ילדי וויליאמס בלבד.
אל תפיל עלי את התזות שלך בדבר “הבנה רגשית מצומצמת שלי” או חשיבה “במסגרת נוקשה”.
אני רגיש למדי וגמיש במחשבה בוודאי יותר ממך. אלא שגמישות במחשבה צריכה להיות מבוססת
על איבחון מדוייק ולא על פנטזיות וספקולציות כמו שלך.
אא האבחנה שלך לא נכונה בעליל. לא כולם מפגרים ואפילו לא גבולית, רק מתחת ל-IQ 70, כלומר 69 ומטה מדובר בפיגור קל ומטה ואם הם מפגרים מדובר בקומורבידיות, כלומר הפציינט גם מפגר גבולית וגם סובל מהתסמונת, בדומה לאוטיסטים לא כולם מפגרים ובכלל מדובר בתסמונת נדירה! בתסמונת זו אפילו לא מחציתם מפגרים. אני אתן מקרה הפוך מהמדובר, ישנם אוטיסטים חריגים עם יכולות חישוב מתמטיות קיצוניות מהאוכלוסייה הרגילה וגם הם חריגים, אז מה, הם האידיאל? יש להם פיגור במנגנון החברתי ועליונות במנגנון החזותי, מעין “אנשי גשם” שלא “סופרים” אף אחד מהבחינה המתימטית. במלחמת העולם השנייה לפני שהומצא המחשב, הנאצים עשו שימוש אכזרי באנשים חריגים אלה בחישובים מתמטיים גבוהים, עד שחלקם קרס פיזית. זה שאחיך סובל מפיגור, לא אומר כלום לעניין מקרים אלה והביטול המתנשא שלך לגבי תכונות שקשורות בשמיעה אבסולוטית ובאינטליגנציה רגשית הוא נחות, זה מצביע אצלך על הבנה רגשית לא גבוהה, מקווה שלפחות עכשיו תעריך יותר את היתרון של אליך בעניין השמיעה האבסולוטית שגם היא לא קשורה במישרין לאינטליגנציה רגשית שבעצם קשורה יותר לכישורים חברתיים מפותחים, כמו לאלה הלוקים בתסמונת וויליאמס. לסיכום דעותיי לא נוב
עות בגלל מחשבה פוסטמודרנית אן פוליטקלי קורקט, אלא לתת לך הבחנה שתגרום לחשוב החוצה מהמסגרת הנוקשה (מסגרת נוקשה אחרת, ראו ערך עמנואל והגזענות החרדית), בין פיגור לחריגות חברתית כזו או אחרת, שיכולה להתבטא בקשר לקוי עם הנורמוס החברתי, שהוא בעצם רוב האוכלוסיה.
ארנון:
אני חושב שאתה קורא בדברי חושב פתוח את מה שאין בהם אבל אתן לו להגן על עצמו אם בא לו.
לחיים. אני מקווה שאתה יודע לקרוא אנגלית. ילדי וויליאמס הם ילדים מפגרים ברמה קלה עד בינונית. ותפיסת המציאות שלהם היא ברמה נמוכה ומזה ניגזר יחסם לזרים.
השפה של ילדי וויליאמס רדודה מבחינת תכנים. התפיסה המרחבית שלהם כושלת. יש נתק
בין התפיסה החזותית שלהם ליכולת הוורבלית, כך שאין הם מסוגלים לקש היטב מצג חזותי עם
התיאור הוורבלי שלו. היכולת המוסיקלית שלהם מוגבלת לזכרון קולי, לא ליכולת מוסיקלית להבין
תכנים מוסיקליים ברמה גבוהה (יש לי אח מפגר עם זכרון מוסיקלי סופר-סופר ודיוק מוסיקלי
אבל הוא חסר הבנה במוסיקה, כנראה שאינך מכיר את התופעה מקרוב לכן אתה מיחס לזכרון מוזיקלי
ולשמיעה אבסולוטית ערך גבוה ממה שהם שווים ).
אין דבר כזה אדם “מפותח רגשי”, זו נחמת טיפשים שמנסים לרכך מציאות של פיגור שכלי.
לכלבים יש “מפותחות נפשית” שבגללה הם יוצרים קשר רגשי עם כל אדם מכל גזע ומין,
למרות זאת הם עדיין ברמת אינטליגנציה נמוכה.
הפרדתי שני תחומים שונים, התפיסה הלוגית והמרחבית והמנגנון היצירתי הפנימי של האדם שכולל אינטליגנציה ומנעד רגשיים, לפרט ולסביבה. נכון שהם לוקים בתפיסת מרחב, בזיכרון חזותי נמוך מהממוצע ובמוטוריקה נמוכה. אבל, רגישותם לרחשי הסביבה גבוהה בהרבה משל ילדים רגילים, זה בה לידי ביטוי בשמיעה אבסולוטית ובתחביר פונולוגי גבוה, שלדעת כמה חוקרים לא משקף את יכולתם המעשיות, בסדר, עדיין הם בעלי עולם פנימי יצירתי ורגשי גבוה. בנוסף החרדות מוגברות אצלהם מפתחות חושים שגורמות להם להזדהות עם מצוקות האחר, תכונות אלה נמצאות בטווח רגשי רחב, הן מפותחים רגשית (לא לוגית) יותר מאנשים רגילים שלעיתים קרובות חסרי הזדהות עם הסביבה, כמו אנשים שלא בריאים בנפשם, או מסטטוס נמוך, נכון שבעולם המעשי שלנו זה יותר חסרון מיתרון, אבל בעולם אוטופי אנשים אלה יחשבו לנורמליים ואף למתקדמים.
העניין הפרטי של הילדים המדוברים פה פתח נושא יותר רחב.דבר אחר, לא סיווגתי את הילדים האלה כחסרי פגמים אישיים, אבל לדעתי הטבע פה שידרג אותם בעניין של ה”גזענות”, שהינה דבר בזוי לכל בר דעת, אני משער ובצדק (לדעתי) לפי דבריו, ש”חושב פתוח”, מצדיק מעשי התנשאות כנגד שונים בחברתנו, הוא השתמש בנושא של הילדים רק כספתח להשקפת עולמו (כנראה המערבית העוינת את האזור המזרח תיכוני). נכון שהילדים לא עברו תהליך התפקחות נורמאלית מהמחלה הזו שמראשיתה לא שכנה בהם. אין פה עניין של פוסטמודרניזם או פוליטקלי קורקט, ראה ערך העבדות, השואה והג’נוסייד של האינדיאנים והאבוריג’ינים, אתה מצדיק פשעים גלובליים אלה? העולם יכל להתפתח גם בלעדיהם, והעולם ללא התנשאות וגזענות היה עולם טוב יותר, מרמת המיקרו ועד רמת המקרו שהוזכרה בנ”ל.
ארנון:
אתה לגמרי טועה.
כדי לאפשר לאדם לקבל את הטיפול הנכון צריך קודם כל להבין מה הבעיות שלו ובמה הוא צריך סיוע.
התעלמות מן הבעיות וסיווג המתייחסים אליהם כגזענים פועלים בדיוק בכיוון ההפוך.
אולי לא שמת לב למה שאתה קורא אבל בועז ציין שהוא אב גאה לילד אוטיסט.
אתה לא קולט שביטוי זה בלבד מפיל את כל מגדל הקלפים המתיפייף שלך?
בועז אוהב את בנו ובדיוק בגלל זה הוא רוצה שיבינו מה הבעיות מהן הוא סובל.
מעבר לעובדה שהמינוח “גזענות” שנקטת בו אינו נכון (כי תסמונת וויליאמס לא התפתחה לגזע נפרד) ומעבר לעובדה שאתה מציע להגביל את יכולתנו לתמוך בילדי תסמונת וויליאמס ובבעלי לקויות אחרות על ידי כך שנעוור את עצמנו – כדאי שתדע שיש כבר גם רפואה “גזענית” שגם היא נובעת מאהבה ולא משנאה או זלזול.
יודעים היום שמחלות גנטיות מסוימות נפוצות באופן שונה בקבוצות אתניות שונות ומביאים זאת בחשבון בעת האבחון. גם תרופות שונות אינן מוכרזות כמתאימות לכל אחד אם נוסו רק בקרב קבוצה אתנית אחת.
כל אלו – כאמור – תוצאות של ראיית מציאות מפוקחת שמשרתת את הערכים הרבה יותר טוב משפה פוסטמודרניסטית המוכתבת על ידי תקינות פוליטית.
מדובר בילדים עם מומים מוחיים רבים, לרבות מום באמיגדלה (שהיא חלק מהמוח שאחראי לרגשות
עזים, לפחות פחדים חזקים). מומלץ לקרוא בויקיפדיה אנגלית את כל השורה הארוכה של הבעיות
מהם סובלים בעלי תיסמונת וויליאמס.
כל המסקנות לגבי נועם אישיותם של בעלי תיסמונת ויליאמס מוכיחה יכולת היסק גרועה ביותר של
החוקרים\עתונאים\פרשנים. יכולת היסק זו מזכירה שוב את הבדיחה הישנה על חוקר זואולוג שחתך
רגליים לפרעוש, צעק עליו “קפוץ” וכאשר הפרעוש לא קפץ כתב: כאשר חותכים לפרעוש את
הרגליים הוא הוא מאבד את כושר השמיעה.
היה טוב יותר לעשות מחקר שבודק את היכולת של הילדים לחוש רגשות עזים בעניינים בסיסיים
של החיים, לא בבעיות מורכבות של יחסים התרועעות בין אנשים. האם הילדים הללו פורצים בבכי
עז על מעשי עוול ? האם ילדי ויליאמס ניתקפים בכעס רב על מעשי עוול ? האם הם אוהבים בעוצמה ?
אני משער למשל שהתנהגות ילדי ויליאמס מבטאת מצב של רגשי תלות באנשים אחרים, שיש להרבה
מפגרים (שמתקשים לתפקד בעצמם).
לפי התיאור בויקיפדיה (אנגלית) ילדי וויליאמס מתוארים כבעלי רגשות שניתן לתאר אותם
כרגשות “שטוחים”.
לחושב פתוח, בועז ודומיו, אז בעצם המסקנה היא ש”נכון” להיות גזען? אולי חשבתם שבעולם המודרני והמתקדם שלנו, חוסר סולידריות בסיסית עם פריטים בעלי שונות מסוימת, תגרום רק לאנטגוניזם ואף לדחייה מאנשים כמוכם, אנשים שמצדיקים התנשאות או גזענות לצורותיה, גזענות היא צורה של אלימות דא”ג והיא איננה חייבת להיות פיזית, גזענים בד”כ אנשים צרי מחשבה או עם אינטליגנציה רגשית מוגבלת בגלל תסביכים מהעבר
לחושב פתוח
1. בזה אני מסכים איתך בהחלט ויותר מזה,
ישנה גישה תקשורתית האוהבת להראות “כמה כיף להיות אוטיסט” (או נכה אחר)
גישה זו, גורמת עוול ונזק להורים הנלחמים גם בביתם, כדי לתת סיכוי “שווה” לילדם
בחיים וגם ב”מערכת” (משרד החינוך, משרד הרווחה, האוצר, ביטוח לאומי, משרד
הבריאות) כדי להשיג עוד קצת תקציב טיפול/שילוב מכיוון שנוצרת תפישה ש”בעצם הכל
בסדר” (ואז לא צריך לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים בחלוקת התקציב)
2. גם רועי, שאכן בד”כ נותן כיוון מחשבה מעניין על המידע שהוא מפרסם,
נופל לפעמים למלכודת “קלות הדעת” או “קלילות המסקנה”. מעבר לזהירות ראויה
בפרשנות המידע (ולא להקצין כדי לקבל רייטינג) צריך תמיד לבדוק מחקרים אחרים,
לפעמים הפוכים בממצאיהם. לדעתי, עדיף להיות זהיר וקצת יבש מאשר “מגניב”
בעל רייטינג שטועה ומטעה.
חיים:
אינך מדייק.
קרא כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Williams_syndrome
בועז
יתכן ולא הבנת את כוונתי.
מטרת דברי הייתה להצביע על הטעות נהפוצה שנובעת מכוונות טובות, בה מציעים לשנות את בני האדם במקום את הכללים החברתיים, וזאת על מנת להגיע לחברה הומנית וליברלית.
זו הסיבה לסיגנון המעט קר ועוקצני בו היו דברי.
הם אמורים להיות ניגוד לנימה היבבנית-צווחנית של יפי נפש פסדו ליבראלים שכלל אינם מנסים לשנות באופן מעשי את החברה האנושית לטובה יותר אלא רק מטיפים שהם לא נחמדים ושהם אמורים להתנהג כמו הקופים הנחמדים של הג’ונגל (אז זהו, שלא)
סיבה נוספת הייתה פנייתי לרועי צזנה שמאמריו לרוב אינם מתאפיינים בנאיוויות המטופשת של יפי-הנפש למיניהם.
להבנתי, אם אנו מעוניינים להגיע לחברה אשר מאפשרת מקסימום חיים ואושר למקסימום בני אדם, עלינו למצוא כיצד להתאים את חוקי החברה כך שיאפשרו זאת, ולא לנסות לשנות את בני-האדם או לדרוש להם דרשות על איך הם “אמורים” להרגיש.
לגבי חוסר הפחד מזרים –
זוהי תופעה נפוצה בקרב אוטיסטים, בני האוטיסט בן ה 10 יכול לגשת ברחוב לאדם שהוא זר מוחלט
ולומר לו משהו, או לגעת בו בבחינה (כי הוא ראה משהו מעניין)
ומצד שני הוא מתקשה לזכור את שמות הילדים שאיתו בכיתה כבר 3 שנים.
גם מנגנון הפחד הכללי, בקרב אוטיסטים עובד אחרת, יש דברים שלא ברור למה הם מפחידים
אותם מאוד ובדברים אחרים (כגון פחד גבהים) יש חוסר פחד הגובל בסיכון חיים.
למרות הסגנון הקר והמנוכר של “חושב פתוח” (אתה אספרגר?) אני די מסכים שהלקויות הללו
שמות את הילדים האלה (ואת האוטיסטים) בקרון האחרון של רכבת ההישרדות.
ללא טיפול ותמיכה אינטנסיביים, לא אלה ולא אלה יכולים לשרוד בחברה האנושית.
למרות זאת, אני בהחלט גאה להיות אב לילד אוטיסט שאין בו טיפת רוע ואפילו לא הבנה של רוע אנושי
האינטליגנציה הרגשית שלהם היא מעל לממוצע דרך אגב לעומת ילדים “בריאים”, וזה הוכח. בקשר לבעיות הקואורדינציה ובכן לקופים יש קואורדינציה מפותחת מהמין שלנו בבירור:) בעניין קשיי למידה, לא דייקת הקשיים הם רגשיים, ברגע שהם מתגברים עליהם, הם למרבה ההפתעה, בעלי כשרונות עליוניים על ילדים “רגילים”
לחושב פתוח:
שוב שכחת לקחת את התרופות בבוקר?
רועי
באופן אישי אני מסכים עם כל השאיפות שלך לגבי עתיד המין האנושי לגווניו השונים.
מצד שני, כלל לא הזכרת בכתבה שלך עובדה מאוד חשובה: רוב האנשים הלוקים בתסמונת וויליאמס הם מעלי פיגור קל עד בינוני ובעלי קשיי למידה רבים ובעיות קורדינציה.
בקיצור, ההומו ספיאנס הממוצע לועס אותם ויורק על הקיר בלי להסתכל.
במאבק בין היונים לבין הניצים, הם הקצה הרך מאוד. סוג של אפרטיף.
אם רוצים לחשוב על אסטרטגיה טובה לשינוי ההתנהגות הרצחנית של המין האנושי, כדאי אולי ללמוד מדברים אחרים ולא מהוביטים חביבים שאחרים אוכלים לארוחת בוקר.