מתיחת 1 באפריל – אנרגיות חיוביות

יבשם עזגד מפרסם היום באתר Azgad.com ראיון בלעדי עם מדען ישראלי החוזר בימים אלה לארץ וטוען כי “במקרים מסוימים, מכוני כושר הממוקמים בקניונים לא גדולים, עשויים לספק חלק ניכר מצריכת החשמל של הקניון”. איך לא חשבנו על זה קודם? הרצות ניסיון ראשונות – מיד לאחר הפסח

הערכת העורך, 2/4/10 שעה 00:00 – אכן המגיבים שטענו שזו מתיחת 1 באפריל צדקו. תודה ליבשם על הרעיון והביצוע. הבעיה היא שהייתי צריך היםו להדוף האשמות בדבר המתיחה פעמיים – גם לכתבה זו וגם לכתבה .“טורף כיס שנכחד התגלה באוסטרליה”

ר”ג (השם שמור במערכת האתר) הוא מדען ישראלי החוזר בימים אלה לארץ, עם בשורה מקורית ומפתיעה בתחום ההפקה של אנרגיה חלופית, נקייה וידידותית לסביבה. לאחר תקופה בת יותר מעשר שנים שבהן שהה בארה”ב ובאירופה, ושבהן עשה מסע ארוך שהחל בעולם המדע הבסיסי, הגיע ר”ג למחוזות המעשיים והעסקיים של המדע היישומי. “יצאתי לדרכי כמדען שמנסה להבין את העולם, אבל חוויות שונות הובילו אותי לתובנה שעדיף להסתפק בשיפור תנאי החיים בעולם”.
ר”ג הוא פיסיקאי שעמד לפני כעשר שנים על סיפה של תגלית עולמית מהמדרגה העליונה. במחקר הבתר-דוקטוריאלי שלו, באוניברסיטת אוטרכט שבהולנד, בהנחייתו של פרופ’ מרטינוס וולטמן, חתן פרס נובל בפיסיקה, הצליח ר”ג הצעיר לתכנן ולבצע ניסוי שבמסגרתו בוטל כוח המשיכה של כדור-הארץ בשטח של כמה מטרים רבועים, למשך כמה שניות. “התפיסה המקובלת בעניין כוח המשיכה”, אומר פיסיקאי צרפתי, גם הוא חתן פרס נובל, העובד כיום במאיץ החלקיקים שליד ג’נבה, והמעדיף להימנע מפרסום שמו, “אומרת שהוא נישא באמצעות חלקיקים הקרויים ‘גרוויטונים’. כאשר שני עצמים משחלפים ביניהם גרוויטונים, כלומר, שגרוויטונים נעים ביניהם, אנחנו אומרים שפועל ביניהם כוח משיכה. למשל, התפוח שנפל על ראשו של ניוטון, ‘שיחלף’ גרוויטונים עם כדור-הארץ, ולכן פעל ביניהם כוח משיכה, ולכן התפוח נפל. העניין הוא, שכמו לכל החלקיקים בטבע, אנחנו מניחים שגם לגרוויטונים יש אנטי-חלקיקים הזהים להם בכל, אך השונים רק במטען שלהם. לכל חלקיק בטבע יש חלקיק ‘הפוך’ שאנחנו קוראים לו ‘אנטי חלקיק’. כך למשל, לצד האלקטרונים בעלי המטען החשמלי השלילי, קיימים פוזיטרונים שהם למעשה אנטי-אלקטרונים בעלי מטען חשמלי חיובי. הפוזיטרונים משמשים, למשל, בסורקים רפואיים מסוג PET.
.
אנטי-חלקיק, אנטי-מזל
.
“נראה שר”ג, בהנחייתו של וולטמן, הצליח לייצר אנטי-גרוויטונים, שניטרלו למשך זמן קצר מאוד, ובשטח מוגבל, את משיכת כדור-הארץ. אלא שלרוע מזלם, שני מדענים יפאניים פירסמו תוצאה דומה כשבועיים בלבד לפני שוולטמן ור”ג עמדו לפרסם את הממצאים שלהם. לימים התברר שהניסוי של היפאנים היה שגוי בכמה נקודות, אבל באותה עת ולטמן ור”ג המאוכזבים נמנעו מלפרסם את הממצאים שלהם. בדיעבד, זו הייתה שגיאה כמעט טרגית, שכן יש לא מעט הסבורים שזו הייתה עבודה שיכולה הייתה לזכות אותם בנובל (בשביל וולטמן זה היה עשוי להיות פרס נובל שני)”.
.
ר”ג לא מכחיש: “נראה שההימנעות מפרסום התוצאה שלנו בעניין ביטול כוח המשיכה אכן הייתה שגיאה. אבל אני לא בטוח שיש להצטער על כך יותר מדי. העובדה שבמדע הבסיסי אתה יכול לעשות עבודה מקורית ומצוינת, ולהפסיד את התהילה רק בגלל שמישהו פירסם תוצאה דומה שבועיים לפניך, הובילה אותי לשינוי תפיסה שלתחושתי, שינה את חיי לטובה. אם לנסח זאת בקיצור נמרץ, אפשר להשתמש במשפט הידוע של תומס אדיסון, הממציא האמריקאי הנערץ ביותר, שאמר ‘אם אי אפשר ליישם את זה ולמכור את זה – אני לא רוצה להמציא את זה’.
.
עשרות פטנטים, מיליוני דולרים
.
מאז נרשמו עשרות פטנטים על שמו של ר”ג, בשיתוף עם מעסיקיו שהתחלפו במשך השנים. חומרים מתקדמים לתעשיית החלל והאווירונאוטיקה, חישנים זעירים המסוגלים לפעול בתנאים קשים של חום, לחות ויובש, שיטה לחימום חליפות שלג, ושיטה לניתוח מהיר של נתונים רפואיים על מצבה של המערכת החיסונית. “כשאתה עוסק במדע יישומי”, אומר ר”ג, “איש לא שואל אותך אם אתה מתמקד בתחום המומחיות שלך. יש לך רעיון, אתה בא למעבדה, מנסה אותו, ואם זה פועל, לאף אחד לא איכפת אם זו הפעם הראשונה בחייך שבה ניסית משהו בתחום זה”.
כך, פחות או יותר, עלה במוחו של ר”ג הרעיון שאותו הוא מביא בימים אלה לארץ. “חשבתי על דרכים מקוריות להפיק אנרגיה חלופית, ידידותית לסביבה. מחשבותיי נדדו אל אדיסון, ואז נזכרתי בסיפור ידוע, על כמה מדענים וסטודנטים שבאו לבקר את אדיסון בביתו. השער בחצר הבית היה ‘קשה’, והם דחפו אותו בכוח, נכנסו לחצר, עלו במדרגות אל הבית וצילצלו בפעמון. אדיסון קיבל את פניהם בסבר פנים יפות, כהרגלו. אחד הסטודנטים הצעירים לא יכול היה לכבוש את סקרנותו, והוא שאל, בחשש מה, ‘אדוני, אתה ידוע כממציא גדול, אבל השער לביתך חורק ומחייב הפעלה של כוח רב כדי להיכנס. מדוע אינך מוצא דרך לתקנו?’. אדיסון צחק, והוביל את אורחיו אל החצר. שם, מאחורי השער, הראה להם מערכת הממירה את האנרגיה של דחיפת השער לחשמל. דינמו פשוט, שמופעל באמצעות גל ארכובה וכמה צירים ומנופים. כך, כל אורח שבא לברק את אדיסון, תרם משהו להפקת החשמל שנדרש להארת הבית.
.
איך לא חשבנו על זה קודם?
.
“הסיפור הזה הוביל להארה מסוימת. מה שהיה טוב לאדיסון, יכול להיות טוב גם בשבילנו. מאות אלפי אנשים בישראל מבלים שעות רבות במכוני כושר, בהפעלת מכשירים לחיזוק השרירים, המחייבים הנעה של מוטות שונים, או סיבוב גלגלים של אופני כושר שאינם נוסעים לשום מקום. מדוע אם כן שלא נתקין מערכות להפקת חשמל לצד המתקנים האלה? כל מתעמל יפיק בדרך זו כמות נאה של חשמל”.
.
חישוב זהיר הוביל את ר”ג למסקנה שבמקרים מסוימים, מכוני כושר הממוקמים בקניונים לא גדולים, עשויים לספק חלק ניכר מצריכת החשמל של הקניון.
.
הרצת ניסיון ראשונה – מיד לאחר הפסח
.
מכאן קצרה הדרך לפיתוח מערכות המותאמות למתקני הכושר השונים, שמאפשרות להפיק חשמל מהאנרגיה שמוציאים המתעמלים. פטנטים נרשמו, מודל עיסקי תוכנן, משא ומתן עם כמה רשתות של מכוני כושר הוכתרו בימים האחרונים בהצלחה, ולפי התוכנית המערכות הראשונות יותקנו, במסגרת “הרצת ניסיון” בכעשרה מכוני כושר בתל-אביב, ברחובות ובשרון.
.
ר”ג: במשך השנים שחייתי ועבדתי בחו”ל, ידעתי שאת מה שאני עושה שם, יהיה לי קשה לעשות בארץ. לכן לא הייתה לי ברירה, ולמרות הגעגועים למשפחה ולתרבות הישראלית, עברתי בין מעסיקים שונים באירופה ובארה”ב. אבל עכשיו, כשמדובר בתחום כמו מכוני כושר, שבו ישראל נחשבת למעצמה, ובמיוחד כשהפעם אני מעורב גם בצד הכספי והמנהלי של המיזם, הגיע הזמן לחזור הביתה עם מה שבהחלט אפשר לכנות בשם ‘אנרגיות חיוביות'”.