אילון מאסק הציג את החללית המאוישת האזרחית הראשונה: דראגון V2 של ספייס איקס

לדבריו, החללית, שתטיס עד שבעה אסטרונאוטים יכולה לנחות בכל נקודה על כדור הארץ בדיוק של מסוק

אילון מאסק, מנכ"ל ספייס אקס, חושף את החללית דראגון V2, חללית הדור הבא של ספייס אקס המתוכננת לשאת אסטרונאוטים לחלל (צילום SpaceX).
אילון מאסק, מנכ"ל ספייס איקס, חושף את החללית דראגון V2, חללית הדור הבא של ספייס איקס המתוכננת לשאת אסטרונאוטים לחלל (צילום SpaceX).

הלילה חשף מנכ"ל חברת ספייס איקס (SpaceX) אילון מוסק לראשונה את החללית המאויישת דראגון V2 (Version 2 או גרסה 2), שתשמש להסעת אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית עבור נאס"א.

מאסק חשף את החללית דמוית סוכרית הגומי באירוע לתקשורת ומול עובדי החברה במתקני התכנון והייצור של החברה בהותורן, קליפורניה. המנכ"ל המיליארד של ספייס איקס ספר בהתרגשות לאחור את השניות ומשך בעצמו את המסך כדי לחשוף את חללית הנוסעים דראגון V2 ב-WEBCAST שהתקיים בשעה 22:00 שעון החוף המזרחי (05:00 ביום שישי שעון ישראל).

האירוע נראה כמו פתיחה של סרט מדע בדיוני הוליוודי עם אורות, מצלמות ו'אקשן'. אלא שהפעם מדובר בדבר האמיתי, שיחזיר את אמריקה לכוכבים.

"דראגון V2 היא חללית של המאה ה-21" אמר מאסק. "רצינו לזנק בצעד גדול בטכנולוגית החלליות. זהו צעד ענק קדימה בטכנולוגיה והוא לוקח אותה לשלב הבא."

לדבריו. "מאפיין חשוב הוא ביכולת של החללית לנחות בכל מקום על היבשה באמצעות מנועים. היא יכולה לנחות בכל מקום על כדור הארץ בדיוק של מסוק." החללית תישא שבעה אסטרונאוטים וכל רכיביה יהיו נתונים לשימוש חוזר.

היא גם נראית שונה לחלוטין מחללית המטען הנוכחית דראגון V1 שכבר מילאה מספר פעמים את מחסניה של תחנת החלל הבינלאומית ובניגוד לחלליות מטען קודמות, גם איפשרה לאנשי הצוות לפנות ציוד וניסויים ולהחזירם לכדור הארץ בשלום.

חללית הדראגון, הבנויה בדירוג המתאים לבני אדם מתוכננת להחזיר את יכולת הגישה לחלל של ארה"ב מקרקע אמריקנית באמצעות הטסת עד שבעה אסטרונאוטים אמריקנים למסלול נמוך ואולי בעתיד גם למאדים, החל משנת 2017.

ואולם מאסק וספייס איקס אינם לבד במערכה, שתי יצרניות תעופה וחלל אחרות – בואינג וסיירה נבאדה מתחרות עם ספייס איקס על בניית הדור הבא של ספינות חלל שתסענה אסטרונאוטים אל תחנת החלל הבינלאומית וממנה עד שנת 2017, תוך שימוש בכספי התנעה שקיבלו מתוכנית החלל המסחרית המאוישת פרויקט הנמצא בשותפות בין המגזר הציבורי והפרטי. בסך הכל סיפקה נאס"א לספייס איקס כמיליארד דולרים.

החלליות או ליתר דיוק מוניות החלל CST-100 של בואינג ו-Dream Chaser של סיירה נבאדה יזכו למימון בסיבוב הבא של חוזים שתחלק נאס"א בסוף הקיץ השנה.

דראגון גרסה 2, היא שידרוג המותאם לצרכי שיגורים מאוישים של החללית המשמשת כיום לשיגורי מטען לתחנת החלל, ואשר ביצעה לאחרונה טיסת מטען שלישית לתחנה ונחתה באוקיאנוס השקט ב-18 במאי.

לידיעה (ותמונות נוספות) באתר יוניברס טודיי

ראו גם:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

24 תגובות

  1. לניסים

    הבאתי את רעיון השיגור ממטוס רק משום שזו אופציה היחידה היום
    להשתמש במנוע נושם אוויר לצורך שיגור טילים לחלל
    (לעומת שלב ראשון מגח היפרסוני שבאמת יכול להביא את
    הטיל אל סף החלל אך אינו אפשרי כיום מבחינה טכנית)
    יתכן שבמקרה של שימוש במטוס האלטרנטיבה היחידה
    לשיגור תהיה הטלת הטיל לים.
    בכל מקרה, מדובר על ביצה שלא הוטלה
    כך שאין סיבה לקבוע לאיזה צד של הגג תיפול.

  2. בנימין מאי
    אוקי. אבל, עדיין יש כאן בעיה קשה בביטול המראה – איך אתה נוחת עם משקל כזה?
    אני לא אומר שזה לא אפשרי, אבל זה מסובך. לא סתם המעבורת כללה מיכל דלק עצום, ועוד שני מאיצים בשביל להרים את המיכל. צריך המון דלק להגיע להקפה (גובה+מהירות). נראה לי שזה די קל לחשב כמה אנרגיה צריך להביא ק"ג אחד להקפה – ולא ניראה לי ששיגור ממטוס חוסך מי יודע מה אנרגיה. בוא נניח שאנחנו רוצים להגיע להקפה בגובה 200 ק"מ ובמהירות 7500 מטר לשניה. שיגור מגובה 10 ק"מ ובמהירות 250 מטר לשנייה חוסך מעט מאוד אנרגיה…להערכתי פחות מ-1%.

  3. לניסים.
    לא הבנת.
    אני התכוונתי לתכניות שנזנחו למטוס שיורכב משני C5A (לוקהיד "גלקסי")
    מחוברים בכנף משותפת עם 6 מנועים (2 על כל כנף ו-2 על הכנף המשותפת)
    על מנת לבצע נסיונות ההנחתה של המעבורת לפני ששוגרה לחלל.

    ממטוס שכזה אפשר היה (אולי!..) לשגר טילים לחלל.

    כידוע נאס"א העדיפה לבצע את הנסיונות האלה מגבו של 747.

  4. בנימין מאי
    לא נראה לי מעשי לשגר כלי טיס דומה למעבורת מה-747. פרט לבעית המשקל (ה-747 העביר מעבורת ללא מטען ודלק, כמה שאני יודע), תחשוב על מצב של ביטול שיגור. משקל ה-747 כנראה יהיה מעל למשקל הנחיתה המירבי. ואם יפרידו בין כלי הטיס, המעבורת בעצמה לא תוכל לנחות בגלל משקל.

    אף אחד, פרט לתקשורת, לא אהבה את תהליך השיגור של המעבורת, ואני בטוח שאם היה אפשרי צורת המראה אחרת היו בוחרים בה.

  5. לצפוני, מזרחי

    מה שאפשר לעשות בטכנולוגיה הקיימת היום הוא להשתמש של מטוס סילון יעודי
    (בסגנון SpaceShipOne אבל גדול בהרבה) שישמש כשלב ראשון וישא
    טיל נושם אויר (מעין ווריאציה אל מגח סילון) שיהווה שלב שני ובראשו שלב שלישי
    מונע במנוע רקטי. .

    היו תוכניות למטוס כזה שיוכל להטיס את מעבורת החלל
    לבדיקת יכולת ההטסה בנחיתה, אך מאחר ונאסא הסתדרה
    עם 747 מותאם מטוס כזה לא נבנה ואינו קיים כיום ולא
    נראה לי שקיים גוף שיממן בניה של מטוס כזה
    ובמיוחד בניית תשתיות (שדה תעופה) מתאימות לו.
    .

  6. לצפוני, מזרחי.

    הבעיה היא המהירות הסופית שמנוע המגח אמור לצבור עד שיצא
    בכוח תנופתו מהטמוספירה לגובה שבו כבר לא יוכל לנשום.
    אין היום מנוע מגח היכול להגיע למהירות כזאת (רק מנועי רקטה יכולים),
    לכן הסידור שהצעת לא יועיל. המטוס שיושלך מצפלין פשוט ימשיך
    לטוס באטמוספירה.

  7. לבנימין מאי,אולי ניתן לצבור גובה מתאים בעזרת בלון(היליום-צפלין) .ולהתחיל את הטיסה מנקודת יתרון.

  8. לחיים ו-Is

    בעניין מגח סילון מדובר בביצה ותרנגולת שקשורה לפרדוקס של ביצה ותרנגול…

    אפשר להניע מגח סילון כבר במהירויות של כמה מאות קמ"ש אלא שאז, בתור שלב ראשון
    המנוע לא יקבל חמצן במהירות הנמוכה של ההמראה האנכית אבל יצטרך לשאת
    את משקל מכלול כונס האוויר שהוא גדול במיוחד במקרה של שלב
    א' בשיגור לחלל, בתור שלב ב' יתכן שלא יטוס בגבהים בהם עדיין יוכל "לנשום" .

    לכן, במקרה של שיגור מטען כבד עדיף להרכיב מנוע כזה על מטוס שיצבור מהירות
    בתוך האטמוספירה ולא בשיגור אנכי, אלא שאז יש בעיה אחרת.
    המטוס אינו יכול לטוס ללא חמצן לכן עליו לצבור תאוצה ומהירות גבוהות בשכבות הנמוכות
    יחסית של האטמוספירה כדי שיוכל לדאות בזכותן אל שולי החלל, בגלל שעליו לטוס מהר
    מאד האוויר אותו הוא נושם בכונס האוויר בזמן הדחיסה מתחמם מאד.
    בגלל ההתחממות והתפשטות האוויר (על שפת הכונס) הנובעת ממנה, לא נכנסות מספיק
    פרודות (מולקולות) חמצן למנוע כדי להמשיך תהליך בעירה חזק מספיק – וזו המגבלה
    של השמוש במנוע "נושם" לשיגור חלליות ולמהירות היפרסונית.
    מגבלה נוספת היא כמובן החום העצום על כל גוף המטוס בטיסה מה שמעלה את משקלו בשל
    הבידוד והצורך בחומרים עמידים.לחום

    בזמנו סופר באתר זה על מנוע מגח שיכלול קירור לכונס (ממש כמו "מצנן ביניים" במכונית),
    לא ידוע לי על התקדמות מאז.

    אחרי כל זאת חוששני שלא נראה מטוס נושם אוויר שיעלה אנשים לתחנת חלל
    (כמובן בשילוב שלב ב' רקטי) בעשור הקרוב אם כי צירוף של מטוס סילון יעודי הנושא
    רקטה קטנה אל שולי החלל (בסגנון SpaceShipOne) הוכח כאפשרי ואולי ישלחו
    רקטות קצת יותר גדולות.

  9. חיים
    קון דיבר על התקדמות המדע. אנחנו מדברים על הנדסה. אני לא מבין מה אתה מחדש כאן. יש כבר היום פרוייקטים להמראה ממסלול טיסה לחלל. מאסק משתמש בשיטה הקלאסית. למה אתה נגדו?

  10. ניסים
    איני מזלזל באף אחד. כל שאני מנסה לומר הוא שלעולם אי אפשר לדעת מה תהיה פריצת הדרך הבאה. אני מקווה שקראת את ספרו של תומס קון "המבנה של מהפכות מדעיות".ספר חשוב ביותר בפילוסופיה ובסוציולוגיה של המדע.

  11. חיים
    ממש לא. פיתוח שך מנועים שקטים מתבצע כבר שנים – אין כאן כל רעיון מהפכני. המראת כלי טייס מאיזור מיושב על מסלול סילוני רגיל (10-12 אלף רגל אורך) שיוכל להגיע לחלל אינו מעשי היום. מעבורת החלל הוותיקה השתמשה בשיטת ההמראה החסכונית ביותר שהייתה ידועה לפני 30 שנה. גם היום אנחנו לא מכירים שיטה טובה יותר. מנועי סילון אינם מתאימים לטיסה בגובה רב, אבל הם בסדר גודל יותר שקטים ממנועים רקטיים. גם מנועי מגח אינם שקטים במיוחד. לכן – כדי להמריא כמו מטוס ולהיות מסוגל לטפס ללא אטמוספירה – תצטרך כלי טייס עם מספר שיטות התנעה. יש כאלה, אבל הם כבדים ובטח לא שקטים.

    אני קצת מופתע שאתה מזלזל כל כך באלה שמבינים על מה הם מדברים…..

  12. לבנימין מאי,
    בסופו של דבר, מעבר לעניין בטכנולוגיה, זו שאלה פרקטית של עלות הבאת ק"ג מטען למסלול LEO/GEO.
    במעבורת החלל העלות היתה בקירוב 25000$ לק"ג, יעדי התכן של החברות השונות הוא סביב עשירית מזה.
    היו הרבה נסיונות יצירתיים, למשל של חברת Beal Aerospace, יצא לי להשתתף בהרצאה של אחד המהנדסים שלהם. לחברה היו הרבה רעיונות יצירתיים ביותר וישימים להפחתת עליויות אבל בסופו של דבר החברה נסגרה בשנת 2000.
    לגבי מגח סילון, קיימים גם היום טילים שמנצלים מנוע זה, כגון היאחונט הרוסי ואחרים. ניתן להתחיל את הפעלתו גם במהירויות של 2.5 מאך. בשל אופן הפעולה של מנוע זה הוא מוגבל בגובה הטיסה שלו. איני יודע באמת למה לא מנצלים אותו כשלב ראשון או שני בטילי חלל.

  13. חיים
    משום מה, לא נראה לי שניתן להאשים את אילון מאסק בחשיבה מרובעת….

  14. ניסים
    לא הבנת את המשל. את הסיפור על רכבת המהירה אני מביא כמשל למה אמירות בנוסח מסוג של מי שמהירויות גדולות של רכבות לא תיתכנה. את שאמר ביסס על הידע שהיה קיים בימיו. בנוסף לכך אולי מנועי מטוסים עתידיים לא ירעישו בכלל. אתה זוכר מה שאמר הלורד קלווין שאין יותר מה לגלות בפיזיקה כי הכול כבר ידוע. ההמשך ידוע.
    מסקנה – חשיבה מחוץ לקופסה יכול להביא לפריצות דרך. נא לא לזלזל.

  15. חיים
    אחד הסיבות לכשלון הקונקורד היה רעש. באמת נראה לך שכלי טייס רועש פי כמה וכמה יוכל להמריא משדה תעופה רגיל?

  16. בנימין מאי
    אתה בעצמך אומר "הטכנולוגיות הקיימות היום פשוט אינן מתקדמות מספיק". בנקודה זו אתה צודק. בהחלט יכול לבוא מישהו וזה יכול להיות כל אחד, אפילו אתה, עם קו מחשבה אחר שיביא לפריצת דרך טכנולוגית וכל התמונה משתנה לחלוטין. כאשר פותחו הרכבות הראשונות היה מי שאמר ששום כלי רכב לא יכול לנסוע במהירות גדולה מ – 40 קמ"ש מכיון שהאוויר ישאב ממנו החוצה. נו, ואיפה אנחנו מצויים כיום בכל מה שקורה בתחבורה לסוגיה.. אל תהיה כל כך פסקני. היו דברים מעולם.

  17. אכן נראה שיש פחות סכנת קרינה ,והתפרקות מהירה יחסית של חומרים רדיו אקטיבים מהתפרקות אטומית רגילה.אך גם בתהליך ההיתוך של המימן יש קרינה מסוכנת.

  18. כל הקטע עם היתוך מימן , או לפחות חלק גדול ממנו זה שאין זיהום. בסוף התהליך אתה נשאר באופן עקרוני עם המון אנרגיה וקצת הליום. מה כל כך מטורף בזה? אני מניח שכשהטכנולוגיה תבוא היא לא תהיה מיד ישימה בכל אפליקציה אבל עם ההתפתחות הטכנולוגית אין סיבה שהיא לא תוכל לשמש למסע בחלל, ולא דיברתי על סידרה של פיצוצים , כשיש לך שמש קטנה בתוך החללית אתה יכול לירות חלקיקים במהירויות שקרובות למהירות האור ולקבל דחף מכמות קטנה של חומר, אני טועה?

  19. אני סבור,שהשימוש בהנעה גרעינית נכנס לפעולה רק מהרגע שהחללית עוזבת את האטמוספרה.והמערך הגרעיני צריך להיות מספיק מוגן. כך שגם עם יתרסק לא הייה זיהום גרעיני.ואין צורך במיזוג גרעיני אלה בשורה של פיצוצים מבוקרים.בדומה למנגנון תחלופת השיניים של הכריש.

  20. לגילגמש

    השימוש בצירוף דלק-מחמצן אכן בעייתי, אבל היתוך גרעיני לחלליות
    הממריאות מכדור הארץ או סובבות אותו, פירושו פצצה גרעינית קטנה
    מעל לראשנו. זה טירוף אמיתי.

    לחיים

    מטוס הממריא לחלל ונוחת על כן נחיתה
    פירושו הוצאות ענקיות על דלק ותחזוקה
    שהרי מטוס כזה יהיה חייב להיות בנוי
    חזק – ובסופו של דבר כבד הרבה יותר
    מחללית פשוטה בגלל הכוחות הפועלים עליו
    ובגלל כן הנחיתה.
    בניית מטוס כזה, שכולו יעזוב את הקרקע
    וינחת בחזרה, ללא שילוך שלבים (כמו בטיל
    המיועד לטיסות לחלל) הופכת אותו לכבד
    וגדול עוד יותר ובסופו של דבר ללא
    מעשי.
    הטכנולוגיות הקיימות היום פשוט אינן
    מתקדמות מספיק, לפחות כל עוד
    לא ייבנו מטוסי מגח-סילון שיטוסו
    במהירויות שמעל 5 ויוכלו לשגר חללית/
    מטוס רקטי (כמו מעבורת החלל ז"ל)
    ישאב אויר מהאטמוספירה וייתר
    את הצורך בנשיאת מחמצן. רק
    אז אפשר יהיה (אולי!..) לוותר
    על כני השיגור המקובלים.

  21. לפי הבנתי הדלה , תקרת הזכוכית היא בתחום האנרגיה, לא משנה כמה העיצוב והמכניקה יהיו גאונים תזדקקנה החלליות לכמות דלק שתוכל להביא אותה למהירות של 11,000 קמ"ש מה שיכביד את החללית ומגדיל למעשה גם את הצורך בדלק, טוב יעשו, לפי דעתי, הפיזיקאים וקובעי סדרי העדיפויות התקציביות לשקוד ללא לאות ובהשקעה עצומה על טכנולוגיות היתוך גרעיני , זה נראה אבסורד מטורף בעייני שעם כל הזיהום וגזי החממה ועלויות הדלקים והתלות במדינות דיקטטוריות עשירות בנפט, שפרוייקט הf35 תוקצב ב200 מיליארד דולר ופרוייקט איטר מתוקצב ב20 מיליארד. זה היה אמור להיות הפרוייקט ב"ה" הידיעה של תחילת המאה ה21 , בסדר עדיפות גלובלי עם השקעה של פי מאה מפרוייקט מנהטן, הן בהשקעה כזפית והן בגיוס המוחות , להזכירכם פרוייקט מנהטן כלל בתוכו את נבחרת החלומות של המדע של אותם ימים עם מדענים כנילס בוהר ואנריקו פרמי
    וזה היה בשביל לבנות פצצת אטום
    אי אפשר לעשות מאמץ בסגנון הזה בשביל להציל את האנושות?

  22. הגיע הזמן לפתח קונצפט חדש של שיגור חלליות מכל שדה תעופה וכך גם הנחיתה. אנחנו במאה ה -21. דרושי באופן דחוף מספר משוגעי אסטרונומיה שיתחילו לחשוב בכיוון. אם לא יעשו זאת למה הדבר דומה? לאותה אדם שהיה אומר יש לנו סוס עבודה ששמו דקוטה, בשביל מה צריך מטוסי סילון?. רק אותם משוגעים מסוגלים לחשוב על טכנולוגיות פורצי דרך. מי מבין מהנדסי החלל בארץ מוכן להרים את הכפפה? לפחות ברמה הרעיונית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן