אישיותו של אהוד בן גרא

העובדה היחידה הנמסרת באשר לאהוד בן גרא היא שהוא היה איטר יד ימינו. אהוד בן גרא היה דמות מרכזית הן בישראל והן במואב, והדבר איפשר לו לחסל את עגלון

ספר שופטים מקדיש לפועלו של אהוד בן גרא תשעה עשרה פסוקים בלבד (שופטים ג’30-12) והאירועים הבולטים מימי שלטונו הם הריגת עגלון מלך מואב והקריאה לבני ישראל להכות במואב. להריגתו של המלך מוקדשים עשרה פסוקים (פסוקים 25-16) .כלומר קצת יותר ממחצית הנפח המילולי שהכתוב מקדיש לאהוד בן גרא מתאר בצורה מפורטת ביותר הריגת מלך ובעצם את רציחתו.

העובדה היחידה הנמסרת באשר לאהוד בן גרא היא שהוא היה איטר יד ימינו. על פניו אין הכתוב מוסר שום דבר על אופיו של האיש ועל דרכי שלטונו משעה שהחל לשפוט. אולם אם ננתח את הכתוב בצורה מדוקדקת אפשר יהיה ללמוד עליו פרטים חשובים. בפסוק 15 נאמר: “ויזעקו בני ישראל אל יהוה ויקם יהוה להם מושיע את אהוד בן גרא בן הימיני איש איטר ימינו וישלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב”. למה הוא נשלח ולא אישים אחרים ? נראה שהוא היה מוכר ציבורית הן בקרב בני ישראל והן בקרב המואבים וכי המלך הכירו אישית. קרוב לוודאי שהמלך נתן בו אמון רב והראיה לכך ניתנת בפסוק 19 בו נאמר: “והוא שב מן הפסילים אשר את הגלגל  ויאמר דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הס ויצאו מעליו כל העומדים לפניו”. אמון המלך באהוד בן גרא היה כה רב עד שהיה מוכן להישאר איתו ביחידות ללא שום אבטחה כל שהיא של השומרים. יתרה מזאת הוא אפילו התקרב אליו עד כדי קירבה של פנים מול פנים, כאשר אהוד בן גרא אמר לו “דבר אלוהים לי אליך”. נראה כי הכיר גם כן את המלך אישית לרבות הכרת אורח חשיבתו והרגליו. מכאן מתבקש שההיכרות ביניהם היתה ממושכת ואולי רבת שנים.

 
הרצח מתואר בצורה מפורטת עד כדי תחושת קבס. אהוד בן גרא ביצע רצח זה בשקט ובמיומנות רבה בלי לעורר את חשדם של השומרים. אדם שנדקר משמיע קולות של כאב ועל כך לא נמסר שום דבר, ועל כן מתקבל הרושם שאהוד בן גרא שם מחסום לפיו של המלך, על מנת שזה לא יצעק, אהוד בן גרא מתגלה כאן כאדם קר רוח, אכזרי ומחושב. משסיים את מלאכתו, יצא מהארמון בלי שיתגלה. נראה שהוא הכיר את הארמון לפרטי פרטים –  הוא הכיר את כל מבואותיו, האולמות שבו, מספר השומרים ומערך השמירה. תכנון הרצח כלל גם דרכי מילוט.

 
בפסוקים 29-27 נאמר: “ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עימו בני ישראל מן ההר והוא לפניהם, ויאמר אליהם רידפו אחרי כי נתן יהוה את אויביכם את מואב בידכם וירדו אחריו וילכדו את מעברות הירדן למואב ולא נתנו לאיש לעבור. ויכו את מואב בעת ההיא עשרת אלפים איש כל שמן וכל איש חיל ולא נמלט איש”. הריגה של מלך איננה מספיקה. דרושה פעילות המשך צבאית כדי שלא לתת לצבא להתאושש ולהמליך מלך חדש ולתפוש את כל מי שהיה מעורב בהריגה. נראה על כן שאהוד בן גרא הכין תוכנית פעולה שתבוא לאחר הריגתו של עגלון.הוא הכין מבעוד מועד כוח צבאי שהמתין לו במקום ובזמן מוסכמים משעה שיצא מארמונו של עגלון. הכוח שהכין היה קרוב לוודאי גדול מאוד, שהרי כוח גדול מאפשר הרג של עשרת אלפים מואבים .מהלך זה נשא אופי צבאי מובהק והראיה לכך היא המארב שהכין במעברות הירדן. בין שכוחות מואב יצאו לקרב כנגדו או ברחו (על כך קשה לדעת), הרי שאהוד בן גרא העריך נכונה את מסלול תנועתם. הנשים והטף לא הוצאו להורג. אלה קרוב לוודאי נפלו בשבי ושימשו כעבדים.
בפסוק 30 נאמר “ותיכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקוט הארץ שמונים שנה”. על פניו נראה שהוד בן גרא שלט תקופה ארוכה וכי הוא היה בן למעלה ממאה בפטירתו, בשונה משופטים אחרים ששפטו שנים בודדות או מספר קטן של עשרות שנים וכי צאצאיהם לא המשיכו את שלטונם. סביר על כן להניח שלאהוד בן גרא כן היה בן  ממשיך. המשמעות המתבקשת מהנאמר היא שהוא השכיל לבנות מערכת שלטונית חזקה, אך בנו ממשיכו לא היה אישיות חזקה דיה שתדע להחזיק בצורה יציבה במוסרות השלטון ועם מותו המסגרת המדינית התפרקה.
אהוד בן גרא היה אדם שהקרין עוצמה וסמכותיות רבים, בעל הופעה מרשימה, יכולת תכנונית, קור רוח ובשעת הצורך יכול להיות אכזרי במיוחד.