כך עולה מדוח שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במסגרת השוואה עם מדינות OECD. עם זאת, ממוצע התלמידים בכיתה בישראל (26.5 בחינוך היסודי ו-31.5 בחטיבות הביניים) גבוה מהממוצע בארצות OECD (21.4 ו-24.1 בהתאמה).
מערכת החינוך בישראל ב-2003 בהשוואה בין-לאומית
Education in Israel – an International Comparison, 2003
לאחרונה הופק ע”י הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי – OECD הפרסום ––
“Education at a Glance” , כנהוג מדי שנה. בפרסום זה מוצגים נתוני המדינות החברות בארגון וכן נתונים על מדינות נוספות, ביניהן ישראל.
הנתונים כוללים אינדיקטורים רבים על מערכת החינוך הנוגעים למשאבים כספיים ואנושיים המושקעים בחינוך, נגישות והשתתפות בחינוך, תפוקות של מערכת החינוך וסביבות למידה וארגון בתי ספר.
להלן ממצאים נבחרים מתוך פרסום זה ונתונים על ישראל שהוכנו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:
• אחוז בעלי התארים האקדמיים בישראל (29% מהאוכלוסייה בגילים 25-64) הוא מהגבוהים בעולם – הוא גבוה מממוצע ארצות OECD (25%) וזהה לזה של ארה”ב. נורווגיה היא המדינה היחידה שבה אחוז האקדמאים גבוה יותר (30%) (ראה לוח A1.1a).
• שיעור הלומדים בקרב האוכלוסייה הצעירה בישראל נמוך מהשיעור הממוצע בארצות OECD. בקבוצת הגיל 15-19 שיעור הלומדים בישראל הוא 68.9% לעומת 82.8% בארצות OECD, ובקבוצת בני 20-24 שיעור הלומדים בישראל הוא 28.6% לעומת 40.7% בארצות OECD (ראה לוח C4.2a בפרסום Education at a Glance). פער זה נובע מדחיית הלימודים בישראל לגילים גבוהים יותר בשל השירות הצבאי. בניתוח על פי גיל בודד ניתן לראות שבכל אחד מהגילים 15, 16, 17 שיעורי הלמידה בישראל גבוהים מהממוצע בארצות OECD, ונופלים ממנו רק בגילי 18-20, שבהם מתקיים השירות הצבאי (ראה לוח C1.3). בקבוצת הגיל 25-29 שב ועולה שיעור הלמידה בישראל על ממוצע ארצות OECD (20.9% לעומת 15.8% בהתאמה). שיעור הלומדים בגילים אלה בישראל דומה לזה שבשוודיה (ראה לוח C4.2a).
• ממוצע התלמידים בכיתה בישראל (26.5 בחינוך היסודי ו-31.5 בחטיבות הביניים) גבוה מהממוצע בארצות OECD (21.4 ו-24.1 בהתאמה). הן בחינוך היסודי והן בחטיבת הביניים, ממוצע התלמידים בכיתה בישראל גבוה יותר מממוצע זה בכל אחת מארצות OECD מלבד קוריאה ויפן (ראה לוח D2.1).
• לעומת זאת, יחס (מספר) התלמידים למורה בישראל (מבוסס על שווה-ערך למשרות הוראה מלאות) דומה לממוצע ארצות OECD (16.9 הן בישראל והן ב-OECD בחינוך היסודי ו-13.0 בישראל לעומת 13.3 ב-OECD בחינוך העל-יסודי). יחס התלמידים למורה בחינוך העל-יסודי בישראל דומה לזה שבשוודיה (12.9) ופינלנד (13.1), ונמוך מזה שבארצות כגון גרמניה (15.1), בריטניה (14.4) וארצות הברית (15.5) (ראה לוח D2.2).
• בישראל צפוי אדם ללמוד 15.7 שנים בכל סוגי בתי הספר, לעומת 17.4 שנים בממוצע ארצות OECD. פער זה מושפע משיטת החישוב של האינדיקטור, לפיה כל שנת לימוד נספרת כשנה שלמה, גם אם היקף הלימודים הוא חלקי. מערכת החינוך בארצות מסוימות ב-OECD נפרסת על פני שנים רבות יותר מאשר בישראל בשל ריבוי תכניות לימוד בהיקף חלקי באותן ארצות (כך בבריטניה, אוסטרליה, בלגיה, ניו זילנד ושוודיה). כשנלקחות בחשבון תכניות לימוד בהיקף מלא בלבד (כמעט כל תכניות החינוך הפורמליות בישראל נחשבות לכאלה) הפער בין מספר שנות הלימוד בישראל (15.3) לממוצע ארצות OECD (16.1) מצטמצם משמעותית. הפער בין ישראל לבריטניה, למשל (15.7 שנים בישראל לעומת 20.7 בבריטניה) נמחק לחלוטין כשמשווים תכניות בהיקף לימוד מלא בלבד, שכן לא פחות מ-5.4 שנות לימוד של אדם בבריטניה הן למעשה לימודים בהיקף חלקי, לעומת 0.4 שנים בלבד בישראל (ראה לוח C1.1 בפרסום Education at a Glance).
• השוואת הנתונים של ישראל עם נתונים של מדינות אחרות לשנת 2003 מראה שאחוז ההוצאה לחינוך בישראל הוא הגבוה מכל המדינות שנכללו בהשוואה. בישראל הגיעה ההוצאה הלאומית לחינוך ל- 8.5% מהתוצר המקומי הגולמי, לעומת 6.3% במדינות החברות ב- OECD (לוח 1).
במספר מדינות – איסלנד,קוריאה וארצות הברית התקרב אחוז ההוצאה לזה שבישראל – 8.0%, 7.5%
ו- 7.5% מהתמ”ג, בהתאמה.
בהשוואה זו יש להביא בחשבון, שאחוז הצעירים באוכלוסייה בישראל גבוה יחסית מזה שבארצות החברות
ב-OECD, כך שבישראל מצד אחד אחוז התושבים שעובדים ויכולים לממן את החינוך בישראל קטן יחסית ומצד שני אחוז התלמידים גבוה יחסית. בישראל בשנת 2003 אחוז האוכלוסייה בגיל 0 עד 24 מגיע ל-45%. לשם השוואה אחוז האוכלוסייה בגיל 0 עד 24 במדינות אחרות: בגרמניה – 26.5% ,בהולנד – 30.5%, בבלגיה – 29.5% ,בממלכה המאוחדת – 31.1%, באיטליה – 25.0% ובשוודיה – 29.7%.
• השוואת ההוצאה הממוצעת לתלמיד, במחירים בינלאומיים קבועים (במונחי שווי כוח הקנייה – purchasing power parities או PPP בקיצור) מראה, כי בישראל ההוצאה הממוצעת לתלמיד בכל דרגי החינוך נמוכה מהממוצע במדינות החברות ב- OECD (לוח 2):
בחינוך הקדם-יסודי הייתה ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל 3,718$, בדומה ליפן – 3,766$. ההוצאה בסלובקיה, צ'כיה וקוריאה הייתה נמוכה יותר (2,628$-2,641$) ובשאר המדינות גבוהה יותר, ובמיוחד בממלכה המאוחדת – 7,153$.
בחינוך היסודי ישראל הוציאה 5,017$ לתלמיד – סכום דומה לפינלנד וצרפת, וגם לממוצע במדינות החברות
ב-OECD – 5,055$.
בתיכון (כולל חט”ב) ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל הסתכמה ב-5,959$, והייתה נמוכה לעומת הממוצע 6,936$ במדינות ה- .OECDבשתי המדינות – סלובקיה וצ'כיה ההוצאה הייתה נמוכה מזו בישראל והגיעה ל-2,401$ ו-4,088$ בהתאמה. הוצאה גבוהה במיוחד – מעל 8,000$ – הייתה באוסטריה, צרפת ודנמרק. במוסדות על-תיכונים ולהשכלה גבוהה ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל הגיעה ל-11,945$, בדומה לממלכה המאוחדת, בלגיה, גרמניה ויפן, ונמוכה מזו בשוודיה, דנמרק ,הולנד, אוסטריה, אוסטרליה ופינלנד.
• השוואת התפתחות ההוצאה לחינוך לתלמיד (לוח 4), במחירים קבועים, בין השנים 1995 ו-2003, מראה פערים גדולים בין המדינות. פירוט הממצאים לפי דרג חינוך מראה ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל בקבוצת מוסדות חינוך יסודי , תיכון (כולל חט”ב) ומכינות קדם-אקדמיות עלתה ב-2003 לעומת 1995 ב- 2% בלבד, בדומה לגרמניה (5%). ביתר המדינות השינויים נעים בין 11% (נורבגיה) לבין 35% (אוסטרליה).
יש לציין את העלייה הגבוהה במספר התלמידים בישראל (16%) לעומת מדינות ה-OECD (10%).
במוסדות חינוך על תיכונים ולהשכלה גבוהה בישראל הייתה ירידה בהוצאה לחינוך לתלמיד לעומת 1995
ב- 14%. יוזכר שבשנים אלה עלה מספר התלמידים במכללות בצורה חדה. ירידה חלה גם בהוצאה לתלמיד
ב-צ'כיה (26%) ובאוסטרליה (6%).העלייה הגבוהה ביותר בהוצאה לתלמיד נרשמה בקנדה (28%).
• השוואת ההוצאה על מוסדות חינוך לפי דרג חינוך (לוח 5) מראה שבישראל ההוצאה הייתה גבוהה במיוחד בקבוצת מוסדות של חינוך יסודי ,ותיכון (כולל חט”ב) ומכינות קדם-אקדמיות – 4.8% מהתמ”ג, לעומת 3.9% ב-OECD ובמוסדות חינוך על-תיכונים ולהשכלה גבוהה – 2%, לעומת 1.9%
ב-OECD.
• ההוצאה הממשלתית לחינוך (כולל ההוצאה ברשויות המקומיות), למעט מלגות לסטודנטים, הגיעה בישראל בשנת 2003 ל- 7.0% מהתמ”ג, לעומת 4.9% בממוצע מדינות ה- OECD (לוח 1). חלקה של ההוצאה הממשלתית בכלל ההוצאה לחינוך בישראל הסתכם בשנת 2003 ב- 80.2% (לוח 6).
במדינות הנבחרות חלקה של ההוצאה הממשלתית בהוצאה לאומית לחינוך נע בין 72.3% (ארצות הברית) לבין 94.5% ((אוסטריה). בהשוואה לשנת 1995 היחס לא השתנה גם בישראל וגם במדינות החברות ב-OECD.
בקבוצת מוסדות חינוך יסודי, תיכון (כולל חט”ב) ומכינות קדם-אקדמיות בישראל ההוצאה הממשלתית הגיעה בשנת 2003 ל-93.8% בדומה לממוצע של המדינות הנבחרות באותה שנה ובדומה לנתונים בשנת 1995.
חלק ההוצאה הממשלתית לחינוך מסך כל ההוצאה הממשלתית, היה בישראל 13.7%, לעומת ממוצע של 13.3% במדינות ה-OECD. חלק ההוצאה הממשלתית לחינוך יסודי ותיכון (כולל חט”ב) מתוך ההוצאה הממשלתית בישראל היה דומה יחסית (8.9%) לממוצע במדינות ה-OECD (9.0%) (לוח 7).
חלק ההוצאה הממשלתית לחינוך על-תיכון והשכלה גבוהה מסך כל ההוצאה הממשלתית בישראל נמוך יחסית (2.5%) מהממוצע של מדינות החברות ב-OECD (3.1%).
מהשוואת סוגי ההוצאה עולה כי במוסדות חינוך יסודי , תיכון, (כולל חט”ב) ומכינות קדם אקדמיות, החלוקה בין הוצאה שוטפת להשקעה בנכסים קבועים בישראל זהה לחלוקה הממוצעת במדינות ה- OECD ׁ92%
ו-8% בהתאמה, לוח מספר שמונה )
כמו כן, עולה שבישראל חלקה של התמורה לעבודה במוסדות אלה (75%) נמוכה מהממוצע במדינות ה-oecd (80%). חשוב לציין שהנתונים על סך הוצאות שכר כוללים גם שכר עובדים שאינם מורים ואומדן ערך הפנסיה התקציבית של עובדים בממשלה.
במוסדות חינוך על-תיכונים ומוסדות להשכלה גבוהה החלוקה בין הוצאה שוטפת והשקעה בנכסים קבועים בישראל היא 90% ו-10% (בהתאמה) ודומה לממוצע של מדינות החברות ב-OECD. חלקה של תמורה לעבודה במוסדות אלה בישראל מגיע ל- 74% ,לעומת 66% בממוצע במדינות ה- OECD.
