ניו יורק טיימס. הארץ, חדשות וואלה!
מערכת שמע משוכללת, המפיקה צלילים בטווח תדרים של עד 20 אלף הרץ, היא אולי הכלי המושלם להשמעת מוסיקה, אבל אין צורך באיכות צליל כה משופרת כדי להבין דיבור. האוזן האנושית מסתפקת בטווח תדרים מוגבל בהרבה. היא רגישה לתדרים של 4,000-2,000 הרץ, טווח הכולל רבים מהצלילים הייחודיים לדיבור אנושי.
בעיני חוקרי האבולוציה האנושית, טווח הרגישות הזה קשור להתפתחות השפה המדוברת. מחקרים הראו, שתדרי השמיעה האופטימליים של שימפנזות, למשל, הם 8,000-1,000 הרץ. הרגישות המוגברת של בני אדם לתדרי הביניים יכולה, על כן, להיתפש כהסתגלות אבולוציונית לדיבור. השאלה היא, באיזה שלב בהתפתחות האדם אירעה הסתגלות זו.
כמה רמזים היכולים להוביל לתשובה סיפק צוות של מדענים ספרדים, שחקר מאובנים של אדם מלפני 350 אלף שנה. החוקרים התעמקו במבנה של האוזן החיצונית והאוזן התיכונה של מין האדם Homo heidelbergensis במאובנים שנמצאו בסיירה דה אטאפוארקה, אתר ארכיאולוגי סמוך לבורגוס שבספרד.
בשלב הראשון הם מדדו במדויק את המאפיינים האנטומיים של האוזן, ובכללם פרטים כמו קוטר תעלת השמע. בהמשך, תוך כדי שימוש בטכניקה רווחת במחקר מסוג זה, הם בנו מעגל חשמלי, שחיקה את האופן שבו הקול מועבר באוזן. דגם זה איפשר להם לקבוע, לאילו תדרים האוזן רגישה במיוחד.
התוצאות, שדווחו בגיליון הנוכחי של כתב העת “Sciences of the National Academy of Proceedings”, העלו, שלמין האדם הזה היתה רגישות רבה לטווח תדרים של עד 5,000 הרץ, בדומה לזאת של האדם המודרני. החוקרים משערים לפיכך, כי האוזן היתה מותאמת לקליטת דיבור כבר לפני 350 אלף שנה.
הנרי פונטיין, ניו יורק טיימס, הארץ, וואלה!
באישור וואלה
