נחיתת הדראגון מסמנת סיומו של מבצע מוצלח ראשון של המגזר הפרטי

החללית הפרטית דרגון נחתה באוקיאנוס השקט, לא הרחק מחופי מקסיקו באמצעות מצנחים, כהכנה לקראת פיתוח גרסה מאויישת שלה

החללית דראגון צפה במימי האוקיאנוס השקט לאחר נחיתתה בפעם הראשונה מתחנת החלל הבינלאומית. 31 במאי 2012. צילום: נאס"א וחברת SpaceX
החללית דראגון צפה במימי האוקיאנוס השקט לאחר נחיתתה בפעם הראשונה מתחנת החלל הבינלאומית. 31 במאי 2012. צילום: נאס"א וחברת SpaceX

חברת SpaceX השלימה את משימתה הראשונה ב-31 במאי כאשר החללית דראגון העלתה כחצי טון אספקה וציוד לתחנת החלל הבינלאומית ושבה בשלום לכדור הארץ.

הטיסה רשמה היסטוריה כחללית הפרטית הראשונה שנפגשה עם תחנת החלל הבינלאומית. ההשפעה האמיתית שלה צפויה להיראות בחודשים הבאים כאשר החברה תשלח משימות אספקה סדירות לתחנתה ותמשיך בפיתוח היכולת לשיגור אסטרונאוטים למסלול בתוך מספר שנים.

"אנו מקווים להמשיך לעבוד עם נאס"א ולהטיס צוות בתוך שלוש שנים" אמר אילון מוסק, מייסד, מנכ"ל והמתכנן הראשי של SpaceX בהוטון קליפורניה."

"היה זה צעד חשוב שיגרום לשינוי בהתפשטות האנושות לכל מערכת השמש." מהנדסי נאס"א עבדו בצמוד לאנשי SpaceX במהלך ההכנות לטיסת ההדגמה הבלתי מאוישת.

"כמדינה, אנו צריכים להיות גאים" אומר מייק סופרדיני, מנהל פרויקט תחנת החלל בנאס"א. "אנו מלווים את תעשיית החלל הפרטית בצעדיה הראשונים ובשילוב תהליכי החשיבה השונים בפיתוח חלליות ויצרנו צוות שעבד ביחד היטב. צוות ה- SpaceX למדו המון וכך גם מהנדסי נאס"א."

משימת SpaceX משלבת את המטרות של שתי טיסות נפרדות תחת תוכנית ההסעה למסלול של נאס"א COTS. בתחילה החללית היתה אמורה לטוס ליד התחנה ולחזור לכדור הארץ. SpaceX ונאס"א הסכימו לתת לדראגון רשות להתחבר לתחנה במסגרת שרשרת בדיקות ביצועים שכולן עברו בהצלחה.

SpaceX שיגרה את דראגון על ראש טיל מדגם פאלקון 9 ב-22 במאי לתחילתו של מרדף אחר תחנת החלל. תחת חלון שיגור צר מאוד, צוות השיגור של SpaceX ביצע ספירה לאחור חלקה מכן השיגור 40 בבסיס חיל האוויר שליד מרכז החלל קנדי בפלורידה.

החללית ביצעה שימוש ראשון במספר מערכות תפעוליות חדשות, לרבות השימוש הראשון ב'גזע' – רכיב קטן המחובר לתחתית הקפסולה. לגזע מחוברים קולטי שמש המייצרים חשמל עבור הקפסולה. במשימות מבצעיות, ניתן להטעין את הגזע בתוך מטען שיכול להיות חשוף לריק בחלל.

דלתות הדראגון נפתחו כמתוכנן כדי לחשוף את ציוד הניווט ושאר החומרה שהחללית העלתה לתחנת החלל.

נסיון הגישה לתחנה הגיע ביום השלישי של המשימה, כאשר הדראגון נהגה עצמה סביב התחנה ב-2 הקילומטרים האחרונים. אינסוף בדיקות הורצו על התחנה וכן נבדקה התקשורת שלה עם אנשי הצוות של התחנה.

האסטרונאוט דון פטיט הנחה את הקישור ההסטורי ב-25 במאי, באמצעות הזרוע הרובוטית של התחנה וגרר את הדראגון לתחנה.

"נראה כאילו תפסנו את דראגון בזנב" אמר פטיט ברדיו לבקרי הקרקע ביוסטון ולמרכז הבקרה של SpaceX בהוטון לאחר שהזרוע התחברה לאיזור המיועד לכך בדראגון.

פטיט כיוון את הקפסולה לרכיב הארמוני (Harmony) המכוון לכדור הארץ בעוד עמיתו ג'ו אקאבה חיבר את הפתחים. אנשי הצוות פרקו את המטען שהביאה הדראגון במהלך סוף השבוע והעבירו לתוכה ציוד שיועד לחזור לכדור הארץ. הדראגון היא חללית המטען הראשונה שהגיע לתחנה המתוכננת לחזור לכדור הארץ בשלום במקום להשרף באטמוספירה.

"כולנו זוכרים את מסילת הברזל שחצתה את ארה"ב ופתחה את החזית המערבית," אומר פטיט. "אנו חווים את ראשיתה של תקופה מקבילה בחלל." אמר.

אתמול, 31 במאי, פטיט שחרר את הדראגון והיא שבה לטוס בכוחות עצמה. כמתוכנן היא הפעילה את מנועיה ועזבה את התחנה. דראגון שחררה את הגזע ואת קולטי השמש לפני שהפנתה את מגן החום לעבר כדור הארץ למסע האש דרך האטמוספרה.

כשירדה לגובה נמוך פתחה הדראגון את המצנחים וצנחה מאות קילומטרים מערבית לבאחה קליפורניה ונאספה בידי ספינה שגררה אותה לנמל.

מוסק אמר כי המשימה השאפתנית צריכה להקל על הדאגות שיש לאנשים באשר לטילים, חלליות ומטוסים עתידיים."יש סיבה לפקפק ביכולת שלנו להצליח משום שמדובר בהישג חסר תקדים" אמר מוסק. "אני סבור שלאחר ההצלחה כל הדאגות הללו ישככו."

לידיעה באתר נאס"א

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. לתוהה.

    למעבורת היו שני חסרונות עיקריים:

    1. היא הייתה מסוכנת משום שלא הורכבה בחלק העליון של הטיל – מבנה
    שהיה מאפשר לאנשים שם להימלט – ומרחיק פגיעות אפשריות מחלקי
    המבנה של ההטיל המשגר – הרעיון היה טוב אבל כנראשה"צ'לנג'ר"
    ו"הקולומביה" הוכיחו שהביצוע בעייתי במידה רבה.

    2. היא הייתה בזבזנית בגלל שתי סיבות
    א. המרכב שלה שקל הרבה יותר מ"קפסולה"
    רגילה – והטסת כל ק"ג לתחנת החלל עולה אלפי דולרים.
    ב. התכנון שלה היה מיושן, ולא ניתן לעידכון, בהשוואה
    לרכב חלל ששני מרכיביו (טיל-משגר וחללית) יכולים
    להיבנות בנפרד וכך להתעדכן בחידושי הטכנולוגיה –
    מה שגרם לביזבוז נוסף.

    מתי שהוא הטכנולוגיה תגיע מחדש לבניית מעבורת
    – בינתיים, כדאי לוותר על הרעיון.

  2. ל- תוהה

    לאחר ששיטת המעבורות נוסתה כ 30 שנה התברר ששיטה זו אולי יפה אבל לא יעילה ומאכזבת.

    משום כך, באופן המיידי חוזרים לשיטה הישנה של הנחתת כלי רכב חללי לתוך הים. זו אמנם שיטה יקרה אבל בטוחה וכנראה גם זולה משיטת המעבורות.

    בטווח ארוך יותר מפתחים חלופות לשיטת ההנחתה הישנה הזו ולשיטת המעבורות. עדיין לא התגבש משהו ברור שעליו הולכים, יקח בערך 5 עד 10 עד שיפותח כל רכב מסוג חדש שאמור להחליף את השיטה הישנה (הנחתה לים) ואת השיטה של מעבורות.

    סדרת הדרגון לא עובדת כרגע בשאלת ההנחתה אלא בשאלה "איך להוזיל את מחיר השיגור (במונחים של מחיר יחסי של העלאת ק"ג לחלל הקרוב)". במונח "החלל הקרוב", הכוונה מסלולי לווין סביב כדור הארץ".

  3. איך אפשר להשוות בכלל את הנחיתה של הקפסולה הזו בים עם מצנחים לנחיתה האלגנטית של מעבורת החלל על מסלול רגיל…. נראה כאילו חזרנו 50 שנה לאחור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן