טונה של חומר התווספה לכדור הארץ במטר מטאורים אחד

מטר הדרקונידים של 2011 היה עשיר במיוחד בחומרים אורגניים שהותיר השביט גאיקוביני-צינר

כטונה של חומרים שמקורם בשביט 21P/Giacobini-Zinner התווספו לאטמוספירה של כדור הארץ ב-8 וב־9 באוקטובר 2011 במהלך אחד ממטרי המטאורים המאסיביים ביותר בעשור האחרון, שבו נצפו למעלה מ־400 מטאורים לשעה. באתר הידען דיווחנו על המטר הצפוי, שרק שרידים ממנו נראו בישראל.

כל 6.6 שנים מגיע השביט ג’יאקוביני-צינר למערכת השמש הפנימית ונמצא בפריהליון – הנקודה הקרובה ביותר לשמש במסלולו. בנקודה זו השביט מאדה את הקרח ופולט מספר גדול של חלקיקים הנפוצים לאורך מסלולו בצורה של פסים. הוותיקים שבחלקיקים אלה יצרו כבר ענן שכדור הארץ חוצה מדי שנה בתחילת אוקטובר. תוצאת המעבר היא מטר מטאורים המכונה דרקונידים. מטאורים משביט זה מגיעים מאזור בשמים השייך למערכת הצפונית “דרקון” ופוגעים באטמוספירה במהירות של 75 אלף קמ”ש, מהירות נמוכה יחסית למטאורים אחרים.

חוסה מריה טריגו, חוקר במכון CSIS למדעי החלל אומר: “כאשר שביט מגיע לקרבת השמש הוא מאדה חלקים מהקרח הנמצא על פני השטח שלו ולחץ הגז מניע מספר גדול של חלקיקים הנכנסים למסלול סביב השנה ויוצרים עננים. המחקר הראה כי בערב שבין 8 ו־9 באוקטבור 2011, כדור הארץ חצה שלושה גושים צפופים של חלקיקים שנשארו כאשר השביט עבר דרך מסלול כדור הארץ בנקודה הקרובה ביותר של מסלול השביט לשמש.”

החוקרים שמחקרם התפרסם ב- Monthly Notices של האגודה האסטרונומית המלכותית הבריטית, הצליחו לשחזר את מסלולם של 20 מטאורים. כך הם אישרו כי מקור החלקיקים בשביט המחזורי הזה (שביט מחזורי הוא שביט בעל מסלול קבוע סביב השמש, לעומתו ישנם שביטים רבים שמגיעים מקצה מערכת השמש ואינם חוזרים בתדירות קבועה א.ב.). הם השתמשו בנתונים של 25 תחנות צילום וידאו שהופעלו בידי רשת המטאורים וכדורי האש הספרדית Spanish Meteor and Firewall Network (SPMN), ובשיתוף פעולה עם אסטרונומים חובבים.

שניים מאותם סיבי (פסי) מטאורידים, שהתאוריה חזתה את קיומם, זוהו בידי מדענים כחומרים שהושארו בידי השביט בשנים 1874, 1894 ו-1900. אף על פי כן, החוקרים אישרו כי יש עוד אזורים דחוסים שכדור הארץ עבר דרכם שלא נחזו והם מהווים אתגר חדש למודלים התיאורטיים.

במאמר שני, חוקרים ניתחו את ההרכב הכימי של שישה כדורי אש – מטאורים בהירים במיוחד שנוצרו מגושים גדולים של חומר באותה התפרצות של השביט. חוזה מריה מאדלידו, חוקר מאוניברסיטת הואלבה ומתאם המחקר השני מוסיף: “אחד מכדורי האש, שמסתו הראשונית היתה 6 ק”מ וקוטרו כחצי מטר כונה לבריה לכבוד העיר שבה הוא נצפה כאשר הגיע לבהירות דומה לזו של הירח באותו הלילה.”

ששת כדורי האש שנותחו היו בעלי הרכב דומה לזה של מטאורים פחמניים the carbonaceous) chondrites) העשירים בחומרים אורגניים, אך הם היו הרבה יותר שבירים. טריגו מסכם: “הם לא נראים כמי שעברו שינוי כימי במהלך שהותם הקצרה בסביבת החלל הפתוח, דבר שהוא מעניין לכשעצמו ומאשר את התפקיד האסטרו-ביולוגי של חלקיקים אלה להעברה מתמשכת של מים וחומרים אורגניים אל כדור הארץ.”

להודעה של החוקרים