דולי לא מחכה בתור בקופת חולים

בעוד שהמדע שועט קדימה, אנשים רבים נוהרים לרפואה המשלימה דווקא. יש הסבורים כי ההשקעה בהנדסה הגנטית ומיפוי גנום האדם באה על חשבון תחומים אחרים של בריאות הציבור

מאת דנית ניצן

אחרי שיבוט הכבשה דולי, ההודעות הנרגשות על פענוח רצף הגנום

האנושי, הקמתו לתחייה של ביזון ממין שנכחד כבר לפני שמונה

שנים, מציאת האזור במוח שבו שוכנת התודעה, ייצור גלולה קטנה

שמצלמת מבפנים את המעי הגס ויצירת קוף מהונדס גנטית, נדמה שכל

ההתקדמות המדעית הזאת עדיין לא קירבה אותנו אל המטרה הראשונית

שלה – מציאת מרפא למחלות.

ככל שמדענים מציגים אפשרויות רפואיות פנטסטיות יותר, וממשלות

ומכוני מחקר מקדישים סכומים אדירים למחקרים בתחומים המתקדמים

ביותר של המדע – כך ניכרת נהייה של הציבור הרחב דווקא לתחומי

רפואה שאינם מדעיים כלל, דוגמת אקופונקטורה, שיאצו, הומאופתיה

ושאר תחומי הרפואה האלטרנטיווית, ובעיקר – העתיקה.

לדברי פרופ' מאיר ברזיס, רופא פנימי בבית החולים הדסה

בירושלים, רוב המידע החדש הוא בלתי נגיש לחלוטין לרוב האנשים.

"ההנדסה הגנטית, השיבוט ופענוח 'ספר החיים' שהתבשרנו עליו עתה

אינם עוזרים היום למי שחולה וצריך לראות רופא. לא אם יש לו

שפעת, לחץ דם גבוה, השמנה או סוכרת, ולא אם יש לו אלצהיימר או

מחלה כרונית כלשהי. גם הבנת המשמעויות של הגילויים הללו אינה

פשוטה, וברור שיש רבים בציבור שאינם מבינים את המדע החדש הזה –

ביו-אינפורמטיקה".

פרופ' פרנסיס קולינס, מראשי פרויקט הגנום, אמר במסיבת

העיתונאים לרגל סיום הפרויקט כי "הגנום הוא המדריך הרפואי

המפורט ביותר שנכתב אי פעם". פרופ' ברזיס אומר שלגבי המחלות

השכיחות – לחץ דם גבוה, השמנה או סוכרת – "ספר הגנום יעיל

כמדריך רפואי בערך כמו שספר הטלפונים יעיל כתיאור המפורט ביותר

של החברה". לדבריו, למחלות השכיחות ביותר של החברה המודרנית

ספר הגנום אינו מציע טיפול יעיל יותר מכפי שהרפואה מציעה היום,

ומפעילות גופנית, תזונה נכונה והימנעות מעישון.

פרופ' ניל הולצמן מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס כתב בכתב העת

""New England Journal of Medicine כי "מרוב שקיקה להכניס את

הבריאות והרפואה לתבניות גנטיות, אנחנו מתעלמים מאפשרויות

אחרות לשיפור בריאות הציבור. הבדלים במבנה החברתי, בסביבת

החיים ובסגנון החיים בין אנשים קשורים לסוגי והיקפי תחלואה

יותר משקשורים לכך הבדלים גנטיים בין אנשים. ברור שהידע הגנטי

אינו בגדר 'בגדי המלך החדשים', אולם מתכנני מדיניות בריאות

לעשורים הקרובים צריכים להביא בחשבון גם תחומים אחרים של

בריאות הציבור, גם אם אינם האופנה האחרונה".

"העובדה שיש דמיון של %99.9 בין בני האדם לא אומרת לי כלום",

אומר פרופ' ברזיס. הוא מצטט את פרופ' דורותי נלקין, סוציולוגית

מאוניברסיטת ניו יורק שכתבה בספרה ,The DNA" "Mystique שהחברה

המודרנית הפכה את הגנום לסמל תרבותי חדש, שמלבישים עליו את כל

התכונות והבעיות של החברה – נאמנות בזוגיות, אלימות, מחלות

ואושר. לטענתה, הדבר מעיד על רצון למצוא פתרון טכנולוגי אחד

לנושאים מורכבים.

"תגובת הנגד לגילויים המדעיים – בדמות הריצה אחרי הרפואה

העתיקה, או הטבעית, היא אשמת הרפואה הקונוונציונלית במידה

רבה", אומר ברזיס. "בגלל הטכנולוגיה הגבוהה אנחנו, הרופאים,

נעשינו פחות אנושיים – יש לנו פחות זמן להסביר ולתת תשומת לב.

תכנון הבדיקות והלוגיסטיקה סביבן והפענוח לוקחים את רוב הזמן,

ואנחנו מאבדים את העיקר, שהוא, בשביל החולה, לדבר עם הרופא. גם

תביעות רשלנות רפואית מעודדות רפואה מתגוננת, ואז עושים עוד

ועוד בדיקות, וריבוי הבדיקות אינו משפר את התקשורת הבין-אישית.

מטופלים מרגישים זאת ופונים לרפואה המשלימה, ששם המטפל הוא בן

אדם, שעומד מול החולה ומקשיב לו, ובחלק גדול מהטיפולים הללו גם

נוגע בו".

יבשם עזגד, כתב ועורך מדעי, אומר שה"ייאוש" מפרויקט הגנום הוא

מוקדם. "הציפייה של אנשים לפתרונות מיידיים היא זו שגורמת להם

לראות בפרויקט מיפוי הגנום הרפתקה מדעית לא רלוונטית, והיא זו

שגורמת להם ללכת למקומות אחרים לחפש תשובות. אבל ככל שיתברר מה

בדיוק התפקוד של יותר ויותר גנים, ויהיו תרופות חדשות ושיטות

טיפול חדשות, תוצאות המיפוי יהיו רלוונטיות יותר. השלמת הפענוח

היא ההתחלה ולא הסוף, ולכן אין לצפות שכבר עכשיו חיינו ישתנו".

בנוסף לכך, אומר עזגד, המדע ה"הירואי", כהגדרתו, הולך ונהיה

רלוונטי. "כבר לפני שנה-שנתיים היו ניסיונות שימוש בהנדסה

גנטית לריפוי סרטן ולטיפול בסוכרת, ובכל יום שעובר, וזו לא

מליצה, העתיד מתקרב אלינו ביומיים. אי אפשר לצפות שבזמן קצר

יהיו תרופות חדשות – לתרופה קופקסון, שפותחה במכון ויצמן נגד

טרשת נפוצה, נדרשו 30 שנה להגיע למצב שבו היא מאושרת לשימוש.

כך גם השינויים המדעיים שאנחנו מדברים עליהם היום ישנו את

חיינו בעוד 30 שנה. לדעתי, כל תחזית שנעשה היום בדבר האפשרויות

בעתיד תתגלה כעלובה לעומת מה שבאמת יהיה".

ד"ר אורנה לוין, רופאה כללית ומרצה לצמחי מרפא ורפואה סינית,

היתה מחלוצי העוסקים ברפואה אלטרנטיווית, כשלמדה על צמחי מרפא

לפני 18 שנה. לדבריה, הנהירה לתחומי הרפואה האלטרנטיווית החלה

הרבה לפני שמישהו שמע על הכבשה דולי או על החדרת חיסונים

באמצעות וירוסים מהונדסים גנטית.

תחומי הרפואה העתיקים ותחומי המדע המתקדמים ביותר אינם מחליפים

זה את זה, אומרת ד"ר לוין. למחלת ההמופיליה, למשל, יש בסיס

גנטי, ולכן המחקר הגנטי יכול לסייע בריפויה. לגידול העצום

בפעילות ה"טיפולית" בתחומי הרפואה האלטרנטיווית ישנן, לדעתה,

סיבות אחרות: "יש אנשים שחוששים מתרופות – יש מידע רב (ולא

תמיד מדויק) על נזקי תרופות, כמו ריטלין, וחשש מנטילת תרופות

רבות מדי כשאפשר, אולי, לטפל בדרכים אחרות; הרפואה

הקונוונציונלית התרכזה בהצלת חיים ופחות בשיפור איכות החיים,

ולכן אנשים מוצאים מענה לבעיות שמעיבות על איכות חייהם בתחומים

האלטרנטיוויים; ההיפתחות של העולם למזרח הרחוק ולמקומות שבהם

היו נהוגות שיטות רפואיות אחרות ממה שמוכר לנו תרמה למגוון

האפשרויות; לאנשים קל יותר להבין ולהתחבר לתחומים שאינם

מדעיים-טכנולוגיים, והם גם מרגישים שאלו רלוונטיים יותר

לחייהם, גם אם לא תמיד בצדק. יכול להיות גם שיש ניכור בין

החולים לבין הממסד הרפואי, שנובע מהמדעיות שלו ומחוסר

ההתייחסות למטופל".

גורם נוסף שמונה לוין הוא רצונם של אנשים להרגיש שהם "מטפלים"

– לא שהם מטופלים על ידי אקופונקטוריסטים, למשל, אלא שהם

אקופונקטוריסטים בעצמם. "התחושה שהוא 'מטפל' מקנה לאדם מעמד

כלשהו, הרגשה חיובית, קשר עם בני אדם אחרים, ועונה לפעמים

לצרכים רגשיים, בנוסף לתועלת שמפיק מכך המטופל. גם זה יכול

להסביר את הריבוי העצום של קורסים שבהם מכשירים מטפלים בכל

מיני תחומים, מרייקי ועד העברת אנרגיות".

פרופ' מישל רוול מהמחלקה לגנטיקה במכון ויצמן, יו"ר הוועדה

הלאומית לביו-טכנולוגיה וחבר ועדת האתיקה של אונסק"ו, מבין את

מקורות הניכור שחשים רבים כלפי הביו-טכנולוגיה. "מדענים לא

הצליחו להראות את הפנים ההומניים של הביו-טכנולוגיה והגנטיקה",

הוא אומר. "המחשבה על לקיחת רקמות מעוברים כדי להשתמש בהן

להשתלות, או האבחון הגנטי עד לפרטי פרטים – שמציג מידע שאנחנו

לא בהכרח רוצים לדעת ולא בהכרח יכולים להתמודד אתו – גורמים

למדע הזה להיראות דמוני".

עם זאת, טוען פרופ' רוול, תחושת הניכור לא תמיד מוצדקת. "משנות

השבעים, ראשית ימי ההנדסה הגנטית, פותחו כ-20 תרופות למחלות

שקודם לכן היו כמעט חשוכות מרפא. הידועות שבהן הן

אינטרפרון-בטא לטרשת נפוצה, אריתרופויטין המזרז יצירת דם אצל

מטופלי דיאליזה, הורמוני גדילה, איטרפרון-אלפא נגד צהבת,

הורמונים המשמשים בטיפולי פריון – כל אלו תוצרים של הנדסה

גנטית". מאחר שעד עתה היו ידועים רק כ-10,000 גנים, והיום

ידועים כולם, בכל זאת תהיה מהפכה בתחום הרפואה. "אני צופה

שבעוד עשר שנים כבר יהיה שינוי משמעותי בתחום התרופות", אומר

פרופ' רוול. אם היום יש הרבה תרופות להרבה מחלות, ולא כל תרופה

פועלת באותה יעילות בכל חולה – הרי בעזרת מידע גנטי יהיה אפשר

להתאים תרופה לאדם לפי המבנה הגנטי, כשהתועלת תהיה מקסימלית

ותופעות הלוואי מינימליות, הוא אומר.

רוול צופה ששני תחומים נוספים ישתלבו במקצוע הרפואה: "רפואה

מנבאת" ו"פארמה-גנומיקה". הרפואה המנבאת תשמש לאבחון גנטי של

מחלות או סיכויים לחלות, גם לפני הריון או לידה וגם אצל האדם

הבוגר לאחר שתיקרא המפה הגנומית שלו. הפארמה-גנומיקה תעסוק

בהתאמת תרופות ספציפיות לנתונים גנטיים של חולים במחלות

השונות. הרפואה המנבאת כבר השתלבה במידה מסוימת בשירותים

הרפואיים, בעיקר בתחום הטרום-לידתי. הפארמה-גנומיקה תלך ותתחזק

ככל שיהיה יותר מידע גנטי שימושי.

"במקביל לפיתוח תחומים אלו ואחרים", אומר רוול, "על הממסד

הרפואי ללמוד לקבל בחזרה את החולה. החולים נוהרים לרפואה

המשלימה לא מפני שזו אלטרנטיווה לרפואה הקונוונציונלית – כי זו

לא אלטרנטיווה – אלא כי הרפואה הקונוונציונלית מאוד טכנית

ומדעית, ופניה אל הרופא. בתי החולים מתוכננים בשביל הרופאים,

השפה היא שפה רפואית, והטכנולוגיה מוכרת לרופאים יותר מאשר

לחולים". גורם נוסף שיקטין את הניכור, אומר פרופ' רוול, הוא

פעילות אינטנסיווית של ועדות אתיות בתחום הגנטיקה

והביו-טכנולוגיה, כדי להאיר את הפנים האנושיים של המדעים הללו

ולהראות את התועלת היום-יומית שהם מביאים, במקום ההתמקדות

העכשווית במה שנראה "שטני" – שכפול יצורים חיים.

הסבר נוסף למה שמניע אנשים לבחור ברפואה המשלימה מציע יוסי

מורגנשטרן, יו"ר אגודת האקופונקטורה בישראל ומטפל ברפואה סינית

מסורתית. לדבריו, אנשים רוצים לקבל עליהם בחזרה חלק מהאחריות

על עצמם. "ברפואה המערבית האחריות על שלומו ובריאותו של החולה

מוטלת על הרופא. אם יש 'קלקול' הרופא מתקן – אם זה ניתוח לייזר

בעיניים, החלפת איבר פגום והשתלת איבר חלופי, כריתת שדיים

כמניעה או מתן תרופות להורדת כולסטרול. הרפואה המערבית מתייחסת

לאנשים כאל חפצים שאפשר לתקן, להחליף בהם חלקים ולשנות אותם,

ובזה לדעתי אנשים בועטים. הטכנולוגיות המתקדמות והידע הגנטי

המתרחב רק מגדילים את המרחק בין האדם לבין תחושת האחריות

והקירבה שיש לו על גופו ועל מצבו".

לדעת מורגנשטרן, התפישה של הרפואה הלא-מערבית היא של שיתוף

החולה בהחלטות, בטיפול ובהתמודדות עם מצבו ובאחריות על

בריאותו. "אנחנו לא רק דוקרים ולוחצים – אנחנו מדברים,

מסבירים, מייעצים כיצד לשנות סגנון חיים, נותנים תקווה. אדם

יכול לפעמים להבריא את עצמו, אם הוא לומד מה המכשלות שלו ואיפה

הוא יכול לתקן. רופא מערבי לפעמים ייתן תרופה לבעיה, בלי לנסות

לראות אם אפשר לפתור אותה בתזונה, התעמלות ושינוי פנימי. הרופא

ההוליסטי ינסה לעבוד עם החולה. גישה כזו מחזירה לחולה תחושה של

שליטה, אחריות ושיתוף לתהליך הטיפול והריפוי, וזה מה שחסר מאוד

ביחס שבין הרופא המערבי, עם כל המערכות שמאחוריו, לבין החולה".

פורסם ב"הארץ" בתאריך 02/26/2001

אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן