היום בשנת 1655 התגלה טיטאן, ירחו הגדול של שבתאי בידי כריסטיאן הויגנס. 350 שנה מאוחר יותר נחתה חללית בשם הויגנס על פניו של הירח באמצעות מצנחים ושידרה ממנו תמונות ונתונים.
תמי פלוטנר וג'ף ברבר, Universe Today
היום בשנת 1655 התגלה טיטאן, ירחו הגדול של שבתאי בידי כריסטיאן הויגנס. 350 שנה מאוחר יותר נחתה חללית בשם הויגנס על פניו של הירח באמצעות מצנחים ושידרה ממנו תמונות ונתונים.
הויגנס היה גם זה שגילה את טבעות שבתאי, אף זאת ב-1655. שבתאי נמצא כעת גבוה בשמים וכדאי לנצל הזדמנות זו לסייר במערכת הטבעות והירחים. שירת הסירנה של טיטאן מחכה לכם.
היום בשנת 1951 התגלתה לראשונה בשביל החלב קרינת המימן – קרינה אלקטרומגנטית ברוחב 21 סנטימטר או בתדר 1420 מגהרץ. ואולם חקר המימן הלא מולקולארי ממשיך להיות הבסיס לחלקים נרחבים של אסטרונומית הרדיו המודרנית. איזורי המימן החד אטומי (H1) בשביל החלב הם לרוב נקיים מכוכבים. כוכבים בדרך כלל מחממים את הגז וגורמים לו להאיר.
באמצעות שימוש בטלסקופ רדיו בתדר 21 סנטימטר יכולים האסטרונומים למפות את התפלגות החומר הבינכוכבי – האיזורים הענקיים בין הכוכבים.
מכיוון שגלי הרדיו יכולים לחדור דרך אבק, שגם הוא נמצא בתווך הבינכוכבי, אנחנו יודעים הרבה יותר על ההתפלגות של גז המימן בגלקסיה שלנו, מאשר היה ניתן בדרכים אחרות. גז מימן יציב הוא שקוף בתחום האור הנראה, ונוכחותו מרוכזת לאורך דיסקת הגלקסיה ובמיוחד בזרועות הגלקטיות העצומות. איזור כזה נמצא גם במערכת אוריון. כדאי איפוא להביט בשמים דרומית לכוכב אטה אוריוניס שעוצמתו 3.4, ולראות כמה מעט כוכבים ניתן לראות בינו ובין 29 אוריוניס שעוצמתו 4.2, כ-5.5 מעלות הרחק משם. איזורים כאלה ידועים כבעלי ריכוז גבוה של קרינת 21 סנטימטר הנפלטת מאטומי המימן כאשר הם מתחילים להתמזג כדי ליצור שמש כמו שלנו.
