הגן המשמיד / ביז’אל פ’ טריוֶודי

יתושים מזן חדש, שעברו הנדסה גנטית, נושאים גן המטיל מום בצאצאיהם. הם עשויים למחוץ אוכלוסיות יתושים טבעיות ולמנוע התפשטות מחלות. והם כבר מצויים בקרבנו, על אף שהדבר נשמר בסוד

בקרבת העיר טַפַּצ’וּלָה שבמדינת צ’יאפס במקסיקו – 16 קילומטר מגואטמלה.

כדי להגיע אל הכלובים, אנחנו יוצאים מן העיר בכביש הראשי העובר דרך מטעים ושדות בוהקים בירוק עמוק של סויה, קקאו, בננה ועצי מנגו המשגשגים באדמה הגעשית העשירה. לאחר שעוברים את הכפר הזערורי ריו פלורידו, הדרך מידרדרת לשביל עפר מתפתל ואנחנו מתחילים לקפץ על גלים של בוץ קרוש עד לעמדת ביטחון ובה שומר ערני. על גדר התיל התוחמת את המתקן יש שלט שעליו מצוירים יתוש שמשני צִדיו דמויות של גבר ואישה. על השלט כתוב:Estos mosquitos genéticamente modificados requieren un manejo especial (יתושים אלו עברו הנדסה גנטית והם דורשים טיפול מיוחד). אנחנו מצייתים לנהלים.

בפנים, מונחת קבוצה של כלובי רשת על משטח המוקף בעצי קשיו. בכלובים מצויים אלפי יתושים מן הזן המקומי, Aedes aegypti, שהוא זן קטן ושקט יותר מאשר בני מינו המזמזמים בארצות הברית. בשבע בבוקר, הנוף נראה שמימי: קרני שמש מסתננות דרך שכבות של רשתות ומטילות אור צהוב זוהר. אך בתוך הכלובים מתחוללת מלחמת חורמה שאוסרים יתושים שעברו הנדסה גנטית ביתושים המקומיים. זהו ניסוי בהשמדת זן באמצעות הזדווגות, כדי לבער את קדחת דנגי, אחת המחלות המטרידות והאלימות בעולם.

ברצועת הארצות הטרופיות והסוב-טרופיות מצויים ארבעה נגיפי דנגי הדומים מאוד זה לזה, שמדביקים כ-100 מיליון אנשים מדי שנה. הנגיף גורם למחלות בעלות מגוון תסמינים: החל בכאבים הדומים לכאבי שפעת ועד דימומים פנימיים, הלם ומוות. למחלה אין חיסון או מרפא. כמו במחלות אחרות המועברות על ידי יתושים, האסטרטגיה העיקרית לשמירת בריאות הציבור היא למנוע עקיצות. לצורך כך, השלטונות מנסים לנקז מן השכונות מים עומדים, שבהם החרקים מתרבים, לרסס בקוטלי יתושים ולחלק כילות ועזרים פשוטים אחרים כמחסום בפני היתושים. המטרה היא לבלום את המחלה, לא למגר אותה.

ואולם, אנתוני ג’יימס מתכנן מתקפה. ג’יימס, ביולוג מולקולרי מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, ועמיתיו מוסיפים לנגיף א’ אג’יפטי גנים המדכאים את התפתחות שרירי התעופה בנקבות. כשיתוש זכר שעבר הנדסה גנטית מזדווג עם נקבה מזן הבר, הוא מעביר את הגנים המהונדסים שלו לצאצאים. הנקבות הפגומות, שהן אלה האמורות לעקוץ, אינן שורדות זמן רב. כשהן בוקעות לאחר שלב הגולם, הן יושבות ללא תנועה על המים. הן אינן עפות, מזדווגות או מפיצות את המחלה. לעומתן, הצאצאים הזכרים זוכים לחיות ולהפיץ את זרעם הקטלני. בבוא העת, היעדר הנקבות יגרום להתרסקות האוכלוסייה, כפי שהדגימו כבר עמיתיו של ג’יימס בסביבה המבוקרת של מעבדה בקולורדו. כעת הוא העביר את יתושיו דרומה.

טכנולוגיה זו מסמנת את הפעם הראשונה שבה מדענים יצרו, באמצעות הנדסה גנטית, אורגניזם שמטרתו להכחיד אוכלוסייה טבעית שלמה כדי למנוע העברת מחלות. אם ינצחו היתושים המהונדסים, שחרורם באזורים מוכי קדחת דנגי ברחבי העולם יוכל למנוע סבל ממאות מיליוני אנשים. אך המתנגדים לתכנית מזהירים מפני תוצאות בלתי צפויות, אפילו אם הקורבנות המיועדים הם יתושים.

חוקרים גם נאבקים למצוא דרך לבחון את יצירתם. אין סוכנויות בין-לאומיות או חוקים בין-לאומיים שמטרתם לפקח על ניסויים ביצורים טְרַנסגֶניים חדשים. לרוב, מדענים וחברות ביוטכנולוגיה יכולים לעשות כרצונם ואף לשחרר באופן בלתי מבוקר את היצורים הניסיוניים בארצות מתפתחות, בלי להזהיר את התושבים שהחצר האחורית שלהם עומדת להפוך למעבדת שדה ביו-קולוניאליסטית, ובלי לקבל את הסכמתם.

ג’יימס בילה שנים בניסיון לשחק לפי הכללים. הוא שיתף פעולה עם מנהיגי קהילות בטפצ’ולה, רכש נכס באמצעות תכנית מסורתית לשיתוף קרקעות ובנה מתקן ניסויים מאובטח, והכול תוך השקעת עבודה וזמן. אך אין הוא החוקר היחיד הבודק מחוץ למעבדה יתושים שעברו הנדסה גנטית. אחד מעמיתיו של ג’יימס, לוּק אַלְפי, מייסד חברת הביוטכנולוגיה הבריטית אוֹקְסיטֶק, נוקט בהיחבא אסטרטגיית ניסויים אגרסיבית יותר. בשנים 2009 ו-2010 ניצלה החברה שלו את מיעוט התקנות באי גרנד קיימן שבקריביים כדי לשחרר בטבע מיליוני יתושים מהונדסים בהנדסה גנטית. ג’יימס גילה לראשונה על הניסויים כשאלפי תיאר אותם בכנס באטלנטה ב-2010 – 14 חודשים לאחר מעשה. מאז, המשיכה אוקסיטק בניסויים ושחררה יתושים מהונדסים במלזיה ובברזיל.

מומחים חוששים שמעשיה של אוקסיטק ישיגו את המטרה ההפוכה ויגרמו לרתיעה מוחלטת מחרקים שעברו הנדסה גנטית באשר הם, בדומה לסירוב של אירופה להשתמש ביבולים שעברו הנדסה גנטית. תרחיש כזה עלול לחסל את הטכנולוגיה עוד לפני שיצליחו מדענים להבין באופן מלא הן את הפוטנציאל שלה והן את ההשלכות האפשריות.

וזה יהיה מצער, משום שזוהי טכנולוגיה מבטיחה ביותר. הניסוי בקולורדו הוכיח שהיתושים המהונדסים אכן יעילים בסביבה מבוקרת, אף על פי שכמה כלובים אינם שקולים למרחבי אמריקה המרכזית, ברזיל או מלזיה. כדי להילחם במחלה ובמוות שהיתושים נושאים בתוכם, יצירי כפיהם של המדענים צריכים להביס את הג’ונגל.

ועוד בנושא

Building the Better Bug. David A. O’Brochta and Peter W. Atkinson in Scientific American, Vol. 279, No. 6, pages 90–95; December 1998.

Insect Population Control Using a Dominant, Repressible, Lethal Genetic System. Dean D. Thomas et al. in Science, Vol. 287, pages 2474–2476; 2000. www.sciencemag.org/content/287/5462/2474.abstract

Genetic Elimination of Dengue Vector Mosquitoes. Megan R. Wise de Valdez et al. in Proceedings of the National Academy of Sciences USA, Vol. 108, No. 12, pages 4772–4775; March 22, 2011. www.pnas.org/content/108/12/4772.full

אסטרטגיות גנטיות לבקרת הפצה של דנגי.