מדעני נאס”א העלו דרך יעילה אך מפתיעה בפשטותה להסיט ממסלולו אסטרואיד המסכן את כדוה”א- חנייה של חללית גדולה קרוב אליו, ואת השאר, הגרביטציה כבר תעשה
יעל פטר
מדעני נאס”א העלו דרך יעילה אך מפתיעה בפשטותה להסיט ממסלולו אסטרואיד המסכן את כדוה”א- חנייה של חללית גדולה קרוב אליו, ואת השאר, הגרביטציה כבר תעשה.
הצעות קודמות התמקדו בהסטת אסטרואיד מתקרב, באמצעות פיצוץ גרעיני. אך המומחים בנאס”א מאמינים ש”טרקטור גרביטציוני” יכול לממש את מבצע ההצלה באמצעות יצירה של חבל גרירה בלתי נראה שימשוך ויסיט את הסלע ממסלולו הקטלני. “רוב האנשים רואים בעיני רוחם את הפעלולים ההוליוודיים- השלכת נשק גרעיני לעברו” אומר אדווארד לוו, מדען נאס”א ואסטרונאוט שהיה ממפתחי הרעיון. אך הפיצוץ יצור פיסות מנותצות, אשר עלולות בחלקן עדיין לפגוע בכדוה”א. “זו אסטרטגיית ה'לפוצץ-ולקוות' ” מוסיף לוו.
“סיריי צבע”
הצעה נוספת היא הפעלת פצצה גרעינית בקרבת האסטרואיד. הדף הקרינה שיווצר אמור לדחוק את העצם ממסלולו, אך ישנו אותו סיכון שחלקיקים תועים יעופו לעברו של כדוה”א, במקרה והאסטרואיד יתנפץ. רעיון משונה יותר הוא לצבוע את פניי האסטרואיד בלבן. דבר זה אמור לשנות את כמות האנרגיה הסולארית שהוא מקרין, ולשנות את כיוון מסלולו. אך כמות הצבע הדרושה למבצע כזה היא ענקית.
בתחילה, חשבו לוו ועמיתיו על הנחתת רקטה על פני האסטרואיד, במטרה לדחוף אותו בעדינות מהמסלול. אך העדר הגרביטציה משמעה שהכלי יאלץ להצמיד את עצמו לפני האסטרואיד, דבר העלול להתגלות כמסובך, משום שהאסטרואיד הוא יותר מערימת חצץ, מסביר לוו.
ואם להוסיף שמן למדורה, אסטרואידים לעיתים קרובות מסתובבים, ולכן דחיפה, לא רק שעשויה לא להסיט אותו ממסלולו, היא עוד עלולה להגביר את מהירותו לעבר כדוה”א.
צוותו של לוו הגיע לידי הבנה שהחללית אינה צריכה לנחות כלל. שיכון חפץ כבד דיו ליד האסטרואיד לזמן ממושך, מסוגל ליצור משיכה גרביטציונית חזקה דיה לגרור את האובייקט אל מחוץ למסלול. בשביל אסטרואיד ברוחב 200 מטר, רקטת החלל צריכה לשקול בסביבות 20 טונות, להישאר 50 מטרים מן המטרה במשך שנה שלמה, על מנת לשנות את מהירותו ולהעיפו ממסלולו.
“זה ללא ספק, הרעיון הכי טוב שראיתי” אומר אריק אספאוג, מדען פלנטארי מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז , “הרעיון יעבוד, אך צריך לשם כך חללית הגדולה במידה מספקת, ותזמון נכון”.
לספוג את המכה
יצירת חללית גדולה שכזו, היא בהחלט ברת ביצוע, אומר לוו. למעשה, תכנית פרומיתיאוס, שתקציבה מעל מיליארד דולרים, אשר נוסדה במטרה לחקור את החלל מחוץ למערכת השמש אך הושהתה, תיכננה לפתח כלי טיסה שכזה, המונע באמצעות ביקוע גרעיני.
האסטרטגיה תלויה באופן מכריע ביכולת לצפות את איום האסטרואיד 20 שנה למפרע. עבור עצמים גדולים, התכנית מעשית. אך על פי אספאוג, אסטרואידים רבים- הקטנים מ-500 מטרים – עלולים להתקרב בלי שנבחין בהם עד שיהיו במרחק של שנים ספורות מפגיעה בכדוה”א.
אספאוג טוען שיהיה זה יעיל יותר להשקיע בתחזית האמורה לגבי אסטרואידים קטנים שעלולים לפגוע בכדוה”א, מאשר להשקיע בתכנון חלליות מאסיביות. ממשלות אז יוכלו לדאוג לפינוי האזורים הנמצאים תחת איום. “במקרים רבים, יהיה הגיוני יותר מבחינה כלכלית, לתת לו להתנגש”, הוא אומר.
