החללית חלל עמוק 1 סיימה לפני כעשרה ימים מעבר מוצלח ליד אסטרואיד, והציבה בפני המדענים הרהור חדש באשר ל”עץ המשפחה” של הגופים הקטנים בחלל החיצון.
אבי בליזובסקי
הגרסה המקורית לפני פרסום ב”הארץ” .11 באוגוסט 99
החללית חלל עמוק 1 סיימה לפני כעשרה ימים מעבר מוצלח ליד אסטרואיד, והציבה בפני המדענים הרהור חדש באשר ל”עץ המשפחה” של הגופים הקטנים בחלל החיצון.
חלל עמוק 1 טסה ליד האסטרואיד ברייל (Braille) שמספרו הסידורי הוא 9969 ב-29 ביולי. החיישנים האינפרה-אדומים של החללית אישרו כי האסטרואיד הקטן דומה מאוד לאחד האסטרואידים הגדולים ביותר בחגורת האסטרואידים – וסטה, סוג נדיר של אסטרואיד הנע בין צדק למאדים.
הקשר הברור בין וסטה וברייל הוא ממצא חשוב ביותר, אומר ד”ר לורנס סודרבלום Soderblom מהמרכז לסקר גאולוגי של ארה”ב וחבר צוות הניסוי של החללית. “המדענים עכשיו מתמודדים על שאלה קשה: האם האסטרואיד ברייל, הקרוב מאוד לכדור הארץ מהווה שבב שנותר מחומרי הבניה שמהם נבנה וסטה, או ששניהם אסטרואידים אחים שנוצרו כגוף אחד ואולי שניהם נקרעו מגוף גדול יותר שנהרס מזמן?
המדענים ביססו את מתמצאיהם באמצעותשלושה סוגי חיישנים שהעבירו את המידע למצלמה האינפרה-אדומה. המכשירים הללו פירקו את האור לצבעים המרכיבים אותו כמו מנסרה.
הצד הארוך של ברייל גודלו מוערך ב2.2 קילומטר והצד הקצר הוא באורך של קילומטר אחד. המדענים צפו כי בשל היות האסטרואיד מוארך הוא אמור להיות בעל סיבוב לא מסודר, ושתי תמונות שנלקחו בערך כ-15 דקות לאחר ההתקרבות של החללית סייעו באישור מידע זה.
בהאתאמה וסטה, שהתגלה ב-1807 הוא בעל קוטר של 500 קילומטרים, האסטרואיד הרביעי שהתגלה אי פעם, לוסטה ולברייל יש את אותה עוצמה של החזר אור, למעשה וסטה הוא האסטרואיד המבריק ביותר בחגורת האסטרואידים המרכזית. מלבד הממצאים מטיסת ההתקרבות, מדעני הפרוייקט מעריכים כי בתוך 4,000 שנה, ברייל יצטרף למאות אסטרואידים אחרים הנסחפים למסלול החוצה את מסלול כדור הארץ- הגוף הגדול הקרוב ביותר.
החללית התקרבה כאמור ב-29 ביולי בשעה 19:46 שעון ישראל למרחק של 26 קילומטרים מפני האסטרואיד. היא שוגרה ב24 באוקטובר 1994 כמשימה הראשונה בתוכנית האלף החדש, שנועד לבחון טכנולוגיות חדשות למשימות חלל עתידיות. הטכנולוגיות שנבחנו ב”חלל עמוק 1 יסייעו למדענים לפתח חלליות קטנות יותר, זולות יותר בעלות יכולות גבוהות יותר ובעלות אפשרות עצמית לקבלת החלטות, כך שהם יהיו פחות תלויים בניווט מתחנות בקרה על הקרקע. מלבד מערכת הניווט העצמאית, היא גם בוחנת מערכת הינע ייחודי. היא מונעת בחלל על ידי מנוע יונים מהפכני.
החללית מתקדמת על ידי פליטת שובל כחול של אטומים מיוננים של גז קסנון, שמהירות היפלטותו 104,600 קמ”ש. למרות שכוח הדחיפה שמפעילה מערכת ההינע שלה קטן מכובדו של דף נייר, הוא יאיץ את מהירותה ב-24 עד 32 קמ”ש ליום. נאס”א מסרה, כי מערכת ההינע היונית, המופעלת באמצעות חשמל המופק על ידי לוחות לקליטת קרני שמש וגז קסנון שהחללית נושאת, יעילה פי 10 מרקטות קונוונציונליות. המערכת פועלת אך ורק בריק השורר בחלל החיצון. המנוע גרם למספר בעיות, אך בסופו של דבר התגברו עליהם אנשי נאס”א, באמצעות הפעלת המנוע בעוצמה נמוכה יותר, אך לאורך הרבה ימים.
החללית ממשיכה בדרכה למפגש עם שני שביטים והיא גם תחלוף בשנה הבאה ליד כוכב הלכת מאדים.
