דיפ אימקפט שמה וייחודה היה בכך שהיא נשאה עמה חללית התרסקות (אימפקטור) במשקל 370 ק”ג שנועדה לפגוע בו, לחשוף את החומר הפנימי, צילומו ומדידתו לפני, בזמן ולאחר ההתנגשות * מחקר חסר תקדים בתחום של חקר השביטים
השביט טמפל 1 התגלה ב- 3.4.1867. חישובים שנעשו בהסתמך על תצפיות נוספות הראו שמסלולו סביב השמש נע בין 0.71-1.64 יחידות אסטרונומיות. במאי 1867 נקבע כי זמן הקפתו את השמש הוא 5.68 שנים ומסלולו הוא בין מאדים לצדק. מסלול זה עבר במהלך התצפיות לעברו ועד היום מספר שינויים גיאומטריים וכיום הוא עומד על 5.5 שנים. בהסתמך על מכלול התצפיות נקבע כי גודלו הוא 14.4 – 4.4 ק”מ, הוא מסתובב סביב עצמו פעם ב-41 שעות וצפיפותו היא בין 0.3-0.9.
זהו השביט הרביעי שהגיעה אליו חללית, דיפ אימקפט שמה וייחודה היה בכך שהיא נשאה עמה חללית התרסקות (אימפקטור) במשקל 370 ק”ג שנועדה לפגוע בו, לחשוף את החומר הפנימי, צילומו ומדידתו.המדידות נעשו לפני, בזמן ולאחר ההתנגשות. מדובר במערך צפוף מאוד של מדידות שנעשו מחללית האם, מחללית ההתרסקות, מטלסקופים ארציים ומטלסקופים המוצבים מסביב לכדור הארץ. זהו למעשה מחקר חסר תקדים בתחום של חקר השביטים.
השביט טמפל 1 נבחר למטרה זו בשל יציבותו היחסית של מסלול ההקפה. מסלול זה מאפשר לקרינת השמש “לאפות” בצורה עדינה את פני השטח. “אפייה זו” מזקינה והופכת אותם לשכבת מגן לחומר שמתחתיהם. ההערכה היתה שכתוצאה מהפגיעה יווצר מכתש בקוטר מאות מטרים.
החללית שוגרה ב- 12.1.2005, הגיעה לשביט בתחילת חודש יולי ופגעה בו ב-4.7. שחרור חללית ההתרסקות נעשה במרחק 500 ק”מ ממנו, מרחק קרוב דיו לצלם ולמדוד אותו אך רחוק מספיק כדי שלא להפגע מהנתז שהועף לחלל בזמן הפגיעה.המרחק המינימלי בין חללית האם לשביט התרחש 14 דקות -10שניות לאחר הפגיעה.בנקודת זמן זו החללית סובבה סביב צירה והוכנסה למסלול סביב השמש תוך המתנה למשימה עתידית.
הצילומים שהתקבלו הם חדים מאוד. אלה ששודרו מחללית האם נעשו ממרחק של 30 ק”מ מפני השטח והצילומים האחרונים ששודרו מחללית ההתרסקות בוצעו 4 שניות לפני הפגיעה. מדובר בצילומים ברזולוציה של 4 מטר לפיקסל ואפשר להבחין בפרטים רבים. ניתוח הצילומים מראה שנוצר מכתש בקוטר 120 מטר וכי הועף לחלל ענן גדול שהכיל אבק, קרח ושברי סלעים.
במהלך התצפיות לקראת הפגיעה הובחנו 3 התפרצויות סילוניות מפני השביט, ב-14.6, ב-22.6 וב-2.7. התברר שהסילון מה-22.6 היה חזק בעוצמתו פי 6 מזה שנצפה ב-14.6. כמות אדי המים היתה גדולה פי 2 ושל גזים אחרים כולל פחמן דו חמצני היתה גדולה יותר.הערכה היתה שחימום השביט על ידי השמש הביא להתפרצויות אלה.לסילונים אלה נתנו שני הסברים.הסבר אחד הוא שאבק וגז הלכודים מתחת לפני השטח משתחררים דרך סדקים הנוצרים בזמן ההתקרבות לשמש ויוצרים סילון זה.ההסבר השני הוא שחלק מקרום השביט מתחמם ומורם כתוצאה מלחץ הגזים המחוממים מתחת לפני השטח, הופך לנקבובי ומתפרק לחלקיקי אבק זמן קצר לאחר מכן בצורת מניפה. בין שההסבר הראשון הוא נכון או השני, תופעה זו לא יכולה להמשך לאורך זמן. .
הצילומים שהגיעו לכדור הארץ הראו שהשביט קטן יותר ממה שחשבו. מימדיו הם 7 על 2 ק”מ וצורתו היא כשל תפוח אדמה. על פני השטח אפשר להבחין במכתשים, רכסים וכנראה גם קרחונים. בטופוגרפיה שלו הוא שונה משביטים אחרים שצולמו על ידי חלליות. המכתשים על פניו הם מכתשי פגיעה בגדלים שונים בדומה למכתשי פגיעה שנצפו על גופים אחרים במערכת השמש.אזורים אחרים של פניו הם חלקים. כן אפשר להבחין על פניו בשקע שאורכו לפחות חצי ק”מ. שקע זה היה מכוסה בעבר בקרום שנעלם מסיבות לא ברורות.פני השטח שחורים כמו פחם עץ או שחורים יותר. נראה כי ציר הסיבוב מורה לכיוון הכללי אליו מורה ציר הסיבוב של כדור הארץ. .
בעקבות הפגיעה הועף ענן גדול מאוד של חומר אבקתי.התברר שהשביט מכוסה בחומר אבקתי במיוחד. הוא נראה יותר כמו אבקת טלק מאשר של חול חוף. בצילומים מכדור הארץ שנעשו לאחר הפגיעה הבחינו בהשתחררות הידרוקסילים תוצר ישיר של התפרקות מים. בנוסף לכך נצפו כמויות גדולות של סיליקה לרבות מולקולות אורגניות שהובאו לכדור הארץ על ידי שביטים בימים הבראשיתיים שלו.טלסקופ החלל שפיצר מצא קרבונטים המצויים בקונכיות ימיות וחרסיות, מה שעורר תהיות רבות מכיון שאלה יכולים להיווצר במים נוזליים ולא על שביטים קפואים. נמצאו חומרים שלא הובחנו בשביטים אחרים כמו תרכובות ברזיליות והידרוקרבונטים. הסיליקטים שנמצאו על ידי טלסקופ זה הם גרגרים גבישיים, קטנים יותר מגרגרי חול.אחד המינרלים שנמצאו כאן הוא אוליבין. בתצפיות אחרות נמצאו אתאן, מים ותרכובות אורגניות. כמות האתאן באבק גדולה יותר מזו שנמדדה לפני הפגיעה.לכך נתנו שני הסברים. הסבר אחד הוא שפני השטח שונים מפנים השביט כתוצאה מחימום על ידי השמש. על פי ההסבר השני פנים השביט הוא תערובת של אזורים בעלי הרכבים שונים, מכיון שגרעין השביט הוא תרכובת של “מיני שביטים” כל אחד מהם עם כימיה משלו. רמת האתאן של השביט דומה לזו של קבוצת השביטים הדומיננטית הבאה מרצועת קויפר. מיפוי היום של השביט איפשר לבדוק את מוליכות החום הפנימי שלו. בתצפיות אלה הובחנה התאדות מים כתוצאה מחום ההתנגשות.מספר שניות לאחר ההתנגשות נזרקו לחלל חלקיקי קרח שהיו מתחת לפני השטח. חלקיקים אלה לא נמסו ולא התאדו. הפרופיל האינפרה אדום של השביט דומה לזה של שביט האלי..
שביט זה ושביטים אחרים שנצפו מקרוב על ידי חלליות פותחים תחום חדש ומרתק בחקר מערכת השמש.מעקב צמוד וממרחק כמעט אפסי של התנהגות גושי סלעים בין שמדובר בשביטים, באסטרואידים או בירחים זעירים המקיפים את כוכבי הלכת יכולים לתת פתח לתובנות חדשות באשר למקורם ולמערכת השמש בכללותה.
דיפ אימפקט תמונה ראשונה של רגע הפגיעה
24.7.2005
ב-20/7 שחררה נאס”א תמונה של הרגע הראשון לאחר שהאימפקטור פגעה בשביט טמפל-1 ב-4 ביולי. האיזור המואר מכיל את השברים והרסיסים שנפלטו מהמכתש.
הגבולות המסותתים בתחתית ההבזק נוצרו כתוצאה מאור שנוצר כתוצאה מההתנגשות וגרם לרוויה של הפיקסלים הללו במצלמת החללית. זאת כתוצאה מעודף מטען אלקטרוני שהגיע לפיקסלים סמוכים באותה העמודה.
אגב, בינתיים הגיע השביט טמפל-1 בחזרה לרמת הבהירות הקודמת שלו.
