מחקר חדש באוניברסיטת בן-גוריון בנגב נותן תקווה לחולי סוכרת, בעזרת ממצאים חדשים בניסויים של השתלות חלקי לבלב בריאים בסוכרתיים
מחקר חדש באוניברסיטת בן-גוריון בנגב נותן תקווה לחולי סוכרת, בעזרת ממצאים חדשים בניסויים של השתלות חלקי לבלב בריאים בסוכרתיים. קבוצת המחקר של אייל עוזרי, הכוללת את מרק מיזרחי וגלית שחף, בהנחייתו של ד”ר אלי לואיס מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרסמה לאחרונה את תוצאות המחקר במאמר, אשר נמצא ראוי להיכלל כמאמר הפותח של כתב העת היוקרתי The Journal of Immunology ((featured article.
במחקר זה, המשיכו החוקרים להעמיק בממצאים קודמים מהמעבדה הקשורים בהשתלות של חלקי לבלב בריאים בחולי סוכרת. במחקר המקורי שנערך על-ידי ד”ר לואיס וצוותו בשנת 2008, נבדקו תאים בעלי תפקיד חשוב ומוקדם במערכת החיסון, הכולל איסוף מולקולות זרות והצגתן למערכת החיסון בקשריות הלימפה הסמוכות לארוע ההשתלה. תאים אלה מכונים תאים דנדריטים. הקבוצה מצאה כי התאים הדנדריטים עוברים שינוי ייחודי בנוכחות חומר טבעי בגופנו; לפי הממצאים, החלבון אלפא-1-אנטיטריפסין (AAT) מביא בעזרת התאים הללו לעליה בכמות תאי T רגולטורים (תאי T מגינים) ובכך מסייע בקליטת שתלים זרים כגון שתלי איי לבלב בחולי סוכרת. לפי הממצא המקורי, התאים הדנדריטים מדגימים מעבר ממצב נייח (immature) למצב של הפעלה-חלקית (semi-mature) בנוכחות החלבון AAT, במקום מצב של הפעלה מלאה (mature) המתאפיינת ביכולתם להנחות את מערכת החיסון כלפי התקפה יעילה נגד השתלים.
בשלב זה, נשאלה שאלה קריטית: האם התאים הדנדריטים במצבם המופעל-חלקית, מסוגלים בכלל לנדוד לכיוון איברי הלימפה? הרי אם לא ינדדו לאתרים סמוכים אלה, לא יתאפשר להם לשנות את כיוון מערכת החיסון לקבלה או דחייה של שתלים.
קבוצת המחקר מצאה תשובה לא צפויה לשאלה זו. בניסיונות נדידה של תאים דנדריטים במגוון מערכות, הן בצלחת והן בבעלי חיים, צצה תופעה מרתקת: בנוכחות החלבון AAT, התאים הדנדריטים לא רק שאינם נפגעים בנדידתם, אלא הם נודדים באופן מואץ! כך למשל, כשהושתלה פיסת עור מעכבר מהונדס גנטית בעל זריחה פלורסנטית ירוקה, הופיעו התאים הדנדריטים הירוקים בלימפה המנקזת של העכבר המושתל בכמות כפולה מאשר בקבוצת הביקורת באותה נקודת זמן. התאים הנודדים הזריזים נידגמו מתוך קישרית הלימפה ונבדקו באופן ממוקד, וכך נתגלה כי התאים הראו פרופיל של הפעלה-חלקית ותכולה תוך-תאית מוגברת של חומרים אנטי-דלקתיים. המנגנון מאחורי התופעה נמצא תלוי בחלקו בביטוי של מולקולת נדידה בתאים הללו (CCR7), אשר בדרך-כלל תלויה בדלקת חריפה בכדי להתבטא, כזו אשר מתקיימת בעת פלישה של גורם זר לגופינו. כאן, המולקולה CCR7 נראית מתנוססת מעל ממברנות התאים בזכות AAT ומביאה לנדידה מזורזת של התאים המופעלים-חלקית. אחת ההשלכות לממצאים חשובים אלה נוגעת בטיפולים מדכאי מערכת חיסון עבור מושתלים, אשר כיום עדין אינם מאפשרים שליטה מבוקרת ומכוונת מטרה כמו זו שהודגמה במחקר זה.
