תוצאות מפתיעות במחקר חדש שנערך בביה”ח כרמל בחיפה: ילדי הורים קשישים לא מעריכים נכונה את חרדת המוות של הוריהם ופוחדים למעשה יותר מהם
ילדי ובני משפחה של הורים קשישים טועים בהערכותיהם אודות קיום חרדת מוות אצל הוריהם, הרבה יותר מאשר ההורים מעריכים בעצמם באמת, כך מעלה מחקר שנעשה במחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי כרמל בחיפה,והמפורסם לרגל חודש הקשיש הנערך החודש בישראל.
חרדת מוות היא נושא העולה כמעט כל יום בעבודה בטיפול באוכלוסייה הקשישה. קיומה של חרדה ממוות עלולה להשפיע על יכולתו של הזקן להגיע להחלטות ופוגעת באיכות החיים שלו. החרדה מצד המטופל ו/או מצד משפחתו יוצרת חוסר שיתוף פעולה וקושי בהעברת מידע מהצוות הרפואי למטופל. בעולם, וגם בישראל, קיימים חוקים המקנים זכות לחולה לקבל מידע רפואי על מצבו ולהיות שותף בהחלטות. אולם לעיתים הצוות הרב-מקצועי נתקל בהתנגדות נמרצת מצד המשפחה לא לקיים את החוק. נוצר הרושם שהילדים עם רמה גבוהה של חרדת מוות ולא ההורים הקשישים. במחקר שבוצע בבית החולים כרמל נבדקה ההשערה שלהלן:האם ילדי הורים קשישים אינם יכולים להעריך נכון את המצאות או אי המצאות חרדת מוות אצל ההורים שלהם.
המחקר התבצע במחלקה גריאטרית במרכז רפואי כרמל בחיפה ע”י ד”ר גרי סינוף, סגן מנהל המחלקה הגריאטרית ואחראי על המרפאה הקוגניטיבית, בשיתוף עם ד”ר יוסיפוביץ מהמחלקה לגריאטריה, ד”ר אלמוג וד”ר ברנט מהמחלקה לרפואה קהילתית ואפידמיולוגיה במרכז הרפואי כרמל.
במסגרת המחקר נבדקו עשרות זוגות קשישים/ילדים בתקופה של כחצי שנה. כל זקן שהתקבל למחלקה הגריאטרית החריפה במרכז רפואי כרמל גויס למחקר בתנאי שהסכים, דיבר באחת השפות של החוקרים, היה לו בן/בת בארץ, והיה ללא הפרעה בקוגניציה. אחרי חתימה על טופס הסכמה להשתתפות במחקר, נאספו נתונים דמוגרפיים ובריאותיים, ואז הנבדק הקשיש ענה על שאלונים כדי להעריך את מצבו הנפשי (חרדה/דיכאון) ותפקודי. לאחר מכן ענו הנבדקים הקשישים על שאלון הבודק את קיום ורמת “חרדת המוות” שלהם. לבסוף נתבקשו ילדי הקשיש למלא את אותו שאלון פעמיים, פעם כדי להעריך את רמת “חרדת המוות” שלהם עצמם ופעם שנייה להעריך מה ענו הוריהם.
הגיל הממוצע של ההורים המבוגרים היה 82 שנה ושל הילדים 51.5 שנה. התוצאות היו בהחלט מפתיעות. בניתוח התוצאות בכל שאלה בנפרד, התברר כי בכל שאלה שעסקה בנושא של מוות בצורה ישירה הופיע הבדל משמעותי בולט בין תשובת הילד לתשובת ההורה הקשיש, כשבאופן עקבי הילד מבטא חרדה ממוות וטוען שגם הוריו סובלים מחרדת מוות. כמו כן נמצא כי כ-30% מהילדים ענו שהם מתנגדים שיימסר מידע להוריהם על מצב בריאותם של ההורים (למרות שזה מנוגד לחוק זכויות החולה).
המסקנה מהמחקר מעלה כי הילדים לא מעריכים נכונה את אי-קיום חרדת המוות בקרב הוריהם. הזקנים עצמם לא סבלו מחרדת מוות אבל הילדים שלהם צברו ציון גבוה במבחן חרדת המוות שלהם ועוד יותר מכך ציינו שלהוריהם קיימת חרדת מוות ברמה גבוהה יותר. כתוצאה מאופן התפיסה והחשיבה של הילדים, יש קושי מצדם להתמודד עם נושא המוות והם מגבילים את הצוות מלתת מידע חיוני להורה המבוגר.
במחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי כרמל מתראים כי יש צורך לפתח בהקדם תוכניות התערבות כיצד להתמודד עם התופעה (הפערים בהערכות והשפעותיהן) מתוך רצון להקל על האוכלוסייה הקשישה ועל ילדיהם.
