לאורך מרבית ההיסטוריה, אנשים חשבו כי השמיים אינם משתנים והחיים היו תמיד כפי שהם.
פיטר באקוס, מכון SETI (תרגום: דיקלה אורן)
לאורך מרבית ההיסטוריה, אנשים חשבו כי השמיים אינם משתנים והחיים היו תמיד כפי שהם. רבים האמינו, כי כדור הארץ הוא מרכז היקום וכי בני האדם נעלים יותר משאר היצורים, ואז, לפני ארבע מאות הגיעה המהפכה הקופרניקאית. כדור הארץ כבר לא היה במרכז, אנשים הבינו שמקומו האמיתי הוא בין כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו. כמאתיים חמישים שנה מאוחר יותר, מהפכה נוספת התחוללה, כאשר צ'ארלס דארווין חשף את הקשר האמיתי בין בני האדם ושאר בעלי החיים והצמחים על כדור הארץ. למהפכות האלה יש מכנה משותף: הן שינו את התפיסה ואת נקודת המבט שלנו ותרמו להבנתנו את מקורותינו ועתידנו.
כעת אנו יודעים שהכול משתנה. בארבעה וחצי מיליארד שנה, כדור הארץ השתנה מחתיכת סלע רותחת, יבשה ומצולקת במכתשים לעולם ממוזג, המורכב ברובו מאוקיינוסים ושורץ חיים. כמו כן אנו יודעים, כי רוב החיים שהיו על כדור הארץ נכחדו זה מכבר. החיים משתנים, מינים חדשים נוצרים ואחרים נעלמים, ואנו רואים את ההגיון בכך הודות לדארווין ותיאוריית האבולוציה שלו. בנוסף, נקודת מבט על כיצד דברים משתנים במהלך הזמן היא מאוד מסייעת באסטרונומיה.
כאשר אנו מסתכלים לעומקו של החלל, מעבר לכדור הארץ, אנו מתבוננים בהיסטוריה ורואים את היקום ותכולתו משתנה במשך הזמן. לפני 13.7 מיליארד שנה, לו היו כוכבים, כוכבי לכת או חיים מכל סוג שהוא ביקום. באותה תקופה היקום היה פשוט יותר, הוא היה מורכב ממימן והליום בלבד. אט אט, עננים של שני הגזים האלה קרסו ויצרו כוכבים, והיקום החל להתפתח. עליכם להבין, שכוכבים הם בתי חרושת תרמו-גרעיניים, היוצרים אטומים גדולים יותר מאטומים קטנים. בתהליך העיקרי מימן הופך להליום, ותוך כדי כך משתחררת אנרגיה, המונעת מהכוכב לקרוס תחת הכבידה שלו. כוכבים כבדים יותר מסוגלים ליצור אטומים גדולים יותר כגון פחמן, חנקן וחמצן. בסופו של דבר, החומר לכבשן הגרעיני של הכוכב נגמר והוא “גוסס”. בתהליך הזה הכוכב זורק, לעיתים בהתפוצצות מרהיבה, חלק קטן ממסתו לחלל. החומר המשתחרר בזמן מותו של כוכב שונה מהחומר שבונה אותו בעת לידתו. החומר הנזרק במותו של כוכב עשיר יותר ביסודות כבדים.
עם היווצרות דור חדש של כוכבים, שנוצרו מהשאריות של הדור הקודם, היקום מתחיל להשתנות. כוכבי לכת סלעיים נוצרים. מולקולות פשוטות כגון מים נוצרות ומתחילות להיאסף על פני השטח של כוכבי הלכת הללו. כדור הארץ נוצר לאחר שמונה מיליארד שנה ולאחר מותם של אינספור כוכבים. כימיה חדשה החלה להיווצר על כוכב הלכת הסלעי והצעיר שלנו. מדענים מתווכחים בינם ובין עצמם לגבי ראשית החיים על כדור הארץ. המנגנון והמיקום המדויקים של “עריסת החיים” על כדור הארץ אפופי מסתורין. אנו כן יודעים, לעומת זאת, שהתהליך החל עם ההיווצרות היקום עצמו ועבר דרך ליבותיהם הלוהטות של כוכבים ענקיים.
כמו שאמר קארל סייגן, אנו עשויים מ”חומר כוכבי”. אנו אחת מתוצאותיו של תהליך האבולוציה הקוסמית. אין כל דבר מיוחד בכדור הארץ. הבנתנו הנוכחית את התהליכים, המניעים את האבולוציה האסטרונומית והביולוגיות, מעניקה לאסטרונומים ב-SETI סיבה רבה לאופטימיות. אם אינטליגנציה התפתחה כאן, היא יכולה להתפתח במקום אחר, והטכנולוגיה לגלות אותה נמצאת בידינו, אם ידידינו מנצלים את הספקטרום האלקטרומגנטי לתקשר אתנו כשם שאנו עושים.
בעודי מבלה את יום הולדתו ה-195 של דארווין במצפה ארסיבו, אני מוצא את עצמי מהרהר על דברים כגון קורי עכביש, ערפיליות ועצם תהליך ההרהור. מכולנו, הנושאים את מסעות החקר האנושי אל היקום, יום הולדת שמח, צ'ארלס !
