ממשק מותאם אישית יהפוך את ההקלקה במחשב מהירה וקלה יותר
הכנס את המפתח למתג ההפעלה של מכונית יוקרה וכנס פנימה, הכיסא וההגה יתיישרו אוטומטית לפי מידות הגוף של הנהג הספציפי שתוכנתו אליהם מראש. עברו בחדרים בטירה של ביל גייטס והאור ומוזיקת הרקע יתאימו להעדפות שלכם, אך פתחו כל תוכנת מחשב וקרוב לוודאי שתידרשו להיצמד לרעיונות של צוות התכנון אודות גדלי הכפתורים, הפונטים וצורת הדף.
עיצובים מהמדף מתסכלים במיוחד את הנכים, הקשישים ואת כל אלו הסובלים מבעיות בשליטה בעכבר. גישה חדשה לתכנון שפותחה לאחרונה באוניברסיטת וושינגטון, בוחנת את כישוריו של כל משתמש ויוצרת גרסה מותאמת באופן מתמטי לממשק האופטימאלי למשתמש, למגבלות הראיה וליכולות המוטוריות שלו. המאמר המתאר את השיטה, המציעה לראשונה גישה להתאמה מיידית של ממשק המשתמש, הוצגה ביולי במפגש של האגודה לתבונה מלאכותית מתקדמת שהתקיים בשיקאגו.
“טכנולוגיות עזר פותחו על סמך ההנחה שהאדם הוא זה שצריך להתאים את עצמו לטכנולוגיה. ניסינו להפוך את ההשערה הזו ולהפוך את התוכנה מותאמת לבני האדם” אמרו החוקרים הראשי בפרויקט קשישטוף קאג'וס, דוקטורנט במחלקה למדעי המחשב והנדסה באוניברסיטת שיקאגו וג'ייקוב וולד פרופסור בבית הספר למידע של אוניברסיטת וושינגטון.
בדיקות הראו כי המערכת הצליחה לצמצם את הפער בין בעלי מוגבלויות למשתמשים רגילים ב-62%, והמשתמשים המוגבלים העדיפו את הממשק שנוצר אוטומטית. “הדבר הראה כי ממשק הנוצר אוטומטית ומותאם אישית אכן פועל, ושהטכנולוגיה מוכנה לכניסתה לזרם המרכזי” אמר וולד.
המערכת, המכונה Supple, מתחילה במבחן הערכה של פעולות כגון הצבעה של המשתמש באמצעות העכבר, גרירה והקלקה. קשת של נקודות מופיעה על המסך והמשתמש צריך להקליק במהירות על כל נקודה ברגע שהיא הוארה. המערכת חוזרת על המשימה בשינוי גודל הנקודות. מבחן אחר מבקש מהמשתמש להקליק ולגרור, לבחור מרשימה ולהקליק שוב ושוב על אותה נקודה. המשתמשים יכולים להזיז את הסמן תוך שימוש בכל סוג של מכשיר. המבחן אורך 20 דקות לבריאים ועד 90 דקות לאנשים בעלי מוגבלויות מוטוריות.
בשלב זה נכנסת לפעולה תוכנת אופטימיזציה המחשבת כמה זמן לקח לאדם להשלים מגוון משימות ממוחשבות, ובתוך שניות היא יוצרת את הממשק הממקסם את הדיוק של המשתמש ומאיץ את השימוש בתוכנות ספציפיות.
החוקרים בחנו את המערכת בקיץ שעבר על ששה אנשים בריאים ו-11 אנשים בעלי מוגבלויות מוטוריות. התוצאה הראתה כי ממשקים הבנויים במידה אחידה, אינם מתאימים לכולם. אדם שסבל משיתוק מוחין השתמש בסנטר שלו כדי לשלוט בכדור עיקוב והצליח להזיז במהירות את הסמן אך לא לכיוון הרצוי. בהסתמך על מבחן היכולות שלו, המערכת יצרה לו ממשק משתמש שבו כל המטרות היו גדולות מהרגיל, ורשימות הורחבו כך שתידרש גלילה מינימאלית.
בניגוד לכך, אישה שסבלה מדיסטרופיה – ניוון שרירים ואשר השתתפה במחקר השתמשה בשתי ידיה כדי להזיז עכבר. היא הצליחה לבצע תנועות מדויקות אך הזיזה את העכבר מאוד לאט ובמאמצים גדולים בשל בשרירים החלשים שלה. בהתבסס על תוצאות אלה יצרה סופלה באופן אוטומטי ממשק עם כפתורים קטנים וצמודים זה לזה בדחיסות.
ישנו פיתוי גדול לחשוב שאנו יכולים להמשיך עם הממשק האוניברסלי. אך אם נבחן את התוצאות, התכנון המסייע לאדם אחד יהיה קשה מאוד לאדם הסובל מבעיות מוגבלות שונות, אמר גאג'וס.
מנקודת המבט של נגישות, תמיד טוב לשנות את הסביבה מאשר להשתמש בטכנולוגיות עזר ייעודיות, אומר קורט ג'נסון, פרופסור לרפואה שיקומית, אף הוא מאוניברסיטת וושינגטון, שתאם את הניסויים. “סאפל יכולה להיות שימושית לאנשים רבים בעלי מוגבלויות בתפקוד, החל מזקנה, ועד לאנשים בעלי ראיה חלשה, ועד לאלו הסובלים מזעזועים.
התוכנה יכולה גם לשמש ליצירת ממשק שיוכל להתאים למידות שונות של מסכים, לדוגמה למחשבי כף יד. ואולם הטמעת המערכת תידרוש גישה שונה לחלוטין לתכנון ממשקי מחשב, אומר גקאג'וס. הוא צופה כי ההטמעות הראשונות של המערכת תהינה בעיקר ליישומי אינטרנט. החוקרים גם מתכננים להתאים את הממשקים שתוכננו בדרך המסורתית לשינויים באמצעות סאפל.
