הנחיתה המורכבת של רכב השטח קיוריוסיטי היא רק תחילת התהליך. בשנתיים הקרובות לפחות ינסו המדענים למצוא בעזרת עשרת המכשירים המדעיים חומרים אורגניים ועדות לחיים במאדים בעבר ואולי גם בהווה
“אושר מגע, נחתנו בבטחה על מאדים”, כך הודיע הרמקול במרכז הבקרה במעבדה להינע סילוני (JPL) לאחר שהמעבדה המדעית המאדימאית ובה הרכב קיוריוסיטי נחתו על מאדים.
לאיר כניסה לאטמספירה במהירות של למעלה מ-21 אלף קמ”ש. מערכת הנחיתה הייחודית של קיוריוסיטי עבדה היטב בכניסה המאתגרת, המעבר באטמוספירה והנחיתה, איפשרה לרכב לנחות ולצלם תמונות זמן קצר לאחר מכן.
התפרצויות התרגשות, מחיאות כפיים וחיבוקים פרצו בחדר הבקרה ב-JPL וברשתות חהברתיות לאחר אישור המגע עם הקרקע. עם הנחיתה, השלים הרכב קיוריוסיטי את המסע שארך שמונה חודשים, לאורך560 מיליון קילומטרים כדי להגיע למאדים, לנחות על פני השטח, להשתמש במצנח על-קולי ובעגורן חלל מונע במנועי סילון, כעת מתחיל משימה בת שנתיים לחיפוש אחר חיים בעבר או אף בהווה של מאדים.
לאחר שנים של תכנון, נסיגות, עליות ומורדות עבור המעבדה המדעית המאדימאית, צוותי מדענים ומהנדסים הצליחו לחגוג. נכון לשעה 08:32 בבוקר ה-6 באוגוסט, הפך קיוריוסיטי לרכב הגדול ביותר שאי פעם נסע על אדמת מאדים.
במהלך המשימה בת השנתיים יחקור קויריוסיטי את מכתש גייל באמצעות נסיעה, חפירה, איסוף דוגמאות, יצלם אינסוף תמונות ויירה את קרן הלייזר שלהם על סלעים כדי לקבוע את ההרכב הכימי של איזור מאדים. בפרט, ינסו המדענים לחפש פחמן אורגני שעשוי להעיד על צורות חיים מאובנות. מכשירי החללית גם “יריחו” את האוויר במאדים וינסו לרחרח אם יש בו גזים כדוגמת מתאן שעשוי להיות סימן של חיים.
קיוריוסיטי נושאת עשרה מכשירים מדעיים במסה כוללת של פי 15 מאשר אלו שנשאו רכבי השטח הקודמים ספיריט ואופורטיוניטי. כמה מהכלים נמצאים לראשונה במאדים כדוגמת מכשיר הלייזר שישמש לבחינת הרכב היסודות בסלעים ממרחק. הרכב גם ישתמש במחפרים ובמכשירים בקצה הזרוע הרובוטית שלו כדי לאסוף דגימות קרקע ואבק מתוך ליבת הסלעים ולאחר מכן יוסעו הדגימות למכשירי הניתוח המעבדתי שבתוך הרכב.
כדי לטפל בכל ארגז הכלים המדעי הזה, קיוריוסיטי גדול פי שתיים וכבד פי חמש מאשר קודמיו ספיריט או אופורטיוניטי. אתר הנחיתה במכתש גייל ממקם את הרכב בתוך טווח נסיעה מההרים הפנימיים של המכתש, העשויים משכבות. תצפיות מהמסלול זיהו מינרלים כדוגמת טיט וסולפט בשכבות התחתונות, דבר שמעיד על הסטוריה רטובה של איזורים אלה.
“מדובר בהישג מרשים. זה יום גדול לעם האמריקאי” אומר מנהל נאס”א צ’ארלס בולדן. “כל אחד הבוקר צריך להרים את החזה ולומר שזה הרכב שלי על מאדים משום שהוא שייך לכולנו.”
27 תגובות
נועם, יש אנשים שכבר הזמינו מקום בטיסות למאדים, אי אפשר לאכזב אותם.
האם לא היה עדיף להשקיע את הכספים הרבים הללו בבניית תחנת כוח בחלל? — לא. עדיף להתקדם בצעדים קטנים ומדודים ולצבור יכולת וידע.
אני מאמין (לא על בסיס קריאת מאמרים על הפרוייקט)
שפרוייקט זה יצא לדרך לפני ההחלטה האסטרטגית של נאסא לרדת מנסיעות מאויישות לחלל
כלומר שכן המוטיבציה הייתה-
אם לא לשלוח אסטרונאוטים למאדים- לפחות לחקור אותו כדי לעשות זאת בעתיד. — נאס”א לא ירדה מטיסות מאויישות. היא ירדה ממעבורת החלל ושוקדת על פיתוח מערכת שיגור חדשה. עדיין מדברים על משלוח אסטרונאוטים למאדים, מדברים כבר משנות החמישים (ארה”ב). יש בעיות טכנולוגיות ורפואיות שמונעות זאת. וכמובן כסף.
אם יתברר בעתיד שכיבוש החלל צריך להיעשות ע”י פעילות רובוטית ולא ע”י נוכחות אנושית-
פרוייקט זה מן הסתם יתגלה כ”פיל לבן” עצום שרק עיכב את התפתחות חקר החלל ! — ממש לא. שלחת רובוט מתקדם. *אתה עכשיו חוקר את מאדים ע”י פעילות רובוטית*.
ובאותו עניין ממש-
תחנת החלל הבינלאומית- שללא ספק מהווה פרוייקט משובב נפש ממש-
האם לא עדיף לנהל את כל הניסויים שם בשלט רחוק?
מה המוטיבציה להחזיק שם אנשים?
האם זו לא המחשבה על תגליות לא צפויות הנדרשות לצורך התיישבות בחלל? — וואיי, נושא מורכב. אפשר לדון בו עד מחר.
נועם
נועם,
אולי יהיה מדוייק יותר להגיד שהמוטיבציה למשימה היא מדעית-טכנולוגית, ולא סקרנות. באמת על סקרנות לא הולכים ומוציאים כל כך הרבה משאבים. רוצים להבין, אז חוקרים. מה עזר לך בחיים שיגור האבל (מילא בתחנת החלל אתה לפחות מבצע ניסויים, גם על בני אדם)? מה יעזור לך שיגור טלסקופ החלל הבא?
בקשר לנקודה השניה שהעלית, למה לא לבנות תחנת כוח בחלל: לדעתי מדובר בשני אתגרים שונים מהותית, בעיקר ברמת האתגר הטכנולוגי ובעלות הבנייה וההפעלה (לא מספיק שאתה בונה תחנת כוח בחלל, אתה צריך גם לשגר, להפעיל, לשלוט, לתחזק). לבנות רובוט שפועל בשיטות מסורתיות פחות או יותר (למעט הנחיתה ואקדח הלייזר), שייסע על מאדים ויהיה בטוח (Safe) למין האנושי – זה דבר אחד. לבנות תחנת חלל שתספק אנרגיה, ממסלול, אולי עם מפעילים אנושיים…. מאיפה בכלל מתחילים. גם אם לא תוציא את הכסף על רכב מחקר למאדים (או פי 2.5 על צ’יפס כמו שכתבתי בפייסבוק), עדיין תשארנה הרבה פנטזיות לא ממומשות. זה אומר שצריך להתמקד בדבר אחד בלבד? איזו מטרה נעלה בעוד חמשיים שנה? ומאיפה יבוא הידע לבנות? הנסיון? איך תפתח יכולת?
חוצזמה שיש מספיק שיטות כלכליות ובטוחות להפקת אנרגיה על כד”א מבלי להצטרך תחנות כוח בחלל. זה שלא מממשים אותן זה סיפור אחר.
על איזה חומר באטמוספירה פעל המצנח בעיקר ? על הפחמן ?
בחזרה לדיון שלעיל-
נשאלתי ע”י אישתי- מה החשיבות הגדולה של מציאת מים על המאדים?
תשובתי הייתה – לטובת התיישבות בעתיד.
כפי שאתה עודד אומר כאן – המדובר במחקר בעל מוטיבציה סקרנית ולא שימושית.
אם כן אני מצטרף לאישתי-
האם לא היה עדיף להשקיע את הכספים הרבים הללו בבניית תחנת כוח בחלל?
האתגרים בכך רבים ומרחיקי לכת והתגליות הבלתי צפויות- בוודאי שגם הן יצוצו.
אני מאמין (לא על בסיס קריאת מאמרים על הפרוייקט)
שפרוייקט זה יצא לדרך לפני ההחלטה האסטרטגית של נאסא לרדת מנסיעות מאויישות לחלל
כלומר שכן המוטיבציה הייתה-
אם לא לשלוח אסטרונאוטים למאדים- לפחות לחקור אותו כדי לעשות זאת בעתיד.
אם יתברר בעתיד שכיבוש החלל צריך להיעשות ע”י פעילות רובוטית ולא ע”י נוכחות אנושית-
פרוייקט זה מן הסתם יתגלה כ”פיל לבן” עצום שרק עיכב את התפתחות חקר החלל !
ובאותו עניין ממש-
תחנת החלל הבינלאומית- שללא ספק מהווה פרוייקט משובב נפש ממש-
האם לא עדיף לנהל את כל הניסויים שם בשלט רחוק?
מה המוטיבציה להחזיק שם אנשים?
האם זו לא המחשבה על תגליות לא צפויות הנדרשות לצורך התיישבות בחלל?
נועם
לפי פרסומי נאס”א, בדיקת הקרקע לבניית מושבה אנושית היא מטרה משנית ביחס לשאר האחרות. כתוב במספר מסמכים (כגון זה
http://mars.jpl.nasa.gov/msl/news/pdfs/MSLLanding.pdf
אבל גם במסמכים טכניים יותר, ולאורך המשימה עד כה) שהדגש יהיה על ההבנה עד כמה מאדים יכול היה להיות הביטאט בעברו.
מכשיר ה-RAD אכן יסייע במדידת קרינת השמש במקום הנחיתה *גם* כדי שנוכל לכמת את הסכנה הזו לאסטרונאוטים. אבל עקרונית זהו. באותה מידה, ניתוח של נתוני מגן החום ישמשו להסקת מסקנות לגבי מגני חום של משימות מאויישות, אבל ברור שזו לא המטרה העיקרית פה. למעשה, אפשר להגיד שכל דבר שאשלח היום יכול לשמש אותי מחר, לא? אפילו כשלונות.
שוב, זה לפי כמה מפרסומי נאס”א. אם יש לך הפניה למידע על גידול הצמחים וכו’…
אסף צודק.
הסיכוי שהיו חיים על מאדים די קלושים, לכן לא שווה כרגע להשקיע יותר מדי כסף בחקירה כזו. זו הסיבה שלמעבדת הרובר אין כלים לבדיקת מציאות חיים שם (בעבר ובהווה) אלא יש רק כלים לזיהוי מינרלים אורגניים (לאו דווקא חיים) .
כמו כן, יבדקו אולי אם יש סיכוי להפקת מים מהקרקע של מאדים שישמשו לשתיה ולגידול צמחים. זמינות מים זה נחוצה כדי להקים בעתיד מעבדה מאויישת על פני מאדים. הקמת מעבדה מאויישת על מאדים (נניח תוך 50 שנה) תאפשר חקירה טובה יותר מאשר מעבדה לא מאויישת. הקמת מושבות מאויישות גדולות על מאדים תארך יותר זמן, אם בכלל אפשרית.
לא אסף
המטרה היא לא לבוק אם אפשר להקים שם מושבה, אלא אם היו שם תנאים לקיום חיים בעבר.
תקנו אותי אם אני טועה אבל המטרה העיקרית היא לא לבדוק אם יש חיים על מאדים אלא לבדוק אם יש שם סביבה תומכת חיים. כלומר האם אפשר להקים שם מושבה בעתיד.
חבל שלא השקיעו ברובוט שיטוס למקומות מרתקים יותר כגון הירחים אירופה וטיטאן.
בכל מקרה, אולי יתגלה איזה מרבץ גז טבעי או נפט במאדים ויחליטו לפתוח שם סניף של פז.
אולי סוף סוף תמצא תעסוקה לפליטים הסודאנים (שהם בכלל לא סודאנים אבל לא משנה)
אני חושב שהמצלמות עוד יפתיעו אותך…..
השקיעו 2.5 מיליארד דולר בפרוייקט. לא יכלו להתקין מצלמה נורמאלית?…
בערוץ 1 זה הוזכר כל היום במבזקים ובערוץ 10 התייחסו לכך בחדשות.
השעה 20:40, הנושא לא הוזכר אפילו במילה אחת בחדשות ערוץ 2 בטלוויזיה, בושה !!!!! פשוט בושה !!!!! רק תוכניות ריאליטי מטומטמות, זה החינוך שהם נותנים לבני הנוער, מדע לא מספיק חשוב.
נושא שצריך היה להופיע בכותרת הראשית לא מוזכר אפילו במילה אחת !!!! האולימפיאדה יותר חשובה 🙁
לאן נגיע ככה.
פרט לכך, שואפת, שגם מאובנים שבורים של בקטריות ענתיקות במאדים זה הרבה יותר טוב לנו מכלום.
לפחות זה אומר שהיו שם חיים (רק נקווה שלא זיהמנו אותו בעצמנו עם החלליות שלנו)
לשואפת
קשה להגדיר את מאדים כוכב לכת משעמם. הוא הכי דומה לנו משאר כוכבי הלכת. חיים? כנראה גם שם, פעם (דעתי האישית).
איפה נחפש במערכת השמש חיים תבוניים? נראה שרק פה יש תנאים לקיום חיים זמן ארוך מספיק לשם כך.
מחוץ למערכת השמש אלו מרחקים שאנחנו כבר לא יכולים לעבור. הנה החללית ויאג’ר נעה 40 שנה, היא מהחלליות המהירות ביותר, ורק הגיעה לקצה מערכת השמש. הדרך לכוכב הקרוב ביותר פרוקסימה קנטאורי, היא פי 2250 יותר ארוכה. זה לנוע בחללית סופר מהירה (עבורנו) 88,000 שנים, אפילו יותר. ולא בטוח שיש בשביל מה.
מה לעשות. כמו שאני תמיד אומר, בינתיים אנחנו בכלא.
🙁
שואפת רחוק, מפעת כבודו של האתר אני אחסוך את המילים הקשות שהיו לי לענות לך לאור תגובתך הנ”ל.
מישהו מוכן להסביר לי למה משקיעים כל כך הרבה בלחקור כוכב משעמם כמו מאדים, במקום לכוון קצת יותר רחוק למקומות שאנחנו עוד לא מכירים? הרי אנחנו כבר יודעים שאין שם חיים תבוניים, מקסימום ימצאו חיים פריטיביים או שרידים לחיים קדומים שאין לנו יותר מדי מה לעשות איתם.
אנחנו מתענינים בתמונות כי זה הכי נח לנו. הם מתענינים במצב המערכות הפנימיות של הרכב, במטאורולוגיה שסביבו, בשעות שבהם יש תקשורת מולו. בתחזוקת הרכב מרחוק. התמונות יגיעו אחר כך. בשביל חסרי סבלנות שכמונו אפשר לשחרר איזה תרשים צבעוני. ממילא התמונות שמגיעות צריכות לפעמים ריטוש (אופס שכחו להתקין פלאש וגם האיפור חסר).
האמת… אכזבה. אינני מבין למה לא הותקנה מצלמה על הכיפה שהנחיתה את הרכב .כך ניתן היה לראות את תהליך הנחיתה כשהרכב תלוי על התיילים וגם לראות במבט על את האיזור המיידי מסביב לרכב.
זו יכלה להיות התמונה המרהיבה ביותר ולא איזה תמונה חצי חשוכה בשחור לבן בצל.
קודם אנחנו רוצים קוקה קולה , ואח”כ נבדוק את הקרקע.
בכל מקרה תמיד אפשר לשכור את הנגבי תמורת כמה דולרים ירקרקים הוא ייעץ לנו איך להביא קולה למאדים…
לפני בניית מקדונלס, צריך לבדוק את הקרקע לראות האם אפשר לקשור לשם אנשים שיעבדו בשכר מינימום
אני באמת לא מבין את החשיבות של מציאת חיים. זה נראה כמו צורך למצוא תשובה לשאלה האם אנחנו לבד. מעין שאלה רומנטית.
במקום זאת היו יכולים להתמקד בנושאים יותר חשובים כמו – איך הופכים את המדבר הזה לכוכב חי ונושם. איך מקימים מעבדה עם אנשים על הכוכב השומם הזה. איך ניתן לרתום את כל האנרגיה והכוח להקמת הסניף הראשון של מקדונלדס’ על מאדים.
צריכים לשדר דרך החלליות המקיפות את מאדים.
בבוליווד יש את כל הסרט. מה לא ידעת? הם מחביאים מאיתנו
עברו יותר מ5 שעות מאז הנחיתה, למה יש בקושי 3 תמונות?