החזיר שהתגונן לא יהפוך לנקניקיה
יורם המזרחי
חוואי מאחד הישובים במערב קנדה,סמוך לגבול עם מיניסוטה, ארה”ב, שהיה מודאג מגל גניבות של בעלי-חיים, בעיקר של חזירים המוחזקים במכלאות מרוחקות מאזורי מגורים, התקין במכלאה מצלמת טלוויזיה במעגל סגור, עם מיקרופון. החוואי יכול היה לצפות בכל זמן במכלאה כדי לוודא שכל חזיריו במקום. “אני מגדל חזירים ספורים בלבד, ואין זה הענף העיקרי שלי,” אמר והוסיף, “רעיון המצלמה עלה בדעתי לאחר שהבחנתי במצלמות הזעירות המכסות את כל העיר, ואם זה טוב לבנק, זה ודאי טוב גם בשבילי.” באחד הלילות החמים בראשית הקיץ התעורר החוואי, ריי סטויקו, משנתו ובעודו במיטתו ניסה לפענח את פשר הקולות המוזרים שבקעו מהטלוויזיה. כשניגש לצג הטלוויזיה במשרדו, ראה לתדהמתו את סטלין עומד מעל גבר צעיר, שהיה צועק בקולי קולות.” סטויקו התקשר למשטרה ויצא עם בנו לעבר המכלאה. “כשהגענו למכלאה הספקנו להבחין במשאית שחמקה זה עתה מהמקום, ובמכלאה מצאנו צעיר שוכב על רצפת הבטון וסטלין נוחר ונואק בזעם מעליו. הצעיר התחנן וביקש שנרחיק מעליו את החזיר, שכמובן, מנע ממנו לקום.” הוסיף שון, בנו של סטויקו. “הרחקנו את החזיר מעל הבחור שהיה מדמם מזרועו הנשוכה, ואף מבעד למכנסיו אפשר היה לראות שרגלו שבורה.”
המשטרה שיבחה את סטלין שהתמודד כה יפה עם הגנב, נשך אותו ועלה עליו בכל כובד משקלו, שסופו של דבר, היה זה מה ששבר את רגלו של הגנב. “מה ששמעתי אגב שינה, היו צעקות הכאב של הבחור,” הדגיש סטויקו. החזיר הגדול, שטופח ופוטם ראשית כדי להשתתף בתחרות טיפוח, ולאחר מכן, כדי לצאת לשוק, הגיע למשקל של יותר מ-300 ק”ג, קיבל בינתיים חנינה ואף שמו שונה. “הוא כבר לא יהפוך לנקניקיות, ושמו מעתה יהיה ‘רמבו’,” אמר סטויקו. חברו של הגנב ושני שותפים נוספים שהספיקו להימלט עם המשאית, נלכדו למחרת, כאשר הגנב הפצוע החל “לזמר”. חזירים ידועים ברמת אינטליגנציה גבוהה ביחס לבעלי חיים אחרים, ולדברי ווטרינר אזורי, כאשר מדובר במספר קטן של חזירים שמטופחים בדיר, “הם מתרגלים למקום ולמי שמאכיל אותם. סטלין זיהה את הזר שהופיע באישון לילה כמישהו מסוכן, ולכן מצא לנכון להתגונן, ובסופו של דבר עזר בלכידת הגנב.”
בפקיסטן המשטרה חגגה “נצחון היהלומים”…
מפכ”ל משטרת פקיסטן וראש יחידת החקירות המיוחדות והמודיעין CID השתתפו במסיבת עיתונאים ברוולפינדי, שנערכה בעקבות “חיסול כנופיה של שודדי תכשיטים ורוצחים מסוכנים”. המדובר בכנופיה אלימה במיוחד “שהתמחתה” בשוד חנויות תכשיטים והיה לה עניין מיוחד ביהלומים. בראש הכנופיה עמד מוחמד טאריק ממוזפראבד, איש צבא לשעבר ששרת ביחידת קומנדו הררי. טאריק ואנשיו, נשבעו בקוראן שלא ליפול בשבי המשטרה, ואם יתעורר הצורך, אף להתאבד. למעט שבועתם זו בקוראן, לא התנהגו כמוסלמים אדוקים של ממש. הכנופיה ביצעה עשרים ושמונה מעשי שוד בחנויות תכשיטים ואצל סוחרי זהב ואבנים טובות, ובדרך, אין ספור מעשי שוד “מקרי”, אשר לדברי המפכ”ל, נועדו לשמש כדמי-כיס. האבנים הטובות הוברחו לאירופה והזהב הותך ונמכר לצורפים במפרץ הפרסי. מלבד מעשי שוד, נרשמו לחובת הכנופיה כמה מעשי רצח, חלקם “תאונות עבודה” ומקצתם חיסול מלשינים, או עדי ראיה, שידעו להצביע על הפושעים. חיסול הכנופיה נוהל בשיטת “חפש והשמד”: בלשים, אנשי CID עקבו אחר חברי כנופיה שאותרו וזוהו, ובהזדמנות הראשונה שבה נמצא השודד לבדו, פתחו לעברו באש (על מנת להכניעו כבר בכדור הראשון, מטרה שלא תמיד הושגה). לאחר שחוסלו כמה אנשי כנופיה, הוטל מצור על הבית בו התחבא “הבוס”, אשר למרות שבועתו שלא ליפול בידי השוטרים, דוקא הוא נכנע לאחר קרב קצר. במחבוא הכנופיה התגלה מחסן נשק שכלל רובי קלשניקוב, אקדחים עם משתקי קול, מטול RPG ומכשירי קשר. בתום מסיבת העיתונאים, ארח המפכ”ל את אורחיו במסיבה שכונתה “ניצחון היהלומים”.
מי ישן במיטה שלי? שאלו בניו-מכסיקו
זוג יהודים מסנטה-פה, שיצאו להלווית קרוב בקליפורניה, חזרו הביתה בתום השבעה. הבעל ניטרל את מערכת האזעקה ההיקפית, פתח את הדלת ועמד נדהם מול אי-סדר מוחלט. “חדר האורחים היה מלא כלים מטונפים, בבית השימוש נמצאו מגבות מלוכלכות, המטבח היה הפוך לגמרי ומישהו רוקן את תא ההקפאה ואת המזווה,” סיפרה ריטה, בעלת הבית ששכן באחת שכונות היוקרה של סנטה- פה. בעלה, מייקל, אמר שהזעזוע הקשה היה לגלות שמישהו ישן במיטה שלך. “נראה שהפולש החליט ליהנות מכל מה שיש לבית הזה להציע,” הוסיף. המשטרה שהוזעקה לא התקשתה לזהות “סימני היכר” של הומלס מוכר, שהיה בעבר מתכנת ומומחה ל…מנגנוני אזעקה. תוך כמה שעות נלכד הפולש שהודה בפלישה, אך טען להגנתו, “בסך הכל שמרתי על הבית. האוכל והשתייה – הם התשלום בעבור השירות.” כמובן שהטיעון לא היה קביל. בבית המשפט, שם הוארכה פקודת מעצרו, הסתבר שלפני חודשים ספורים הוא השתחרר על תנאי מהכלא, שם ריצה את עונשו על מנהגו לאתר בתי עשירים שנמצאים בחופשה, על מנת לתרגל את כישוריו המקצועיים ולעקוף מערכות אזעקה. המשטרה הציעה להומלס עסקת טיעון נוחה שבתמורתה יהיה עליו לגלות את שיטותיו לעקיפת מערכות אזעקה. ואולם, האיש סרב והסביר “הרי גם לאחר מכן אצטרך לחיות ולהתקיים…”.
פעולות “המשרתת האדיבה” חומר לימוד במכללות משטרה
נוכלת וגנבת אמריקאית, ג`ניס ליינא, שהפעילה כנופיית נוכלים וגנבים שהוגדרה “מהמוצלחות בתולדות הפשע בארה”ב,” מוצגת עתה כדוגמה לפשע מתוחכם, רווי דמיון שאינו אלים. האישה השחורה והאדיבה, בעלת מראה שליו וידידותי, שמזכיר את תופסי מ”אוהל הדוד תום”, הכשירה עצמה כמשרתת, כולל מה שהוגדר בבית המשפט “גינוני משרתת רהוטה מהדרום.” בתום קורס מיוחד למשרתים ומשרתות, שאותו סיימה בהצטיינות, רכשה האישה ניסיון בכמה בתים בניו-יורק ובבוסטון, כשהיא פונה לעשירון העליון של תושבי העיר הגדולה. בשלב הבא, הצטיידה האישה במסמכי המלצה מזוייפים וריכזה כנופיית סייענים. לאחר שהושלמו ההכנות, החלה ג`ניס לעקוב אחר מודעות שהתפרסמו בניו-יורק טיימס, התרכזה באזורי מגורים אמידים במיוחד, ופנתה למעסיקים פוטנציאלים תמימים, תוך מתן העדפה חד משמעית לנשים אמידות שהתגוררו בשכונות היקרות ביותר של ניו-יורק. מכתבי ההמלצה המרשימים לוו בהערה שהשמיעה בפני המעבידים המיועדים, “אני מבקשת שתחליטי מהר כי יש לי מספר הצעות.” המעסיקה שנפלה בפח התקשרה למספרי הטלפון שהוזכרו במכתבי ההמלצה. הנוכלת הציבה שישה מאנשיה בתאי- טלפון ציבוריים ברחבי ניו יורק, שענו לשאלות התחקיר שנערך על המשרתת המעולה, שפעו שבחים והזכירו את התירוץ “שאם לא היה גורם חיצוני, כגון, מחלת קרוב משפחה, או, צורך במשרת סיעודי, או, מעבר לישוב אחר,” וכדומה, כמובן שלעולם לא היו מוותרים על שירותיה של ג`ניס. יומיים-שלשה לאחר שהחלה לעבוד “כמשרתת דיירת”, בהזדמנות הראשונה שבה נמצאה לבד בבית, רוקנה ג`ניס תכשיטים, חפצי ערך קלים לנשיאה, ונטשה את מקום עבודתה במונית. התחנה הבאה היתה תמיד נמל תעופה, שם נכנסה לחדר השירותים, החליפה בגדים, משקפי שמש ופיאה נכרית, טרם עלתה על מטוס שהרחיק אותה מניו-יורק. השלל חולק במקום המפגש הבא של הכנופיה, שדילגה מעיר לעיר וממדינה למדינה. המשטרה מעריכה ששיטה זו הניבה רכוש גנוב בשווי של מיליוני דולרים. המשטרה שפיגרה אחר הנוכלת נכשלה בניסיונותיה לעצרה. ואולם, הכל השתנה כאשר אחת הקורבנות, אשה קשישה מניו יורק, ששמה לעצמה “מטרה קדושה” לתפוס את הנוכלת החמקנית ששדדה אותה, פיתחה שיטת מעקב דרך סריקת עיתוני הערים הגדולות, בעיקר בקליפורניה ופלורידה. כך איתרה מודעות שפרסמו על ידי דיירים ברובעי מגורים עשירים, שחיפשו… משרתת מהימנה. האישה הקשישה לא חסכה, וטילפנה לכל אחת מהמודעות, תיארה את שעבר עליה ותיארה את המשרתת-הגנבת. המאמץ נשא פרי. באחד הימים, במהלך שיחה עם בעלת בית אמידה מלוס-אנג`לס, הסתבר שזו האחרונה מעסיקה את “המשרתת”. המשטרה עצרה את הנוכלת וזו נשלחה לרצות עונש מאסר של שש שנים. שותפיה לא נעצרו מעולם. “כבוד עצמי של נוכל אינו מתיר מעשה הלשנה.” בביתה הצנוע של “המשרתת” נמצאו המזכרות היחידות ששמרה לעצמה, מאות כרטיסי טיסה בתוך ארה”ב, מחוף-לחוף, עדות יחידה כמעט על היקף העסקים שלה.
קרב בלב יוהנסבורג
ארבעה שוטרים ושמונה עבריינים הרוגים – זה היה קציר הדמים בעקבות שוד מזויין שארע ביוהנסבורג. הפרשה החלה כאשר 20 שודדים חמושים, שהגיעו ליעדם בשני מיניבוסים, שדדו סופרמרקט באזור האנידיו, בסמוך ליוהנסבורג. המשטרה הצליחה לאתר את נתיב הנסיגה של השודדים ולעקוב אחריהם עד בית, בלב יוהנסבורג. לאחר שכוחות משטרה גדולים צרו על הבית, התחולל קרב יריות, שהוגדר עי קצין ממשטרת מחוז גאוטנג “כמו בסרטים – רק אל פאצי`נו היה חסר להשלמת התמונה!” בקרב הופעלו רובי סער, אקדחים ורובי צלפים, בצד רימוני גז מדמיע. בתום הקרב, לאחר ששירותי ההצלה סיימו למיין את הפצועים – שוטרים פצועים ועבריינים פצועים קשה לבית חולים, עבריינים פצועים קל ליחידת האשפוז של בית המעצר המרכזי – הודיע מפקד המבצע המשטרתי על ארבע-עשר עצורים הקשורים לשוד ולקרב. כמות הנשק שהיה בידי הכנופיה הדהים שוטרים ואנשי ביטחון ותיקים. התקשורת העירה בשולי הארוע “שאפילו בדרום-אפריקה מוכת הפשע, אין מורגלים בקרבות רחוב מסוג זה, שהתנהל ביוהנסבורג.”
הבלוג של יורם המזרחי בענייני בטחון ומודיעין (ישראבלוג)
