סיקור מקיף

סמוך עלי – אני רובוט

האנדרואידים ההוליוודיים הם גרסה לקויה של יצורים שרוצים להיות אנושיים. חוקרים אמיתיים בתחום האינטליגנציה המלאכותית מתמקדים במשהו אחר לגמרי..

גרגורי מון

הנה משהו שמהנדסים המתכננים את הדור הבא של מטוסי קרב בלתי מאוישים לא לקחו בחשבון: מכת ברק מקרית עלולה לפגוע במקומות הנכונים, לשנות את מבנה המוח המלאכותי של המטוס ולהפוך אותו לאויב למדינה אשר יחריב עיר גדולה. נשמע מגוחך? אולי. נושא טוב למותחן? ללא ספק: זהו הרעיון העומד מאחורי הסרט " חמקן", בו מטוס קרב עם אינטליגנציה מלאכותית משנה את עורו.
בשנים האחרונות ראינו חזרה מסיבית של נושא האינטליגנציה המלאכותית למסכי הקולנוע, אך בהוליווד לא כל כך מחדשים בנושא. הסרט "אינטליגנציה מלאכותית" (2001) התבסס על סיפור קצר בן 30 שנה מאת בריאן אלדיס. "איש המאתיים" (1999) ו"אני, רובוט" (2004) צמחו מתוך סיפורים ישנים של איזק אסימוב. והאינטליגנציה המלאכותית של "חמקן" היא גרסה מחודשת של מחשב-העל 9000 מאודיסיאה בחלל – רק עם פחות אישיות ופחות טילים.
אני מבין שהעניין של אדם מול מכונה הוא השראה טובה למותחנים. וכן שיוצרי הסרטים מאמצים סיפורים אודות רובוטים אנושיים שיכולים לעשות הכול… מלבד לאהוב. אני יכול להבין את הדמעה הקטנה שזולגת מהעין הרובוטית, אך אינני מזדהה כל כך עם חוסר הריאליזם בדרך בה הסרטים הללו מנפחים את הציפיות וגורמים להתקדמות הנוכחית להיראות מגוחכת. לדוגמה: מרוץ המכוניות הרובוטי הגדול שנערך בשנה שעברה על ידי DARPA. האירוע התרחש שלוש שנים לאחר שהאל 9000 אמור היה לחסל אסטרונאוטים בדרכם לצדק, כך שציפיתי לראות קצת יותר מאשר כמה רכבים שמתרוצצים קילומטרים בשטחים לא סלולים לפני שהם מתקלקלים או נהרסים. לא רציתי רק לראות את הזוכה חוצה את קו הסיום, אלא גם לראות אותו נעמד על גלגליו האחוריים, משתחווה, ואומר משהו בנוסח: "ברצוני להודות לכל בני האדם הנהדרים. ללא עזרתם לא הייתי יכול להגיע לכאן…"

iRobot – עוד רובוט שאיבד שליטה

בעבר, ציפיות גבוהות האטו מחקר בעולם האמיתי. ימי התהילה של חקר האינטליגנציה המלאכותית בשנות השמונים קרו בזכות חזון המדע הבדיוני שבספרים ובסרטים, בזכות נבואות של החלוצים הראשונים, וכן גם במידה מסוימת בזכות התחרות מצד היפנים. לאחר שהסתבר שהמחקר אינו יכול להציג משהו שדומה לרובי הרובוט, המימון נגמר והחלה תקופה המכונה תקופת הקרח של האינטליגנציה המלאכותית. לא ברור אם הקיפאון אכן עיכב את התהליך – או אם הוא אפשר לחוקרים להסתתר מאור הזרקורים ולהתמקד במאמציהם להשגת התקדמות אמיתית. בכל מקרה, הטכנולוגיה חזרה והיא מציפה כעת את מסנני דואר הזבל ואת מכונות המשחקים שלנו. אך זה לא קורה בצורה של מוחות שעושים הכול כפי שהוליווד אוהבת. האינטליגנציה המלאכותית של היום מונחית משימות – "אינטליגנציית נישה", כגון פרויקט אשר מיועד לוודא שקשישים אכן נוטלים את תרופותיהם, ומורה להם לקחת כדור במידה ולא עשו זאת בזמן.

כמובן שלא כל אחד ישתכנע שיכולת צרה כזו היא העתיד האולטימטיבי של האינטליגנציה המלאכותית. חוקרים רבים עדיין מאמינים ברובוט אנושי, ואם אי פעם נגיע ליכולת כזו, הסרטים כבר סיפקו לנו אזהרות רבות בנוגע אליהם. לדוגמה, אבות ייאלצו להיזהר שבעתיים כשהם מכניסים לביתם רובוטים. בסרט "איש המאתיים", הורים שאינם חושדים בדבר רוכשים רובוט ביתי לביצוע משימות משק בית, ומגלים כי בתם התאהבה בו. זהו היבט מטריד, אך ג'יגולו ג'ו, הזונה הרובוטית ממין זכר אותה משחק ג'וד לאו ב-AI, מפחידה עוד יותר. מאחורי הפיתוי הפיזי הנעלה, הרובוט תוכנת לומר תמיד את הדבר הנכון. קשה להתחרות בכך. כלל נוסף הוא לבדוק תמיד את הרובוט החכם שלך ולנסות לאתר מגמות רצחניות. תכונה טובה שיכולה להסגיר זאת היא הקול. אם זה נשמע כמו האל מאודיסאה – אז או שהסוללות שלו עומדות להתרוקן או שהוא משופע ברשע. ואם "חמקן" הוא עדות למה שיקרה בעתיד, לא כדאי לתת לרובוטים החכמים שלך יותר מדי כלי נשק.
ההצעה שלי: תפסיקו לתהות מתי יהיה לכם משרת רובוטי חכם וזול שיוכל להכין לכם קפה, ותתחילו להעריך את מסנן דואר הזבל שלכם ואת האינטליגנציה הביתית יותר שלו. כיום הוא עדיין לא יוכל לענות לכם, אך מניסיוני בסרטים אוכל לומר לכם שיום אחד הוא עוד יוכל לעשות זאת.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן