נגיף הקורונה צובר מוטציות – ואחת מהן מטרידה מאד

מחקר חדש שנערך על יותר מ- 5,000 חולי COVID-19 בעיר יוסטון שבטקסס, הראה שנגיף הקורונה צובר מוטציות גנטיות. אחת מאותן מוטציות הפכה אותו למדבק יותר, והשנייה סייעה לו להתחמק מנוגדנים מסוימים שהיו אמורים לעצור אותו בגוף

נגיף קורונה (Covid-19) תוקף. <a href="https://depositphotos.com/">המחשה: depositphotos.com</a>
נגיף קורונה (Covid-19) תוקף. המחשה: depositphotos.com

מחקר חדש שנערך על יותר מ- 5,000 חולי COVID-19 בעיר יוסטון שבטקסס, הראה שנגיף הקורונה צובר מוטציות גנטיות. אחת מאותן מוטציות הפכה אותו למדבק יותר, והשנייה סייעה לו להתחמק מנוגדנים מסוימים שהיו אמורים לעצור אותו בגוף.

לפני שנדבר על המשמעויות המלאות של שתי המוטציות האלו, נדגיש שהמדענים זיהו 285 מוטציות בקרב הווירוסים שבחנו (שבערך 49 מתוכן חדשות ולא היו ידועות עד כה). לרוב המכריע של המוטציות לא היו השפעות משמעותיות על יכולת ההדבקה של הנגיף או על חומרת המחלה שהוא גורם… כנראה. מדובר אחרי הכל בנגיף חדש, כפי שכבר ציינתי כמה פעמים ברשומות קודמות, וקשה לדעת איך בדיוק משפיעה מוטציה מסוימת על תכונותיו. אבל הדבר החשוב הוא שהנגיף עובר מוטציות, ובכל פעם שהוא מדביק אדם חדש – אנחנו מגלגלים מחדש את הקוביות ומקווים שלא תתפתח באותו אדם מוטציה מסוכנת יותר. וכפי שכתב החוקר הראשי –

"נתנו לווירוס הזה הרבה הזדמנויות. יש גודל אוכלוסייה עצום שם בחוץ כרגע."[1]

אם רציתם סיבה טובה שלא לנסות לפתח חסינות עדר בקרב האוכלוסייה, הנה עוד אחת שמתווספת לרשימה. טוב, היא לא ממש חדשה, אבל כדאי להזכיר אותה שוב.

ועכשיו לשתי המוטציות.

הראשונה לא מפתיעה אף אחד. היא מכונה D614G, ומשנה את המבנה של 'הקרס' – חלבון שנמצא על פני הנגיף, ובזכותו הוא יכול להתחבר לתאים. אנחנו יודעים שהמוטציה הופכת את הנגיף למדבק יותר, מכיוון שבגל הראשון ביוסטון אפשר היה למצוא את המוטציה רק ב- 71% מנגיפי הקורונה שהדביקו את החולים. בגל השני ביוסטון, שכיחות המוטציה זינקה ל- 99.9%. אבל כמו שאמרתי, אין הפתעה גדולה כאן, מכיוון שאותו דבר קורה בכל העולם. למעשה, במחקר שהתפרסם ביולי ובו עברו החוקרים על 28,000 רצפים גנטיים, הם גילו שאותה מוטציה הפכה לנפוצה ביותר בכל נגיפי הקורונה החדשים [2].

המוטציה השנייה מטרידה הרבה יותר. גם היא שינתה את מבנה הקרס של הנגיף, ובדרך זו הקשתה על נוגדנים לזהות אותו ולהתחבר אליו. במילים פשוטות, היא רימתה את מערכת החיסון שפיתחה נוגדנים כנגד הנגיף – ולפחות חלקם הפכו לפחות-יעילים כתוצאה מהמוטציה. וכפי שכתבו החוקרים במאמר –

"ממצאים אלו מציעים שהמוטציות… עשויות להביא להימלטות מנוגדנים ומחומרים תרפויטיים אחרים המפותחים כיום." [3]

אני מניח שלא צריך להסביר מדוע המוטציה הזו מסוכנת כל-כך. החדשות הטובות הן שהיא עדיין נדירה יחסית, ולא התפשטה באוכלוסייה כמו המוטציה הראשונה. ועדיין, היא מדגישה את העובדה שהנגיף יכול לעבור מוטציות כדי להתמודד עם מערכת החיסון, עם חיסונים מלאכותיים ועם תרופות קיימות כנגדו. הוא עדיין לא עושה זאת היטב, אבל ככל שיידבקו יותר אנשים – כך הסיכויים למוטציות מזיקות יותר גדלים.

בסופו של דבר, המסקנות של החוקרים היו די פשוטות: צריך לעקוב יותר מקרוב אחרי המוטציות שהנגיף צובר, מכיוון שהוא עובר מוטציות בקצב יותר גבוה מכפי שחשבנו. אם הם צודקים, יש כאן סיבה טובה לדאגה, מכיוון שמוטציות כאלו יכולות להקשות עלינו לפתח חיסונים יעילים – או אפילו חסינות טבעית – כנגד הנגיף.

נקווה שלא זה המצב, ובינתיים – נעשה ככל האפשר כדי לצמצם את מספר הנדבקים, ובהתאם לכך גם את מספר הפעמים שאנו מגלגלים את הקוביות.


[1] https://www.washingtonpost.com/health/2020/09/23/houston-coronavirus-mutations/

[2] https://www.cell.com/cell/fulltext/S0092-8674(20)30820-5

[3] https://www.medrxiv.org/content/10.1101/2020.09.22.20199125v3.full.pdf

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
דילוג לתוכן