רחפנים רפואיים בקרוב יוכלו לסייע לנצח את משבר הקורונה

מגיפת ה- covid-19 מובילה לתאוצה בחדשנות ועכשיו, תורם של הרחפנים לעמוד באור הזרקורים
מאת אוליבר אוּשר, חוקר ראשי, חברת Nesta. תרגום: רונית מאירי-פלד

תצוגת רחפנים בתערוכת CES 2016 שהתקיימה בינואר 2016 בלאס וגאס צילום: אבי בליזובסקי
תצוגת רחפנים בתערוכת CES 2016 שהתקיימה בינואר 2016 בלאס וגאס צילום: אבי בליזובסקי

בהודעה שפירסמה לאחרונה ממשלת בריטניה, דובר על כלי רכב אויריים ובלתי מאויישים (רחפנים) שיוכלו להעביר, כבר בתחילת חודש מאי, ציוד מגן אישי וחיוני מהיבשת האנגלית לצוותי מערך הבריאות הלאומית (ה-NHS ) הממוקמים באי וויט. הרחפנים יוכלו להעביר 100 ק"ג ציוד לאורך 6 מייל (10 ק"מ) ואמורים יהיו לבצע את המעבר תוך 10-15 דק' בלבד.

זו רק דוגמה אחת מיני רבות, של שינוי טכנולוגי ענק שיוצר במיוחד כדי לעמוד באתגר חסר התקדים של וירוס הקורונה.

התועלת בשימוש ברחפנים במיגזר הרפואי, היתה ברורה כבר לא מעט שנים והרבה סטארט-אפים, ממומנים היטב, ניסו לעבוד על העניין ברחבי העולם.

במדינות מפותחות, בהן תשתיות הדרכים טובות ורגולציית המרחב האוירי קפדנית ובשירותי הבריאות – ישנן רשתות לוגיסטיות מבוססות וחברות רבות נאבקות להתברג פנימה.הניסוי של חברת 'מטרנט' השוויצרית זכה להצלחה נדירה כשהיא החלה להעביר דגימות רפואיות בין בתי חולים בלוגאנו על גבי רחפנים רב רוטורים, (אם כי גם שם היו בעיות בתחילת הדרך).

מרבית החידוש מתרחש במדינות מתפתחות בהן הצורך לכך דחוף וקשה יותר להשגה, כשחברת 'זיפליין' תופסת את מקומה במספר מדינות באפריקה. החברה עושה כיום שימוש ברחפנים קבועים על מנת להפיל חבילות מהאויר, (אפילו מנות דם) באיזורים כפריים עם כבישי גישה ירודים.

אז זהו בעצם ניסוי חדש, שמציין לטובה את בריטניה.

ב-'נסטה' בדקנו, בשנתיים וחצי האחרונות, את עתידם של הרחפנים בבריטניה. נבדקו גם מספר שימושים היפותטים כולל הובלת פריטים רפואיים ברחבי ה'סולנט', שטח המים הממוקם בין יבשת בריטניה לאי 'וייט'.הממצאים מראים שלמחקר הזה יש השלכות חיוביות שתמשכנה מעבר למשבר נגיף הקורונה.השירות הציבורי הוא אמנם בעל ערך חשוב מאין כמוהו עכשיו, אבל לא רק. הוא יעזור גם לפרק כמה מהחסמים הטמונים בדרך לאימוץ העניין בצורה רחבה יותר.

משתמשים בטכנולוגיה

כבר בדו"ח שפורסם ב2018 גילינו התלהבות בשימוש ברחפנים בשירות הציבורי אבל ישנן שלוש בעיות לא פשוטות שצריך לטפל בהן לפני שזה יהפוך להיות דבר שבשיגרה.
הבעיה הראשונה היא טכנית וכוללת פיתוח טיסות בטוחות למרחקים ארוכים, טייסים אוטונומיים וטיסה מדוייקת. כל אלה נשענים על פיתוח ושיפור רשתות תקשורת וניהול תנועה אוירית בגובה נמוך.
פרוייקט האסטרטגיה התעשייתית של ממשלת בריטניה, אתגר הטיסה העתידי, כולל יותר מ-100 מליון ליש"ט מכספי הציבור, שנועדו למחקר ופיתוח רחפנים וטכנולוגיות תעופה וחלל אחרות.

אבל טיסות מזל"ט למרחקים ארוכים ברחבי ה'סולנט' יהוו למבחן נהדר שיבנה רקורד, יסייע בהפקת נתונים וישפר את האמון בטכנולוגיה.
הממשלה הודיעה לאחרונה על מימון תוכניות אחרות הקשורות לווירוס הקורונה, כולל רחפנים שאמורים יהיו לסייע ביצירת חדשנות נוספת בתחום.

שיתוף פעולה הוא המפתח

הבעיה השניה היא חוסר ההתאמה. יש הרבה חברות שמתעסקות ברחפנים והרבה רעיונות חדשנים. בסקר שנעשה בתחום.

ב2018 מצאנו למעלה מ-700 חברות שכאלה בבריטניה והיום יש כבר הרבה יותר.

אירגונים, חברות בניה ובעלי תשתיות בפרט, גם הם בעניין, אך במחקר שערכנו ב-2019 ובסדנאות שקיימנו לאחר מכן עם ממציאים ולקוחות פוטנציאלים, גילינו שאנשים שצריכים לדבר זה עם זה לעיתים קרובות, אינם עושים זאת והממשלה והרגולציה נעים באיטיות מבלי להפיק לקחים מהתעשיה.

מפתחי טכנולוגיה אינם מעורבים ומשתמשי 'קצה' כמו מועצות מקומיות ובתי חולים משתמשים במחקר ופיתוח משלהם.

משתמשים פוטנציאלים אלה, לרוב אינם לוקחים את הסיכון בתשלום עבור תוכניות פיתוח רחפנים, אבל יש תנועה בכיוון.

צוות החדשנות של רשות התעופה האזרחית שינה, בשנתיים האחרונות, את גישת הרגולטור, והוקמה יוזמה לעזור לחברות עם רעיונות חדשניים לנווט את הכללים המורכבים סביב עניין הבטיחות ולקבל את ההרשאות שהם זקוקים להם. זה יהווה תוספת מבורכת וייצור עדות מוחשית לאופן שבו שירות רחפנים יכול להועיל לשירותי הבריאות ולמנף קשרים ביניהם לבין חברות הרחפנים והרגולטורים.

תמיכה ציבורית

ויש כמובן את הבעיה השלישית שהיא תמיכת הציבור.

האם הציבור רוצה בכלל רחפנים? אם כן, לאלו מטרות? ומי יפעיל אותם?
כשחקרנו זאת מצאנו תמיכה חזקה בשימוש רחפנים בשירות הציבורי, אבל חשדנות רבה יותר סביב התחביב שבזה והשימוש המסחרי, אולם דעת הקהל עדיין מתגבשת בעניין.
רחפנים עדיין אינם נמצאים בשימוש נרחב ורוב האנשים טרם נאלצו ממש לתת על זה מחשבה – אבל זה ישתנה ככל שהם יתפשטו יותר.

השאלות הן לא כאלה שיש להן תשובות נכונות או לא; הן עוסקות בערכים ובסדרי עדיפויות.

תעשיות הרחפנים צריכות לעסוק בנושא הזה בציבור לא באופן שטחי, אלא ללמד את הציבור כמה שאפשר, את היתרונות הפוטנציאלים שבשימוש בהם.

מערך הבריאות הלאומי לא יפגע. למעשה, במצב של היום, עם מקרה אמיתי כמו זה של הקורונה, עלולות השיחות הללו להפוך ליותר ענייניות.
הנסיבות יוצאות הדופן של נגיף הקורונה – שבמהלכן, אימץ הציבור בהתלהבות את אמצעי הבריאות הכלכליים והציבוריים היותר קיצוניים שהיו פה, אינן מייצגות זמנים רגילים ורחפנים שמופעלים במרכזי הערים ולא מעבר לים, עלולים לגרום למחלוקות רבות יותר.
עם זאת ולעת עתה, עלינו להתקדם במהירות. העסקת הציבור בעניין כדי להבין מה הוא באמת חושב, יגיעו בהמשך, בתום המשבר אז נוכל להרגע ולהתעמק בעניין בעתיד.

למאמר באתר The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. המרחק בין האי ווייט ל"יבשת" (mainland) הוא כ- 45 ק"מ, משהו שמן הסתם ידוע לבריטים רבים, אבל לא ממש לישראלים, ולכן הניסוח באנגלית לא הצליח לעבור לעברית.

    פרט לכך במספר מקומות באפריקה כבר יש רשת של מטוסים זעירים אוטונומיים שמסוגלים להעביר ציוד רפואי לקצוות הארץ, מעבר לדרכי החתחתים ולחזור בשלום לבסיסם.

  2. "הרחפנים יוכלו להעביר 100 ק"ג ציוד לאורך 600 מייל ואמורים יהיו לבצע את המעבר תוך 10-15 דק' בלבד."
    זה יוצא מהירות הקרובה ל מאך 4

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן