אין צורך בגודל אחיד לכולם . במכללות כל אחד יכול למצוא את המסלול המתאים לו

המכללות האקדמיות, המאפשרות את הרחבת ההשכלה הגבוהה, ומתחרות למעשה באוניברסיטאות, הן רק חלק מהתמונה, הכוללת גם בתי ספר להנדסאים ומכללות מקצועיות. כך אומר שחר שבו, העוסק מזה 15 שנים בתחום החינוך, ומנהל שותף בפורטל מכללות, אתר המרכז את כל מסלולי הלימוד בישראל בכל מוסדות הלימוד

כולם רוצים להיות אקדמאים ולסיים לפחות תואר ראשון, ומכללות מסוימות – המכללות האקדמיות – אכן איפשרו בעשור האחרון את הרחבת ההשכלה הגבוהה, ופיזורה לפריפריה, אך זה רק סוג אחד של מכללות. לא כל אחד רוצה או יכול לסיים תואר אקדמי, יש המעוניינים ברכישת מקצוע המתאים ליכולתם או שאיפותיהם.

כך אומר שחר שבו, מנהל שותף בפורטל מכללות, המפרט עבור אתר הידען את מצב מערכת ההשכלה הגבוהה בתחומי הביניים. שבו הוא גם מורה בעצמו מזה כ-15 שנה בבית ספר תיכון בחיפה ובמכללות.

המכללות האקדמיות הפכו לתחליף לאוניברסיטאות שתקציבן מקוצץ כל העת, ואין להם יכולת לקלוט תלמידים רבים מדי. את זאת ניתן ללמוד מנתונים שפרסמה הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה לקראת תחילת שנת הלימודים תש”ע באוקטובר 2009.

“להבדיל מן המגמות שאפיינו את מספרי הלומדים לתואר ראשון ושני באוניברסיטאות בשנים האחרונות, המשיך להאמיר מספר הסטודנטים לתואר ראשון במכללות האקדמיות בקצב מהיר מאוד. שיעור הגידול בתקופה תשס”ד-תשס”ט עבר את ה-50% – מכ-51,100 סטודנטים בתשס”ד לכ-77,260 בתשס”ט. רק בשנה האחרונה גדל מספר הסטודנטים במכללות האקדמיות בכ-6,100, עליה של 8.6%. גם מספרם של הלומדים לתואר שני במכללות האקדמיות גדל בכ-1,700 בשנה האחרונה, והגיע בתשס”ט ל-7,260 סטודנטים.”

הביקוש הער ללימודי תואר ראשון והפנייתו אל המכללות האקדמיות הביאו לשינויים משמעותיים במבנה המערכת. בתחילת שנות ה-90 כ-85% מהלומדים לתואר ראשון למדו עדיין בקמפוסים הראשיים של האוניברסיטאות ורק 6.4% למדו במכללות האקדמיות. במהלך שני העשורים האחרונים עלה בהדרגה חלקם של הסטודנטים שלמדו לתואר ראשון במכללות האקדמיות, ובתשס”ט, למדו כבר מעל ל-50% מהסטודנטים לתואר ראשון במכללות האקדמיות (כולל המסלולים האקדמיים באחריות אוניברסיטאית). במקביל ירד חלקם של הלומדים בקמפוסים הראשיים של האוניברסיטאות לכ-40%.

אבל לא כל אחד מסוגל ללמוד באוניברסיטה ואף לא במכללה אקדמית. אחת החלופות האפשריות, לדברי שבו, היא בתי ספר להנדסאים. האוכלוסיה הפונה ללימודים אלה מתחלקת לשניים: כאלה שמראש באים ללמוד מקצוע במשך שנה אם מדובר בטכנאי או שנתיים-שנתיים וחצי להנדסאי (דווקא בתקופה כזו של מיתון שלא לכולם מתאפשר להשקיע ארבע שנים בלימוד מקצוע), ויש גם אוכלוסיה של כאלו שאינם מסוגלים להתקבל ללימודים אקדמיים ומחליטים “להתפשר” על לימודים טכנולוגיים.

תנאי הקבלה ללימודי הנדסאים וטכנאים הרבה יותר נוחים. עיקר ההבדל הוא שלא נדרשת בחינה פסיכומטרית. גם אם חסר משהו, כגון ציוני בגרות מסוימים, תמיד ניתן ללמוד במכינות שציוניהן מחליפות את חלק מציוני הבגרות. בנוסף לתנאי הקבלה הקלים יותר מוצעות גם מלגות רבות שניתנות בין היתר גם ע “י מה”ט. חלק מהמקצועות ניתנים למעשה כמעט במימון מלא מעבר לפיקדון.

היום אפשר ללמוד לתואר הנדסאי ככמעט בכל, החל מהנדסאי אדריכלות, הנדסאי עיצוב פנים, עיצוב תעשייתי, צילום, סאונד. ועד לתחומים שהם לחלוטין טכנלוגים מדעיים – חשמל ואלקטרוניקה, ביוטכנולוגיה, תעשיה וניהול מיכשור ובקרה, מכונות. אפשר לראות שהרבה פעמים המסלולים של ההנדסאים חופפים למסלולי הנדסה.

לאלו מקצועות נדרשים הנדסאים וטכנאים?

שבו: “באופן טבעי הנושאים המבוקשים הם הנושאים החופפים למקצועות ההנדסה המבוקשים – תעשיה וניהול, מכונות, בנין. מחשבים ותוכנה. דווקא אלקטרוניקה באופן מפתיע פחות. עוד מקצועות מבוקשים מהכיוון השני הם מקצועות שמכשירים למקצוע מסוים ספציפית – הנדסאי קולנוע, או הנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים הם פחות מבוקשים מהקודמים כי הם יותר נישתיים אבל הם מיועדים לאנשים המעונינים להשתלב בעבודה בתחום.

גם הנדסאים לאחר סיום הלימודים יש אפשרות להשלים לתואר ראשון בהנדסה. יש בתי ספר להנדסאים בשיתוף מכללות להנדסה – מאפשרות מסלול מקוצר – השלמה של שלוש שנים, משתנה אם הולכים לאותו תחום או לא. מסלול שהוא יחסית מקוצר. זה מאפשר ללכת לאנשים לראות אם זה מתאים להם, ללכת לעבוד כמה שנים ואחר כך להשלים.

יתרון נוסף – גמישות באופי הלימודים הרבה מכללות טכנולוגיות מאפשרות לימודי ערב, מסלול גמיש יותר מאשר בלימודים אקדמיים מלאים. יש המון מכללות טכנולוגיות ואפשר ללמוד בכל מקום בארץ ממכללת תל חי ועד באר שבע וגם באילת יש סניף של המכללה למינהל. שבו מציין את הכמללה למינהל ואת אורט שיש להן תלמידים במספר זהה לאוניברסיטה בינונית, ואשר פרוסות בכל רחבי הארץ. יש גם מכללות אקדמיות שבתוכן שלוחה של בתי ספר להנדסאים כגון כינרת בעמק הירדן, מכללת ספיר, תל חי, אפקה ואריאל.

מכללות אקדמיות

אם נחזור למכללות האקדמיות להנדסה, בהן התחלנו, מסתבר שיש בארץ כתריסר כאלה, חלקן מכללות ייעודיות להנדסה: אפקה, אורט בראודה בכרמיאל, המכללה האקדמית להנדסה ירושלים, סמי שמעון. אליהם ניתן לשייך גם את מכללת שנקר ומסלולים הנדסיים במכללת נתניה (תוכנה) או מכללת רמת גן (הנדסת תעשיה וניהול).

“רוב המכללות להנדסה הן מכללות ברמה אקדמית גבוהה. פעם היה נהוג שמי שיכול הולך לאוניברסיטה היום קרוב ל-70% הולכים למכללות. הביקוש להנדסה עדיין מאוד גבוה גם אחרי התפוצצות בועות הההיטק למיניהן. בנוסף לטכנולוגיה יש דרישה גם למשפטים ומינהל עסקים. הרבה מכללות חדשות שנפתחות היום הם למשפטים ומינהל עסקים ולא להנדסה, זה אומר שהביקוש למקצועות אלה גדול יותר או שיותר קל ללמד את המקצועות הללו מאשר הנדסה ומדע.” אומר שבו, שמעריך כי הגענו לסוג של רוויה.

התואר במכללות ההנדסיות נמשך כארבע שנים, והתארים מתחלקים בין BSC ו-BTEC אם כי רוב המכללות מעניקות תואר BSC. המסלולים הנחשקים הם הנדסת תעשיה וניהול, הנדסת מחשבים ותוכנה, מערכות מידע אחריהם חשמל ואלקטרוניקה, ביוטכנולוגיה, ולאחר מכן מכונות, הנדסה כימית, רפואית, חומרים, פלסטיקה.”

“התואר הספציפי של מדעי המחשב הוא מין יצור כלאיים ברוב המקרים מדובר בתואר BA שהלימודים אליו נמשכים שלוש שנים אבל הוא נחשב תואר מדעי לכל דבר ומי שיוצא משם הוא לא מהנדס אבל מסוגל לעבוד בתחומים משיקים כגון תכנות, עבודה עם חומרה, משכורות חופפות.”

לסיכום אומר שבו, כי צריך את המגוון הזה משום שלא כל בני האדם נולדו שווים. “התהליך לפיו הרבה אנשים רוצים ללמוד לתואר אקדמי הוא תהליך מבורך בסופו של דבר, אבל לא כל בוגר תארים אלה יזכה לקריירה וכסף. יש הרבה בוגרי תואר ראשון גם במקצועות מבוקשים שמסיימים תואר ראשון ולא עושים עם זה כלום ויש אנשים שפרחו גם אחרי לימודים של רק הנדסאי או רק טכנאי. הדבר תלוי בבוגר עצמו.” מסכם שבו.