רבבות חולים מצפים לפתרון רפואי שעשויה לספק להם טכנולוגיית השיבוט
מאת ורדית רביצקי וגלי בן-אור
החשש מפני שימוש לרעה מלווה כל היבט של חיינו. סכין מטבח משמש לרצח נשים בידי בעליהן – האם עלינו להוציא את סכיני המטבח אל מחוץ לחוק? מכוניות מעורבות בתאונות דרכים שבהן נהרגים בני אדם – האם נוותר עליהן?
בעקבות הודעתם של מדענים אמריקאים בימים האחרונים על שיבוט העובר האנושי הראשון נפתח מחדש הדיון הציבורי הסוער בדבר הסכנות הטמונות בשיבוט האנושי. בדיון זה נוצר הרושם המוטעה כי ההבחנה בין שיבוט למטרת הולדה לבין שיבוט למטרת מחקר וריפוי היא מלאכותית ועל כן יש לאסור כל שיבוט.
כאשר מתייחסים לשיבוט כאל שלב ראשון בדרך להולדת אדם, מתעוררות שאלות מוסריות הנוגעות, למשל, לייחוסו המשפחתי של האדם המשובט, או לחשש מפני יצירת “ילדים בהזמנה”. על שאלות אלה אין לנו עדיין תשובות מלאות.
שונה המצב כאשר משתמשים בטכנולוגיית השיבוט כדי ליצור טרום-עובר למטרות של מחקר וריפוי. במקרה זה מאפשרים לעובר להתפתח רק עד לשלב ראשוני ביותר של “תאי גזע” בודדים וזהים.
מדובר בשלב הראשוני ביותר, המתבצע מחוץ לרחם בתוך מבחנה. בשלב זה טרם החל תהליך ההתמיינות, שבו כל קבוצת תאים מקבלת על עצמה תפקיד מסוים המוביל להתפתחות האיברים השונים. רק בהינתן הפקודה הגנטית הנכונה יידע כל אחד מהם את תפקידו: אחד יתפתח לתא עצב, אחד לתא מוח, אחד לתא שריר.
המדענים שואפים לפענח את המנגנון הגורם להתמיינות התאים. הבנת מנגנון זה תאפשר שימוש בתאי גזע לתיקון ולהבראה של רקמות פגומות. כך, אפשר יהיה לטפל בחולה כליות על ידי יצירת תאי כליה שיושתלו בחזרה בגופו ו”יתקנו” את הכליה הפגועה.
בעתיד הרחוק יותר אולי אף אפשר יהיה להביא ליצירת איבר שלם המיועד להשתלה. כך ייחסכו הבעיות המוסריות הקשות הקשורות בהשתלה מן המת (סוגיית המוות המוחי למשל) ובהשתלה מן החי (סחר באיברים, לחץ משפחתי) וכן בעיות רפואיות הקשורות בדחיית השתל. כליה שתיווצר על ידי שימוש בתאי גזע לא תידחה על ידי גוף המושתל, משום שהיא תהיה זהה לו מבחינה גנטית. עשרות אלפי חולים מצפים כיום למענה העשוי להיות טמון במחקר טכנולוגיית השיבוט.
ברקע הדיון הפוליטי והתקשורתי העכשווי בעניין השיבוט מתנהל זה זמן דיון פילוסופי בדבר מעמדם המוסרי של טרום-עוברים ומשמעותו של המונח “פוטנציאל לחיים אנושיים”. יש הטוענים כי מחקר בתאי גזע עובריים פוגע בכבוד האדם. טענות ברוח זו מעניקות מעמד מוסרי למצבור תאים מיקרוסקופיים ומובילות להטלת איסור גורף על תחום הטומן בחובו הבטחה גדולה להצלת חיים.
החוק בישראל קובע איסור מוחלט על כל פעולה שמטרתה “יצירה של אדם שלם… הזהה לאחר”. כלומר, בישראל קיים כבר איסור על שיבוט למטרות רבייה והולדה. אולם אין בחוק איסור על שיבוט לצורכי מחקר רפואי למטרות ריפוי וניסויים. בקשות לעריכת ניסויים בבני אדם נדונות ומאושרות בוועדות אתיות מיוחדות.
הטלת איסור גורף על כלל השימושים בטכנולוגיית השיבוט תהיה צעד נמהר ומוטעה. ראוי, בשלב זה, לאפשר מחקר בשיבוט שמטרתו ריפוי, תחת פיקוח קפדני ותוך כדי קביעת כללים ברורים, ועם זאת, לאסור את השיבוט למטרת הולדה, עד אשר ייבחנו לעומקן השאלות המתעוררות בהקשר זה.
ורדית רביצקי היא דוקטורנטית לביו-אתיקה באוניברסיטת בר-אילן; גלי בן-אור היא ממונה במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים (האמור בכתבה הינו על דעתה האישית ואינו עמדת משרד המשפטים)
