אחרי שהפחם נדחק ממקומו כמקור אנרגיה ע”י גז-טבעי, בעיקר בגלל מניעים סביבתיים, מאחר ושריפת גז טבעי נקיה הרבה יותר משריפת פחם, חוזר הפחם לבמת ייצור האנרגיה, הפעם כ”פחם נקי”.
אחרי שהפחם נדחק ממקומו כמקור אנרגיה ע”י גז-טבעי, בעיקר בגלל מניעים סביבתיים, מאחר ושריפת גז טבעי נקיה הרבה יותר משריפת פחם, חוזר הפחם לבמת ייצור האנרגיה, הפעם כ”פחם נקי”. העובדה כי פחם הוא מקור האנרגיה נפוץ (ממקורות מאובנים) עושה אותו לזול יחסית. העובדה כי היום יש טכנולוגיה המאפשרת לשרוף פחם בצורה שתגרום לפליטת מזהמים נמוכה (יחסית) עושה אותו מקובל יותר על אנשי איכות הסביבה ועל חברות ההפקה /כריה והממשלות כאחד.
מספרים שנמסרו ע”י הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה International Energy Agency(IEA) מראים כי עד 2030 תהיה עליה של 1.4% בשנה בצריכת פחם, כאשר ב2030 תהיה הצריכה 7.3 מיליארד טון, מיליארד טון יותר מהיום. הביקוש לפחם נידחף ע”י הכלכלה העולמית מחד ועלית מחירי הנפט מאידך. מדינות כמו סין והודו בהן הכלכלה צומחת במהירות ולהן מירבצי פחם שאינם מנוצלים כיום יפנו לפיתוח כרית הפחם.
אנשי הסביבה רואים (עדיין ) את הפחם כמקור זיהום אוויר ואטמוספירה בגלל היחס המתמשך מ”תקופת הקיטור”. כדי לאפשר שימוש בפחם ללא גרימת זיהום עוברים לשיטת “הפחם הנקי” Clean coal technology (CCT), שם שניתן למטריית מושגים טכנולוגיים – טכנולוגיות שרובן עדיין בשלבי ניסוי, טכנולוגיות שמשפרות את “הביצועים הסביבתיים” של שריפת הפחם כלומר : הפקת יותר אנרגיה מאותה כמות פחם ופליטת פחות מזהמים.
שיטה שכבר מקובלת ומיושמת מהיותה פשוטה (טכנולוגית) היא גריסת הפחם הגלמי ורחיצתו להפרדתו מחמרים לא רצויים. עצם העובדה שמתקבל פחם נקי מאפשרת בעירה יעילה ובעירה יעילה פרושה פחות מזהמים.
קיימת שיטה בה את הפחם מגזים (הופכים לגז -מימן), תהליך שיתבצע תוך כדי איסוף המזהמים וסילוקם מהמערכת באופן “נקי” – ע”י אחסון / הטמנה “גיאולוגי/ת”. את הגאז – מימן – שורפים לקבלת האנרגיה נקיה, את הגאז המתקבל ניתן גם לשנע לשימוש במקומות ותעשיות שונות.
בשיטה המקובלת בה שורפים את הפחם להנעת טורבינות (לייצור חשמל), מספקת השריפה פחות מ 30% מהאנרגיה שאצורה בפחם. אם משפרים את יעילות השריפה ע”י “מבערים מתקדמים” מגיעים ליעילות של 40% וניתן לשרוף יחד עם הפחם חמרי בעירה “ביולוגים” ( שומן מין החי וכד'), כך מתקבל חיסכון של כ 20% בחומר הבעירה, כלומר פחות פליטת מזהמים, ושוב הכוונה לאסוף/ לקלוט את המזהמים ולמנוע הגעתם לאטמוספירה. על פי מפתחי השיטה מגיעים לאותה רמת פליטה כמו בטורבינת גז.
בשריפת פחם ניפלטים מזהמים רבים : דו-תחמוצת-גפרית שגורם לגשם חומצי, תחמוצת-חנקן שגורם להווצרות אוזון קרוב לקרקע, חלקיקים מוצקים שיחד עם האוזון גורמים לערפיח (סמוג), וכמובן דו-תחמוצת-פחמן המוכר והידוע, עבור כל אחד מהמזהמים קיימות שיטות ניטרול ואיסוף שהוכחו כאפשריות – טכנולוגית, שיטות שמחכות ליישום תעשייתי בקנה מידה נרחב, שיאפשר ניצול “נקי” של פחם.
האיחוד האירופי, יפן, אוסטרליה, חברות תעשייתיות בארה”ב כולם עסוקים בפיתוח השיטות שיאפשרו שימוש “נקי” בפחם”. הבעיה היא כי פיתוח השיטות לשימוש “נקי” עלול להמשך זמן רב, רב יותר ממה שיש לנו, שכן המשך פליטת מזהמים מקרב אותנו לנקודת “אל-חזור” כלומר למצב שבו רמת גאזי החממה תהיה הרבה מעל לכושרה של הסביבה (יערות אוקינוסים) לספוג, ואת התוצאות רואים כבר היום.
