התאונה הייתה רק אחד הגורמים שבגללו קשה לגייס אנשים למלחמה בשינוי האקלים/פרנק פון היפּל
לפני שלושים שנה, בשעה 01:24 ב-26 באפריל 1986, התרחשו כמה פיצוצים ביחידה 4 בכור הגרעיני בצ’רנוביל שבאוקראינה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. הם עקרו ממקומם את כיפת הכור ואת הגג ושחררו חומר רדיואקטיבי לאטמוספירה. בשל השרֵפה שהשתוללה בתוך הכור המשיכו מזהמים להיפלט ממנו לכל עבר גם במהלך השבוע שלאחר מכן. בסופו של דבר זוהם אזור של 3,110 קילומטרים רבועים בצזיום 137 ברמה שחייבה לפנות ממנו את תושביו.
סביר להניח שהפחד שעורר אסון צ’רנוביל הוא שהיטה את דעת הקהל נגד שימוש באנרגיה גרעינית. נראה שהפחד גדול כל כך, עד שאפילו כיום, 30 שנה אחרי האסון, האפשרות שאנרגיה גרעינית תיעשה חלופה מרכזית לשימוש בדלק המחצבי, מוטלת בספק רב, על אף היותו איום אקלימי. ב-15 השנים שלפני התאונה בצ’רנוביל, התחברו לרשת החשמל כ-20 כורים גרעיניים חדשים בממוצע מדי שנה. חמש שנים לאחר התאונה ירד מספרם הממוצע לארבעה בשנה.
אבל הסיפור האמיתי מורכב מזה. לאירוע בצ’רנוביל אמנם היו השלכות רציניות על בני אדם, אבל אי אפשר לומר שהייתה זו השפעה בקנה מידה גדול. מחוץ לאזור שפונה מבני אדם, מעריכים שהקרינה תגרום לעשרות אלפי מקרים של סרטן ברחבי אירופה במהלך 80 שנה. זה אולי נשמע כמו מספר גדול, אבל זו בעצם תוספת קטנה כל כך לשיעור התחלואה הכללי שכמעט אי אפשר למדוד אותה. מקרה יוצא דופן שאפשר למדוד אותו הוא שיעור התחלואה בסרטן בלוטת התריס בעקבות חשיפה ליוני יוד רדיואקטיביים במזון ובשתייה: היו התפרצויות ברורות (עם שיעורי תמותה של 1% עד 2% בלבד, למרבה המזל) שנרשמו באזורים שנחשפו לכמויות הקרינה הגבוהות ביותר, בעיקר בבלרוס, ברוסיה ובאוקראינה.
על אף שיעורי התמותה הצפויים מסרטן כתוצאה מן התאונה בצ’רנוביל ומאסון פוקושימה דאיצ’י ביפן ב-2011, אם בודקים את המספר הממוצע של מקרי המוות ליחידת אנרגיה המופקת ממקורות שונים, נמצא שאנרגיה גרעינית עדיין בטוחה יותר מפחם. לפי מחקר של המועצה הלאומית האמריקנית למחקר, אם היו מחליפים ב-2005 את 104 הכורים הגרעיניים שפעלו אז בארה”ב בתחנות כוח המופעלות בפחם, זיהום האוויר המוגבר כתוצאה מכך היה גורם אלפי מקרים נוספים של מוות מוקדם מדי שנה.
(איור: רוס מקדונלד)
אנשים גם נוטים לדאוג מהשפעות ארוכות טווח של קרינה יותר משהם דואגים מהשפעותיו של זיהום האוויר. סקר שבדק את מצב בריאות הנפש באוכלוסיית אוקראינה 20 שנה לאחר אסון צ’רנוביל מצא מתאם בין חשיפה למנת קרינה נוספת בכמות השקולה לחשיפה בת שנה לקרינת הרקע הטבעית ובין רמת סיפוק נמוכה יותר מאיכות החיים, שיעור אבחנות גבוה יותר של הפרעות נפשיות וירידה בתוחלת החיים, שהנשאלים ציפו להגיע אליה.
חששות כאלה אמנם הביאו לירידה במספר תחנות הכוח הגרעיניות החדשות שנבנו בתקופה שלאחר צ’רנוביל, אבל לירידה זו היו סיבות נוספות. אחת מהן הייתה שקצב העלייה בצריכת החשמל במדינות המפותחות ירד במידה ניכרת בערך באותו זמן מכיוון שמחירי החשמל הפסיקו לרדת. ב-1974 העריכה נציבות האנרגיה האטומית האמריקנית שעד 2016 תצטרך ארה”ב כושר ייצור חשמל השקול ל-3,000 כורים גרעיניים גדולים. כדי לחולל את כמות החשמל הממוצעת הנצרכת כיום בארה”ב נחוצים רק 500 כורים כאלה, אם כי בזמני שיא בצריכה נחוץ כושר ייצור גדול יותר.
עוד גורם הוא שבניגוד לטענותיהם של חסידי האנרגיה הגרעינית בשנות ה-50 שאנרגיה זו עתידה להיות “זולה מכדי לטרוח למדוד את הצריכה שלה”, ייצורה של אנרגיה גרעינית בפועל הוא יקר למדי. מחיר הדלק הגרעיני אמנם נמוך, אבל מחירי בניית תחנות הכוח עצומים, בייחוד בצפון אמריקה ובאירופה: 6 מיליארד עד 12 מיליארד דולר לכור יחיד. לחלק מן המחיר הזה אחראיות תקנות בטיחות מחמירות יותר, אבל סיבה נוספת למחיר הגבוה היא שמכיוון שמספר הכורים הנבנים קטן, אין הרבה כוח אדם בעל כישורים הנחוצים לבניית כורים גרעיניים. כתוצאה מכך סובלים תהליכי הבנייה מעיכובים יקרים כשצריך לתקן טעויות.
עתידה של האנרגיה הגרעינית נתון כיום בעיקר בידיה של סין. שם מצויים כמחצית הכורים הגרעיניים שהתחילו להיבנות מאז 2008, ותעשיית האנרגיה הגרעינית של סין מתחילה להציע פרויקטים בארצות אחרות. אבל קצב הבנייה בסין עדיין נמוך בהרבה מזה שהיה בארה”ב ובאירופה בשנות ה-70 של המאה ה-20, ומאז גדלה צריכת החשמל העולמית פי שלושה. סוכנות האנרגיה הבין־לאומית מעריכה ששיעור התרומה של כורים גרעיניים לייצור החשמל הכולל בסין יגיע ב-2040 רק ל-10%.
אם כך, בקנה המידה הנדרש לאנושות כדי לעבור למקורות אנרגיה שאינם דלק מחצבי, אנרגיה גרעינית היא אמנם שחקנית מועילה אבל בסך הכול שולית באופן יחסי. האסון בצ’רנוביל פגע במעמד האנרגיה הגרעינית אבל לא היה הסיבה היחידה לירידת קרנה של טכנולוגיה זו.
9 תגובות
לא מבין באנרגיה גרעינית אבל שואל שאלה חשובה: מה עושים עם כל ה”פנלים” הפוטואלקטריים אחרי 20 שנה? הלא הם עשויים ממתכות נדירות.
שאלה יפה שאלה מעיין, אז מצאתי את הטבלה הזו:
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_electricity_production_from_renewable_sources
ראשית יש לציין שמדובר רק על הפקת אנרגיה חשמלית. כלומר, גם במדינות שמפיקות 100% של אנרגיה מתחדשת עדיין יש חורים שחורים עצומים בדמות דלק לכלי רכב יבשתיים, אוויריים וימיים שמן הסתם עדיין משתמשים בדלקים פוסיליים. בנוסף יש את כל המפעלים שעובדים על גז טבעי, מזוט וזוועות דומות וכן… משקי הבית, שמשתמשים גם בגז לתנורים, בדלק לחימום בבולי עץ לאח הביתית, ובל נשכח את המנגל…
מעיון בטבלה נראה שבכל המדינות בעלות קרוב ל-100% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת יש רוב מוחץ למקורות הידרואלקטריים (חוץ מאיסלנד). כלומר, מדינות שבורכו בנהרות ואפשרות לסכור אותם כנראה כבר ניצלו את האפשרות די מזמן. כל שאר המקורות לאנרגיה מתחדשת מהווים אחוז זעום מכלל ייצור החשמל של שאר המדינות (חוץ מאיסלנד).
אז מה ההבדל בין מקורות הידרואלקטריים לכל השאר (רוח, סולארי, ביומסה וגיאותרמי)? כנראה ריכוז מקורות האנרגיה. אחרי הכל, צריך לפרוש קולטי שמש על כל משטח פנוי (ולחסל קצת שטחים פתוחים ופנויים לאותה מטרה), לבנות טורבינות רוח על כל גבעה סחופת רוחות (ופנויה), לגדל צמחי ביומסה (במקום גידולים אחרים), לאסוף את כל החשמל ואז להפיץ אותו, לעיתים במרחק רב ממקום הייצור (ולמצוא דרך לשלם לכל היצרנים). זה לא ממש יעיל, ורואים את זה בטבלה.
לכן אני טוען שאין מנוס מתחנות כוח ריכוזיות, בעלות יכולת ייצור משמעותית של אנרגיה ואספקתה באזור שבו היא ממוקמת, בלי להרוס שטחים פתוחים בערבה על קולטי שמש, ובלי להפריע לנדידת הציפרים בשמי הארץ (ככל שמדובר בארץ). תחנות כוח גרעיניות מהסוג החדש עשויות להיות התשובה הנכונה לכל זה. יש מספיק אורניום לא מועשר ותוריום לספק את הצריכה של המין האנושי למשך לא מעט אלפי שנים.
אז הנה עוד קצת על הכורים האלו:
https://www.youtube.com/watch?v=uK367T7h6ZY
ועוד הרבה, עם דגש על ניצול בחלל:
https://www.youtube.com/watch?v=0BybPPIMuQQ
אחלה תגובה לורם איפסום.
כולנו תקווה שהטכנולוגיה תמשיך להשתפר, וכמובן אמן שכל החידושים ופריצות הדרך יגיעו מישראל 🙂
שווה בהחלט להשקיע עוד במחקר בתחום.
חבל שידע הולך לאיבוד!השאלה עם יש מספיק אורניום על הפלנטה שלנו?או שיביאו אורניום מהירח?צריך לבנות כורים גרעיניים(גם בישראל) כדי לגוון מקורות אנרגיה,וכדי לשמר ידע.
מה רע בכל החלופות האחרות? חשמל משמש, גאותרמי,גלים,רוח… יש כבר כמה מדינות בעולם שהחליפו את כל תחנות הכוח שלהם באנרגיה מתחדשת ולא מזהמת.
יש בעיות קשות בכורים הגרעיניים כפי שהם בנויים כיום. מה שמייקר מאוד את הבנייה, התפעול והטיפול בדלק הגרעיני ותוצרי הפסולת שיש לאחסן בתנאים בטוחים במשך עשרות אלפי שנים.
הכורים הללו מבוססים בד”כ על ביקוע ארניום 235, שמהווב בטבע פחות מאחוז מכלל האורניום, ויש לבודד בשיטות מורכבות ויקרות מאוד.
הדלק מופיע במוטות מוצקים. לאחר שרק חלק קטן ממנו מנוצל המוטות מתבלים ויש להחליף אותם.
הכורים מבוססים על מים קלים. במקרה של תקלה והתחממות יתר הם עשויים להפוך לקיטור, או לפרק את מולקולות המים ולגרום להצטברות של מימן. מה שקרה בצ’רנוביל ובפוקושימה.
הכורים מבוססים על שיווי משקל לא יציב ולכן יש צורך במערכות בקרה SCADA אקטיביות כפי שתואר קודם לגלות ולהתגבר על כל מצב כזה. כשלים במערכת הבקרה זה מה שתרם לפיצוץ הכור בצ’רנוביל, בנוסף להפקרות הכללית ששררה שם בעת ביצוע ניסוי מסוכן.
גישה חדשה כלפי כורי ביקוע גרעיניים הופכת את הקונספט על פניו. בגישה זו תוריום ואורניום 238 יכולים לשמש כדלק גרעיני, הדלק מומס במלח פלואורידי מותך והביקוע יכול להתקיים רק בתנאים מיוחדים.
בכורים האלו אין מחסור בדלק גרעיני. יש פי 4 תוריום מאשר אורניום, ולא צריך להעשיר אותם בעלויות עתק.
במערכות האלו שיווי המשקל הוא יציב והוא מפצה על הפרעות.
מערכות הבטיחות הן פאסיביות. במקרה של התחממות יתר הכור יכבה את עצמו ע”י ריקון הדלק הנוזלי למיכל אלטרנטיבי שבו אין אפשרות לבצע ביקוע, ושום דבר שמפעיל אידיוט יכול לעשות לא יאפשר את הפעלתו מחדש.
אין שימוש במים שיכולים להתחמם ולהפוך לקיטור, או להתפרק ולצבור מימן. שני מצבים שכבר הזיקו בכורים רגילים.
נוצרת פסולת רדיואקטיבית בכמות קטנה מאוד, ויש לאחסנה במשך מאות שנים (במקום עשרות אלפים).
אי אפשר ליצור מהדלק הגרעיני ומתוצרי הביקוע פצצות גרעיניות – זהו יתרון ענק בתקופה שבה החששות מפעולות טרוריסטיות הן מוצדקות.
היום עובדים על תכניות לייצור כורים כאלו בשיטות מודולריות, שיש להרכיב במקום (במספר יחידות קטן) במקום לבנות מ-0.
https://www.youtube.com/watch?v=VfsOYzOpYRw
https://www.youtube.com/user/gordonmcdowell
פנלים סולאריים לכל גג, זה הפתרון היחיד.
לאנושות במסע בחלל לא יהיה ברירה אולי אלא לעשות שימוש באנרגיה גרעינית למסעות ארוכים.
לכדור הארץ אנרגיה מתחדשת היא בסדר.
מערכות למניעת תגובת שרשרת פותחו מאז במערב. כדוגמא מערכות חברות Modicon שהיא ממציאת ה Modbus. פרוטוקול תקשורת למערכות SCADA. כיום מנוטרים עשרות עד מאות חיישנים ומזוהה אנומליה. נעשה שימוש בבינה מלאכותית ברשתות נוירונים לזיהוי חריגה ממצב תקין מתוך זיהוי מהו מצב תקין. במערב יש יתירות למערכות קריטיות בקור. למשל מערכת צינון הליבה. אם אחת מתקלקלת יש אחת נוספת. ברור שתמיד יכול לקרות כשל ולכן הסתברותית הוא קורה.