מתוך ההקדמה למהדורה העברית לספרו של צ'ארלס דארווין מוצא המינים תרגם והוסיף מבוא: שאול אדלר הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1965הדפסה שלישית, תשנ”ז 1997
צ'ארלס דארווין
בזמן שירותי כחוקר טבע החי באוניית הוד-מלכותו 'ביגל' (Beaglel) הפליא ו אותי מאוד עובדות מסוימות, הכרוכות בנפיצותם של בעלי-חיים שוכני אמריקה הדרומית ובזיקותיהם הגיאולוגיות של שוכניה, שבהווה ושבעבר, אלו לאלו. והיו בעיני עובדות אלה, כמו שנראה בפרקים המאוחרים של ספר זה, כמפיצות מקצת אור על מוצאם של מיני החי — זה סוד הסודות, כמו שפינהו אחד מן הגדולים שבפילוסופים שלנו. וכשחזרתי לביתי בשנת 1837 נדמה לי, שמא אפשר להעלות דבר בסוגיה זו, אם אהיה שקוד ללקוט עובדות מכל המינים, שאפשר נוגעות הן לעניין זה ולהסתכל בהן. לאחר חמש שנות עבודה הרשיתי לעצמי לערוך את מחשבותי בעניין זה, והעליתי על הכתב דברים קצרים, ובשנת 1844 חזרתי והרחבתי אותם עד לכדי ראשי-פרקים של המסקנות, שהיו נראות לי קרובות לדעת אותה שעה ;
מאז ועד היום עקבתי תמיד אחר עניין זה. אני מקווה, שהזכרתם של פרטים אישיים אלה לא תיחשב לי לעוון, הואיל ולא הבאתים אלא להוכיח, שלא הייתי בהול להגיע לידי מסקנה.
והנה עתה (1859) קרובה עבודתי לסיומה אבל הואיל ודרושות לי עוד הרבה שנים להשלימה ורחוק אני מקו הבריאות השלמה, זירזוני לפרסם תמצית דברים זו ובייחוד התעוררתי לעשות כך, הואיל ומר ואלאס (wallace) החוקר עתה את החי של חבל האיים המאלאיים, הגיע למסקנות, שכמעט אין ביניהן ובין אלו, שהגעתי אני אליהן על מוצא המינים, ולא כלום. בשנת 1858 שלח לי כתב על עניין זה, וביקשני להעבירו לסיר צ'ארלם לייאל ( Lyell) ,שמסר אותו לחברה שעל-שם ליניאוס; כתב זה נתפרסם בכרך השלישי של כתב-עת החברה. סיר צ'ארלס לייאל והד”ר הוקר ( Hooker) שידעו שניהם את מחקרי, שהרי הד”ר דוקר קרא בו בשנת ,1844 כיבדוני בחוות-דעתם ובעצתם, שראוי לפרסם כמה פרקים קצרים של כתב-ידי יחד עם הכתב המצוין של מר ואלאס. תמצית זו שאני מפרסם עתה על-כורחה אינה שלימה אינני יכול להביא כאן מראי-מקומות ומקורות לכמה מדברי ; ואני סומך על הקורא, שיתן אמון בדייקנותה אין ספק שנפלו טעויות פה ושם, אף-על-פי שתקוותי אתי, שזהירותי עמדה לי תמיד, ולא סמכתי אלא על מקורות טובים בלבד.
אינני יכול לפקפק כלל, שההשקפה שהיתה מקובלת על רוב חוקרי-טבע וגם ע
לי עד זה מקרוב, והיא שכל מין נברא לעצמו בלא זיקה לאחרים – בטעות יסודה. אני מאמין בלב שלם שמינים אינם לא-משתנים; אבל אלה שהם בני דבר זה, הקרוי בפניו בשם סוג, הם בני בניהם של מינים אחרים, שרובם כלו, וזה ממש כזנים המוכרים של כל מין שהוא, שהם צאצאיו של מין זה. מלבד זה אני משוכנע, שהבירור הטבעי היה כלי המיור (שינוי והתאמה) החשוב ביותר, אבל לא היחידי.
