חתולים נגד אסתמה

מחקר חדש מצא שילדים שגדלו לצד חתולים היו בסיכון נמוך יותר לחלות באסתמה. אילו עוד מחלות כוכבי הרשת הפרוותיים יכולים למנוע?

לילדים שגדלו לפחות בשנת חייהם הראשונה עם חתול היה סיכוי נמוך יותר לפתח אסתמה. צילום: Jenny Lee Silver.
לילדים שגדלו לפחות בשנת חייהם הראשונה עם חתול היה סיכוי נמוך יותר לפתח אסתמה. צילום: Jenny Lee Silver.

מאת רחלי ווקס, זווית, סוכנות ידיעות למדע וסביבה

אין ספק שחתולים משדרגים כל בית. בחורף הם מתכרבלים בחיקנו, מתלטפים, מגרגרים ומרגיעים אותנו. בקיץ הם מחסלים את המזיקים שחודרים לביתנו. במשך כל השנה הם שליטיו הבלתי מעורערים של האינטרנט ומספקים בידור בלתי פוסק, ולכל מקום שאליו הם צועדים מלווה אותם ההילה המסתורית שריתקה דורות רבים לאורך אלפי שנים.

יש בעלי חתולים שנשבעים שהחתול או החתולה שלהם מסוגלים לרפא אותם: אם זה בכך שהם יושבים בדיוק בצמוד לחלק הגוף שכואב, או בכך שהם מביאים מרפא פשוט בנוכחותם. כעת, מחקר חדש שנערך בדנמרק חושף יתרון בריאותי בבעלות על חתול שלא היה ידוע בעבר: ילדים עם נטייה גנטית לאסתמה שגדלו עם חתול בבית הראו פחות סיכויים לכך שיפתחו את המחלה. ילדים אלה חלו פחות גם בדלקת ריאות ובדלקת הסימפונונות.

המחקר כלל 377 ילדים מדנמרק שאמהותיהם חלו באסתמה בעבר. החוקרים בדקו אזור מסוים בגנום של הילדים, ומצאו אצל קרוב לשליש מהם וריאציה גנטית שידועה כגורם הסיכון הגנטי העיקרי למחלה. הם בדקו באילו מהבתים חי חתול או כלב בבית בתקופה שבה הילד נולד, וכן מדדו כמויות של חומרים שמעידים על נוכחות של כלבים וחתולים במיטות הילדים בגיל שנה. החוקרים בדקו האם הילדים פיתחו אסתמה עד גיל 12. בנוסף הם בדקו האם וכמה פעמים חלו הילדים בין הגילאים 0-3 בדלקת ריאות ובדלקת הסימפונונות, שתי מחלות של דרכי הנשימה שקשורות גם הן לאותה וריאציה גנטית.

כאמור, החוקרים מצאו שבין הילדים בעלי הנטייה הגנטית לאסתמה, לאלה שגדלו לפחות בשנת חייהם הראשונה עם חתול היה סיכוי נמוך יותר לפתח אסתמה, והם חלו פחות בדלקת ריאות ובדלקת סימפונונות. נוכחות כלב בבית אמנם נמצאה קשורה גם היא לסיכוי נמוך יותר לפתח אסתמה, אם כי לא באותו היקף. אצל ילדים שלא נמצאה אצלם הווריאציה הגנטית המסכנת, נוכחות החתול לא השפיעה לכאן או לכאן על הסיכויים לחלות במחלות.

כ-300 מיליון איש ברחבי העולם חולים באסתמה, ומוערך שכ-250 אלף איש מתים מהמחלה מדי שנה. זוהי ההפרעה הכרונית הנפוצה ביותר בקרב ילדים. בזמן התקף אסתמה, ריר צמיגי שמופרש מדפנות קנה הנשימה חוסם אותו ומקשה על הוצאת אוויר מהריאות. חולי אסתמה עשויים לסבול בין השאר מקוצר נשימה, מצפצופים בזמן הנשימה, משיעול כרוני ומליחה. בישראל, 5.3 אחוז מהגברים ו-6.3 אחוז מהנשים סובלים מאסתמה. השיעור גבוה במיוחד בגברים בקבוצת הגיל הצעירה (בני 21-34 שנים), ונמוך יותר בקבוצות הגיל המבוגרות יותר.

הגורמים לאסתמה עדיין לא מובנים לגמרי. "יש מרכיב גנטי לאסתמה, אבל יש הוכחות מדעיות לכך שזו מחלה שיש לה השפעות סביבתיות חזקות מאוד", אומר ד"ר חגי לוין, ראש מסלול בריאות וסביבה בבית הספר לבריאות הציבור של הדסה והאוניברסיטה העברית. הגורמים הסביבתיים הידועים לאסתמה כוללים חשיפה לעישון פאסיבי, לזיהום אוויר, לכימיקלים מסוימים ולאלרגנים מסוימים. "אנחנו רואים עלייה בשכיחות האסתמה, והיא נובעת משינויים סביבתיים", מציין לוין.

ואכן, כיום ידוע שילדים שחשופים לעישון פאסיבי הם בעלי נטייה מובהקת בהרבה לפתח אסתמה מאשר ילדים שלא חשופים אליו. זהו גורם שלא התייחסו אליו במחקר הדני, שכן החוקרים לא בדקו חשיפה של הילדים שנבדקו לעישון פאסיבי, אלא רק בדקו האם האמהות עישנו במהלך ההיריון.

מרשם לחתול

השאלות העיקריות שהמחקר אינו מספק להן תשובות הן כיצד נוכחותם של החתולים מנמיכה את הסיכון לאסתמה, ומדוע השפעת נוכחותם חזקה מנוכחות כלבים. השערה אחת של החוקרים היא שחתולים מפיצים בבית חיידקים, וירוסים או פטריות מסוימים שמשפיעים לטובה על מערכת החיסון האנושית. כמובן, יש לזכור שהקשר שנמצא במחקר אינו בהכרח סיבתי, כלומר אפילו שהחיים במחיצת חתול והירידה בסיכון לאסתמה קשורים זה לזה, הראשון אינו בהכרח הגורם הישיר והבלעדי לשני.

ממצאי המחקר מעניינים במיוחד כי הם מתחברים לנושא החדשני והמורכב של אינטראקציית גנטיקה – סביבה. כיום כבר ברור לגמרי שהגנים שלנו משפיעים על מרכיבים שונים של מי שאנחנו, החל מהמראה, המצב בריאותי וכלה במשתני אישיות מסוימים. במקביל, ברור גם שהסביבה שלנו משפיעה עלינו מאוד. עבור כל תכונה שהיא, עולה השאלה עד כמה הגנטיקה משפיעה עליה – ועד כמה הסביבה. עם זאת, פעמים רבות ההשפעה מורכבת יותר מכך, וגורם אחד (הגנטיקה או הסביבה) משפיע על האופן שבו המשתנה השני משפיע על התכונה. במקרה של המחקר החדש, ידוע שהווריאציה הגנטית כשלעצמה מעלה את הסיכון לאסתמה. עם זאת, משתנה הסביבה, כלומר נוכחותם של חתול או חתולה בבית, משפיע על האופן שבו משתנה הגנטיקה משפיע על המחלה – והתוצאה היא ירידה בסיכון לאסתמה. "המחקר מבליט את הצורך במחקרים נוספים על אינטראקציות גנטיקה-סביבה והשפעתן על בריאות האדם", אומר לוין. "זה לא פשוט בכלל, אבל צריך לחקור יותר בבת אחת גם את ההשפעות הגנטיות, גם את ההשפעות הסביבתיות, וגם את האינטראקציה ביניהן. זו הסתכלות הוליסטית, רחבה".

לוין מזכיר שלמרות ההשפעה הרבה שיש לגנטיקה על בריאותנו, קשה מאוד לשנות אותה. "שינויים סביבתיים, לעומת זאת, הם בידיים שלנו", הוא אומר. "כדאי שנתמקד בהתערבויות הסביבתיות כי שם אנחנו יכולים לחולל את השינוי. יכול להיות שיש ילדים שתהיה המלצה חמה מאוד שיהיה להם חתול בבית, וזה יהיה הטיפול המומלץ".

להתנחם בחברה פרוותית

המחקר הנוכחי אינו הראשון שמציע שחתולים טובים לבריאותנו. חיים במחיצת חתול (ולעתים במחיצת כלב או חיית מחמד אחרת) נמצאו כקשורים לסיכוי נמוך יותר להתקף לב ולמחלות לב וכלי דם (כולל שבץ), והם מורידים את לחץ הדם ואת קצבהלב. הם נמצאו כקשורים גם לסיכוי נמוך יותר לתחלואה בסוגים מסוימים של סרטן. חתולים מחסלים מזיקים, כולל כאלה שמעבירים מחלות קשות. חתולים וכלבים מספקים חברה ותמיכה לאנשים, בין אם אלה אנשים שסובלים מבדידות או פשוט אנשים שנהנים להתנחם בחברה פרוותית. "לחיים עם בעל חיים יש השפעות אפשריות גם על המצב הבריאותי וגם על הנפשי", מסכם לוין. "החתולים לא משפיעים רק באופן פיזי ישיר, בשינוי הסביבה האקולוגית הביתית דרך פעולות כמו ציד עכברים, אלא גם חברתית על מרקם היחסים בבית".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. לאמץ חתול זו החלטה מתבקשת. הרבה יותר קשה לקבל את ההחלטה לאמץ את החיה באה, שכבר נראה שגורמת לירידה במחלות אוטו-אימוניות כמו אלרגיות ואפילו דלקת פרקים:

  2. בני גדל עם חתול ויד לו אסטמה. מרבית ההמחקרים היום אינם שווים הרבבה כיוון שהתשובה כבר מוכנה מראש. מה שכן היה צריך לבדוק זה אזורי מגורים, גובה קומה, רקע גנטי ואורח חיים כללי. אז היו מקבלים תוצאות שונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן