האם אפשר לרפא איידס?

סילוק מלא של HIV מן הגוף יהיה כרוך בעקירת הנגיף מכל מקומות המסתור שלו ובמניעת מילויים מחדש של מאגרים אלה. משימה קשה אך אולי לא בלתי אפשרית

מאת מריו סטיבנסון

הניסיונות לפתח חיסון ל- HIV אמנם כשלו, אך המאמצים לפתח טיפולים תרופתיים, לעומת זאת, נחלו הצלחה מרשימה. יותר מ-25 תרופות אושרו עד כה, ובשילובים הנכונים הן מצליחות לדכא את שכפול הנגיף עד כדי כך שרמתו בדם יורדת אל מתחת לסף הגילוי של הבדיקות הרגילות. קוקטיילים של תרופות אלה, הקרויים בשם הכללי “טיפול פעיל מאוד נוגד רטרווירוס” (HAART), כבר האריכו את חייהם ושיפרו את בריאותם של חולים רבים מספור. ואולם, למרבה הצער, אין בכוחם של טיפולים אלה לרפא כליל את המחלה. אם נפסק הטיפול מסיבה כלשהי, שב הנגיף ומתרבה במהירות.

אחת המשימות החשובות העומדות כעת בפני החוקרים היא להבין איך מצליח הנגיף לשרוד בגוף בנוכחות התרופות. בעשר השנים האחרונות התקדם מאוד המחקר והניב תובנות חשובות על תעלומה זו. התשובות, יש לקוות, יבהירו בסופו של דבר אם אפשר לסלק לגמרי את הנגיף מן הגוף.

כדי להבין מה טבעם של מקומות המסתור של HIV בגוף ומה צריך לעשות כדי להשמיד מאגרים אלה, יש להבין כיצד מתנהג הנגיף בגוף. HIV, ככל הנגיפים, צריך להיכנס לתא גוף כדי לשכפל את עצמו. הפולש מנצל את מנגנוני התא כדי ליצור עותקים מן הגנום שלו ולתרגם גנים נגיפיים לחלבונים. הוא מייצר עותקי נגיף חדשים, הקרויים ויריונים, ואלה מתפשטים לתאים אחרים. אלא שלא כרוב הנגיפים האחרים הפוגעים באדם, HIV מחדיר את הגנום שלו לתוך הגנום האנושי בתא. כך, כל אימת שתא שנדבק מתרבה, מועתקים הגנים הנגיפיים ומועברים לתאי הבת, וקיומו של הנגיף בגוף מובטח כל עוד התא וצאצאיו שורדים בו.

מערכת החיסון מצליחה, על פי רוב, לסלק נגיפים על ידי השמדת התאים שנדבקו. היא מזהה תאים כאלה בנקל לפי פיסות החלבון הנגיפי, האנטיגנים, המוצגים על פניהם כדי לאותת על נוכחות פולש בפנים. במקרה של HIV, מתקשה מערכת החיסון להשמיד את התאים שנדבקו בכוחות עצמה, בין השאר מכיוון שהנגיף תוקף רכיבים של מערכת החיסון עצמה. במשך פרק זמן כלשהו, מצליח הגוף לתקוף בחזרה ולייצר תאי חיסון חדשים ובריאים המסוגלים לזהות את הנגיף ופולשים אחרים. אבל באנשים שנדבקו ואינם מקבלים טיפול, מתגבר הנגיף בסופו של דבר וגורם לתסמונת הכשל החיסוני הנרכש – איידס.

שילובי התרופות הניתנים כיום מגִנים על מערכת החיסון על ידי דיכוי של שכפול ה-HIV ומגבילים את התפשטות הנגיף לתאים חדשים. באופן תיאורטי, טיפולים אלה אמורים לאפשר לחלקי מערכת החיסון שלא נפגעו לסלק את כל התאים הנותרים שנדבקו ולרפא את המחלה. אם כן, מדוע נכשלת מערכת החיסון במשימתה זו, למרות התרופות?

שומרים על פרופיל נמוך

נראה שסיבה מרכזית לכך היא שבגוף נשארים תאים שמבחינה גנטית יכולים לייצר ויריונים חדשים, אך הם אינם עושים זאת ולכן אינם מודיעים למערכת החיסון על נוכחותם. HIV, כפי שכותב דייוויד א' ווטקינס במאמר “נמשך החיפוש אחר תרכיב חיסון” בעמוד 23, מעדיף לחדור לתאי חיסון מן הסוג הקרוי תאי T מסייעים, המצויים בעיקר בקשריות הלימפה וברקמות החיבור של מערכת העיכול אך גם בקשריות לימפה אחרות ובזרם הדם.

רוב תאי ה-T המסייעים הנלחמים בזיהומים הנגיפיים מתים כשאינם נחוצים עוד. אך תת-קבוצה קטנה של תאי T שורדת כתאי זיכרון מאריכי ימים, ואלה ימהרו להתרבות ולגייס את כוחות המילואים אם ייתקלו בסימני זיהום חוזר. אך מכיוון ש-HIV הדביק מלכתחילה תאי T, תאי הזיכרון האלה הם שמייצרים, כפי הנראה, את רוב הנגיפים בחולים. כשהתאים מתחלקים כדי לתקוף את הפתוגן הזכור להם, הם משכפלים את הדנ”א (DNA) ואת החלבונים שלהם עצמם ובו בזמן מפיקים ויריונים חדשים. רוב תאי הזיכרון שנדבקו מתים מן הנגיף עצמו או מתקיפתם בידי מערכת החיסון, אך קצתם חוזרים למצב רדום. בנקודה זו, HIV מתקיים רק כדנ”א נגיפי היושב לו בשקט בתוך הגנום האנושי שבתאים. דנ”א נגיפי זה אינו משועתק ואינו מייצר חלבוני נגיף, ועל כן אין פיסות חלבון מוצגות על פני התא. לכן התרופות נגד HIV אינן משפיעות על התאים, ומערכת החיסון אינה חשה בהם.

הבנה זו נבעה ממחקרים שהתפרסמו ב-1997. צוותים בלתי תלויים, בראשות רוברט פ' סיליציאנו מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אנתוני ס' פאוצ'י מן המכונים האמריקנים לבריאות (HIV) ודגלס ד' ריצ'מן מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, מצאו שתאי T לא פעילים שבודדו מנשאי HIV אינם מייצרים נגיפים. אבל כשעוררו את התאים האלה, שב הנגיף הרדום והחל להתרבות. HIV איננו הנגיף היחיד המסתתר במצב רדום. למעשה, יש נגיפים, כגון נגיף ההרפס, המייצרים חלבונים שמעודדים את הנגיף לעבור למצב רדום. מאומדנים המבוססים על תוחלת החיים של תאי זיכרון מסוג T נראה כי יידרשו יותר מ-50 שנה למאגר של תאים שנדבקו ב-HIV רדום למות באופן טבעי.

ואולם, החוקרים מתחילים להבין שלא רק תאי T מסייעים המכילים נגיף רדום אחראים לחזרתו של HIV לאחר הפסקת הטיפול. נראה שגם במהלך טיפול מוצלח, כשאין מוצאים נוכחות של נגיפים בדם, עדיין ממשיכים כמה תאי T מסייעים ותאים אחרים בייצור אִטי של נגיפים חדשים. פעילות זו מתרחשת “מתחת למכ”ם” של הבדיקות, שכן הנגיף המשתחרר מסתתר בהצלחה בתאים, או שהוא נשאר לכוד ברקמות ואינו מוצא את דרכו אל הדם. ב-2007, למשל, גילה המחקר שתאי T מסייעים במעיים מתמעטים בתוך שבועות מן ההידבקות ב-HIV, עוד לפני גילוי הנגיף בדם. אפשר אפוא שבמהלך הטיפול יכול הנגיף להמשיך ולהשתכפל ברקמות כמו רקמת המעי, ושפעילות זו מתנהלת באופן סמוי זמן רב לפני שהנגיף מגיע לדם.

עוד שותף תמים לדבר עברה

מחקר האיידס התמקד, רובו, בתאי T מסייעים מכיוון שאלה מצויים בדם וקל להשיג אותם בבדיקת דם פשוטה. באחרונה, החלו החוקרים להבין שתאים אחרים של מערכת החיסון שנדבקו ב-HIV – מאקרופאגים ותאים דנדריטיים – עשויים לתרום להתעצמות הנגיף לאחר הפסקת הטיפול או לאחר שפיתח הנגיף עמידות. הידע על מאקרופאגים ועל תאים דנדריטיים אינו רב כל כך, מכיוון שהם ממוקמים ברקמות בלבד, אך ממצאים חדשים מורים על כך שייתכן כי הטיפול התרופתי אינו עוצר לגמרי את התרבותו של HIV בתאים אלה. הרמה אולי נמוכה מכדי שהנגיף יגיע לדם בכמויות הניתנות לגילוי, אך די בה כדי שהוא יגיע לתאי T סמוכים ויחדש בהתמדה את מאגרי תאי הזיכרון המכילים נגיף רדום. נראה גם שמקצת המאקרופאגים שנדבקו אינם נקטלים על ידי הנגיף שבתוכם או על ידי רכיבים אחרים של מערכת החיסון. מאקרופאגים יכולים אפוא לחכות במצב הכן ולהגביר את השכפול כשנפסק הטיפול התרופתי.

ב-2001, למשל, דיווחו מלקולם א' מרטין מן המכונים האמריקנים לבריאות (NIH) ועמיתיו, שקופים שנדבקו בנגיף האיידס של הקופים, SIV, איבדו את רוב תאי T המסייעים בתוך שבועות ספורים מן ההידבקות, אך הנגיף בכל זאת המשיך להיווצר בגופם בכמויות גדולות. התברר שמאקרופאגים הם שייצרו את הנגיף. כשטופלו הקופים האלה בתרופה המעכבת שכפולם של נגיפים, ומונעת בכך הדבקה של תאים חדשים, לא הפחית הדבר במידה ניכרת את כמות הנגיף בדם. פירושו של ממצא זה היה שהמאקרופאגים לא מתו בעקבות ייצור עותקי הנגיף החדשים.

נראה גם שתהליך השכפול של ה-HIV במאקרופאגים שונה במקצת מהתהליך המתרחש בתאי T באופן המועיל עוד יותר לנגיף. בתאי T, רכיבי הנגיף מתקבצים על קרום התא, וממנו הם מתנתקים לאחר מכן. במאקרופאגים, לעומת זאת, כמה חלקיקי נגיף מוחדרים למדורים בתא הקרויים בועיות (vacuoles). הבועיות יכולות לנדוד אל פני התא ולשחרר החוצה את חלקיקי הנגיף. אריזת הנגיף במדורים סגורים עשויה לעזור ל-HIV לחמוק מגלאי מערכת החיסון שכן היא מונעת את הצגת האנטיגנים על פני התא, וכך אינה מסגירה למערכת החיסון את נוכחותו של פולש.

ועוד עולה ממחקרים, שריכוזי התרופות הדרושים כדי לדכא שכפול נגיפים במאקרופאגים גבוהים יותר מן הריכוזים הנחוצים בתאי T. לא ברור מדוע כך הדבר, אך ידוע שחלבונים תאיים מסוימים, שתפקידם הרגיל הוא להפריש חומרים ביולוגיים מן התא, יכולים להפריע לטיפול תרופתי על ידי מניעת ספיגה וצבירה של התרופות בתאים. ייתכן שהחלבונים האלה פעילים בעיקר במאקרופאגים ומונעים מן התרופות להגיע לרמה הרצויה. אפשר שאותו דבר מתרחש בתאים דנדריטיים, אך מעט מאוד ידוע כרגע על האופן שבו תאים אלה מגיבים ל-HIV.

מקלטים אנטומיים

לא רק תכונותיהם המובנות של תאי T מסייעים ושל מאקרופאגים מאפשרות ל-HIV לשרוד טיפול תרופתי מרוכז. מקצת התאים האלה ממוקמים במדורים אנטומיים המסוככים עליהם מפני תרופות שונות, או ממערכות ההגנה של הגוף, או משניהם גם יחד. כדי להשמיד כליל את ה-HIV בגוף יש צורך להגיע אליו במדורים אלה.

מערכת העצבים המרכזית היא אחד המדורים האלה. החוקרים יודעים זה זמן רב שמערכת העצבים המרכזית פגיעה ל-HIV. הבעיות הנוירולוגיות המתעוררות בשלבי האיידס המאוחרים נובעות, בחלקן הגדול, מרעלנים עצביים המשתחררים ממאקרופאגים שנדבקו בנגיף ומצויים במוח. כדי לחדור למוח, צריכים התאים או המולקולות לעבור את המחסום מן הדם למוח, שהוא במהותו ממברנה בררנית המווסתת את תנועת התאים והחומרים האחרים מן הדם אל מערכת העצבים המרכזית. מאקרופאגים הנדבקים ב-HIV ברקמות שמחוץ למערכת העצבים המרכזית יכולים, כך נראה, לחצות את מחסום הדם-מוח ולהשתקע במערכת העצבים המרכזית, שם יכול הנגיף להמשיך ולהדביק מאקרופאגים מתמחים הקרויים מיקרוגליה, שמושב הקבע שלהם הוא בתוך מערכת העצבים המרכזית.

חדירת הנגיף לתאים במערכת העצבים המרכזית מקנה לו, כפי הנראה, מידה מסוימת של הגנה מתרופות מכיוון שחלקן, בייחוד מעכבי פרוטאזות החשובים לעיבוד נאות של חלבוני נגיף חדשים, מתקשות לחצות את המחסום ולהגיע למוח. כמו כן, רוב תאי החיסון הסובבים בגוף אינם מגיעים למוח. אין יודעים אם תאים במוח שנדבקו יכולים לשלוח HIV לחלקי גוף אחרים, אך אם המאקרופאגים שנדבקו בנגיף יכולים לחצות את המחסום בין הדם למוח ולהגיע אל מערכת העצבים המרכזית, הם יכולים, מן הסתם, גם להסתנן בחזרה.

אזורים אחרים שקשה לתרופות לחדור אליהם הם דפנות מערכת העיכול ומערכת המין. בגברים נשאי HIV, מצוי תדיר בנוזל הזרע רנ”א (RNA) של HIV, גם כשאין סימן לנגיף בדם.

תכניות התקפה חדשות

סילוק מוחלט של HIV מגופו של אדם שנדבק יצריך, לכל הפחות, סילוק של כל תאי T המכילים נגיף סמוי. אחת הדרכים הנחקרות כיום לפתרון בעיית המאגרים הסמויים היא טיפול בחומרים הממריצים תאי T רדומים שנדבקו להתעורר ולהתחלק, בתקווה שהתאים ייצרו נגיף וייחשפו לטיפול האנטי-נגיפי. שני ניסויים מוגבלים בבני אדם בחנו גישה זו עם תרופות המצויות בשוק, שאושרו לשימוש במצבים אחרים. התוצאות לא היו חד-משמעיות.

החומרים המושלמים יעוררו את תאי ה-T במידה הנדרשת כדי לחדש את ייצור חלבוני הנגיף המוצגים על פני התא, אך לא די כדי לעוררם לייצר עותקים חדשים של הנגיף. לשם כך, מחפשים כיום החוקרים תרופות שיעוררו סינתזה של חלבוני HIV על ידי שינוי האופן שבו מאורגן הכרומטין (תצמידים של דנ”א וחלבון המרכיבים את הכרומוזומים) בתאי T רדומים שנדבקו בנגיף. אך אפילו חומרים אלה יועילו במידה מעטה אם יפעלו רק בתאי T כשהנגיף שוכן גם במאקרופאגים.

ראש חץ שני בהתקפה לשחרור הגוף מ-HIV יצטרך לחסום כל שכפול של הנגיף, כך שייעלם לא רק מן הדם אלא גם מן הרקמות ומכל סוגי התאים שבהם הוא מוצא מסתור. התרופות המצויות כיום בשימוש משבשות את פעולתו של אנזים אחד מתוך שניים: רוורס-טרנסקריפטאז, המשנה את החומר הגנטי של הנגיף מרנ”א לדנ”א לשם החדרתו לגנום התא, או פרוטאז, המסייע להבשלת חלקיקי נגיף חדשים. בתוך שבועות מתחילת הטיפול הרגיל, יורדת רמת הנגיף בדמו של המטופל לרמות בלתי ניתנות לגילוי. שיפוע הדעיכה התגלה כקבוע למדי מחולה לחולה, והחוקרים פירשו זאת כראיה לכך שהטיפול מנע כליל את שכפול הנגיף. ואולם, מחקרים שנערכו לאחרונה הראו, שאם מתַגברים את הטיפול המקובל בתרופה החדשה raltegravir, הפוגעת באנזים נגיפי שלא טופל עד כה (האנזים הנגיפי אינטגראז, המחדיר את הדנ”א של הנגיף אל תוך הדנ”א של התא), מואצת דעיכת הנגיף. הצלחה זו מלמדת שאולי אפשר לפגוע בתאים שנדבקו ביתר מהירות וביתר יעילות מן הנעשה כיום. אם השערה זו נכונה, משתמע מכך שטיפול נמרץ עוד יותר ב-HIV עשוי להגביל את ממדי המאגר הסמוי המקורי, למנוע את מילויו מחדש, ואולי אף לצמצם את השכפול כל כך, עד שמערכת החיסון תוכל להתגבר על כל המאגרים מייצרי הנגיפים שייוותרו לאחר השמדת כל תאי הזיכרון הסמויים שנדבקו בנגיף.

ב-2007 נכנסו לניסויים קליניים כמה תרופות חדשות, המשבשות שלבים בשכפול הנגיף שלא הותקפו בעבר. מלבד מעכב האינטגראז, יש תרופה אחרת המונעת הדבקה על ידי שיבוש יכולתו של הנגיף להיצמד לקולטן המולקולרי CCR5 הממוקם על פני התא. ממחקרים שונים עולה שגם חלבונים תאיים מסוימים עשויים לשמש מטרות טובות לטיפול תרופתי. אמנם HIV מגייס כמה מן החלבונים האלה לסייע בשכפולו (CCR5, לדוגמה), אך נראה כעת שחלבונים תאיים אחרים, או סייגים תאיים (cellular restrictions), כפי שהם קרויים, פועלים למעשה נגד שכפול הנגיף.

לפני שש שנים זיהו מייקל ה' מאלים מקינג'ס קולג' בלונדון וקבוצת המחקר שלו את הסייג התאי הראשון, A3G. חלבון זה מצוי בשפע במאקרופאגים ובלימפוציטים. לרוע המזל, פיתח הנגיף אמצעי נגד A3G: הוא מייצר חלבון, Vif, שגורם לפירוק של A3G. החדשות הטובות הן, שגם A3G וגם החלבון הנגיפי Vif הם בגדר מטרות מבטיחות לטיפול תרופתי. תרופות שיעכבו Vif או יגנו על A3G מפירוק בדרך אחרת יקנו, באופן תיאורטי, לתאי האדם עמידות מפני הדבקה ב-HIV.

ב-2008 זיהו שני צוותי מחקר בלתי תלויים, הצוות של פול ד' בניאש ממרכז אהרון דיימונד לחקר האיידס שבעיר ניו יורק וצוותו של ג'ון ס' גואטלי מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, סייג תאי שני. הסייג, טֶתֶרין (tetherin) שמו, מונע שחרור של עותקי נגיף חדשים מתאים שנדבקו. מתברר ש-HIV פיתח הגנה גם נגד טתרין באמצעות החלבון הנגיפי Vpu. תרופות שיסכלו את פעולת ה-Vpu יוכלו למנוע התפשטות של HIV לתאים חדשים.

במחקר בסיסי יוסיפו ויתגלו, קרוב לוודאי, מטרות חדשות לטיפול תרופתי, ואלה יוליכו לפיתוחם של חומרים חדשים שיפגעו ב-HIV במגוון צורות. אם נשכיל לתכנן תרופות שישלימו ויעצימו את השפעות הטיפולים הקיימים, אלי נצליח בסופו של דבר לדלדל את מאגרי הנגיף הרדום ולסלקו כליל מן הגוף. לשם כך, מתבצעים כעת מחקרים גדולים הבוחנים את השפעתם של טיפולים תרופתיים נמרצים יותר על הנגיף. התוצאות צפויות בתוך שנתיים, ומהן נלמד אם חיסול מוחלט של הנגיף בגוף הוא יעד בר-השגה. אנו מחכים בתקווה גדולה.

מושגי מפתח

הטיפולים התרופתיים הניתנים כיום, “הקוקטיילים”, יכולים לדכא את נגיף האיידס, HIV, בגופם של נשאים, אך אין בכוחם לסלק כליל את הנגיף.

כדי לסלק את ה-HIV מן הגוף, צריכים החוקרים להבין היכן הוא מסתתר ואיך לפגוע בו במקומות האלה.

ממצאים חדשים חושפים כמה ממקלטי ה-HIV בגוף, ומעלים אפשרויות טיפול חדשות.

על קצה המזלג

ב-2007 היו 33 מיליון נשאי HIV ברחבי העולם

בכל יום מתים כ-6,000 איש מאיידס וכ-6,800 נדבקים בנגיף

הטיפול נגד HIV נגיש כיום לפחות משליש מן הזקוקים לו

טיפול פעיל מאוד נוגד רטרווירוס (HAART), “קוקטייל”, מעלה את סיכויי החולה לשרוד ב-13.3 שנים בממוצע.

מקום מסתור

רוב ה-HIV בדם מגיע, כך נראה, מלימפוציטים של מערכת החיסון, הקרויים תאי זיכרון מסוג T, שנדבקו בנגיף. תאים אלו, שעל פניהם מוצגות פיסות HIV, מתים על פי רוב מן הזיהום עצמו או מתקיפת מערכת החיסון המכוונת אל הפיסות המוצגות. אך קצתם שורדים ונכנסים למצב רדום למשך שנים רבות (קצה ימני). במצבם זה, הם נותנים מחסה לגנום ה-HIV בתוך הדנ”א שלהם ויכולים לייצר עותקים חדשים של הנגיף אם יופעלו מחדש.

המאגרים הרבים של HIV

HIV שורד בגוף לא רק על ידי המתנה סבלנית בתאי זיכרון רדומים מסוג T, אלא גם על ידי התרבות בקצב אִטי בתאים אחרים של מערכת החיסון, בייחוד במאקרופאגים ובתאים דנדריטיים, שנראה כי טבועה בהם יכולת להדוף במידה מסוימת הגנות חיסוניות ותרופות נוגדות-HIV. יותר מזה, בכמה אזורים בגוף, עשויים תאים שנדבקו ב-HIV לזכות למידה כלשהי של מיגון מפני מערכת החיסון ותרופות מסוימות. HIV שנוצר במאגרים תאיים ואנטומיים מתקשה להגיע אל הדם בחולים המקבלים טיפול תוקפני, אך עשוי לפרוץ בעוצמה רבה כשהטיפול נפסק.

גישות טיפול מבטיחות

כדי לסלק לגמרי את ה-HIV מן הגוף יהיה צורך, לכל הפחות, לגרום לתאי T רדומים שנדבקו לייצר נגיפים חדשים או חלבונים נגיפיים, פעולות שימשכו אליהן התקפה של תרופות או של מערכת החיסון. טיפולים כאלה יינתנו יחד עם התרופות השגרתיות החוסמות התפשטות של הנגיף מתא לתא. יש ראיות חדשות לכך שהגברת הבקרה על שכפול הנגיף, על ידי פגיעה במטרות נגיפיות או תאיות חדשות, עשויה להועיל גם כן. מטרות פוטנציאליות לטיפול תרופתי לשם השגת יעדים אלה (כתום) מתוארות בעמוד מימין. תרופות שכבר מצויות בשוק (בירוק) מכוונות אל המעטפת החלבונית של הנגיף ואל קולטן CCR5 של תאי T (כדי לחסום כניסת נגיף לתאים) ומנסות לעכב את האנזימים הנגיפיים רוורס-טרנסקריפטאז, אינטגראז ופרוטאז (כדי לעצור את העתקת גנום ה-HIV, את החדרתו לדנ”א של התאים ואת הבשלת חלבוני ה-HIV, בהתאמה).

מטרות פוטנציאליות לטיפול תרופתי

Vif (viral infectivity factor):
חלבון תאי הקרוי A3G גורם למוטציות נרחבות בגנים של HIV ופוגע בכך ביכולתו להמשיך להתקיים. חלבון Vif של HIV מפריע. עיכוב של Vif או הגנה על A3G בדרך אחרת תאפשר ל-A3G לבצע את עבודתו נגד הנגיף.

LEDGF (lens epithelium-derived growth factor):
בתאים שנדבקו בHIV-, החלבון התאי LEDGF מסייע לאינטגראז לשחבר דנ”א של הנגיף לתוך גנום התא. ממחקרים עולה, כי עיכוב LEDGF מצמצם את שכפול ה-HIV.

כרומטין (תצמיד דנ”א וחלבון המרכיב כרומוזומים):
תרופות המשנות את ארגון הכרומטין יפעלו בתאי T רדומים שנדבקו כך שהתא יחזור לסנתז חלבוני HIV. כתוצאה מכך, התאים יתגלו למערכת החיסון, וזו תתקוף אותם ותשמידם.

Vpu (viral protei U):
בתאים שנדבקו ב-HIV, הנגיפים החדשים המיוצרים קשורים לפני התא, אך חלבון Vpu של HIV משחרר אותם. מעכב Vpu ימנע מן הנגיף להתפשט לתאים אחרים.

על המחבר

מריו סטיבנסון (Stevenson) הוא פרופסור לחקר האיידס בתכנית לרפואה מולקולרית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מסצ'וסטס. את תואר הדוקטור קיבל מאוניברסיטת סטרתקלייד בגלזגו שבסקוטלנד, שם חקר החדרת תרופות למאקרופאגים בעזרת ליפוזומים. הוא הוזמן להרצות בסימפוזיון היוקרתי על שם שיפלי של בית הספר לרפואה של הרווארד, ומכהן כיו”ר ועדת המחקר של הקרן האמריקנית לחקר האיידס ומנהל המרכז לחקר האיידס בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מסצ'וסטס. כמו כן, היה יועץ לחברת התרופות מֶרק. בזמנו הפנוי הוא נהנה מנגינה בפסנתר ומהחלקה מהירה על גלגיליות באולם.

עוד בנושא

Macrophages Are the Principal Reservoir and Sustain High Virus Loads in Rhesus Macaques after the Depletion of CD4+ T Cells by a Highly Pathogenic Simian Immu­nodeficiency Virus/HIV Type 1 Chimera (SHIV): Implications for HIV-1 Infections of Humans. T. Igarashi et al. in Proceedings of the National Academy of Sciences USA, Vol. 98, No. 2, pages 658-663; January 16, 2001.

Isolation of a Human Gene That Inhibits HIV-1 Infection and Is Sup­pressed by the Viral Vif Protein. A. M. Sheehy et al. in Nature, Vol. 418, pages 646-650; August 8, 2002.

Antiretroviral Therapy with the Integrase Inhibitor Raltegravir Alters Decay Kinetics of HIV, Sig­nificantly Reducing the Second Phase. J. M. Murray et al. in AIDS, Vol. 21, No. 17, pages 2315-2321; November 12, 2007.

Tetherin Inhibits Retrovirus Release and Is Antagonized by HIV-1 Vpu. S.J.D. Neil et al. in Nature, Vol. 451, pages 425-430; January 24, 2008.

לחלק הראשון – אתמול