איזור זה לא נחקר כאשר המעבורת עוד היתה במסלולה * גם העצם עצמו לא נצפה אלא בדיעבד כאשר נבחנו 3,100 תמונות המכ”מ * שאלה קשה – מדוע אין לנאס”א מודיעין בזמן אמת?
עצם שנראה מרחף ליד המעבורת קולומביה ביום השני לשהותה בחלל הוא כמעט בוודאות פנל חיזוק מחלקה החיצוני של הכנף השמאלית. כך עולה מעדות שנמסרה בוועדת החקירה על ידי תא”ל ג'ון בארי, חבר וועדת החקירה לאסון קולומביה.
חסרונו של הפנל גרם ליצירת נקודת תורפה על הכנף, שדרכה יכול היה הגז החם לחדור לתוך המעבורת כשהיא עושה את דרכה לתוך האטמוספירה. ואולם החוקרים אמרו כי יש צורך בניתוחים נוספים, ומוקדם מדי למקד את כל האסון כולו על פנל אחד ויחיד.
“אתה נמצא הרחק לפנינו אם אתה מאשים את הפנל, אומר יו”ר וועדת החקירה, הרולד גהמן, אדמירל בדימוס. “אין לנו שום דרך להסיק כי מצאנו כאן את האירוע הראשוני שגרם לאסון.”
העצם התגלה למעשה רק לאחר התאונה, כאשר בכירים במפקדת החלל של ארה”ב החלו לבחון את 3,100 התצפיות שבוצעו בידי מכ”מים במהלך 16 ימי המשימה. מעקב אחר העצם הראה כי הוא חזר לאטמוספירה, ונשרף מעל האוקיאנוס השקט. הכנף השמאלית נפגעה מרסיסים במהלך המראת הקולומביה ב-16 בינואר, כאשר חתיכה גדולה של קצף בידוד השתחררה מהמכל החיצוני הענק של המעבורת והתנגשה בכנף השמאלית.
נאס”א חקרה את תקרית הקצף במהלך המשימה אך הגיעה למסקנה כי היא אינה מייצגת כל סיכון בטיחותי. ואולם ניתוחים מתמשכים מאז התאונה הביאו לדיוק רב יותר הן בגודל גוש הקצף והן באיזור המדויק שבו הוא פגע.
חברי הצוות אמרו כי העדות האחרונה לפגיעת השברים מתמקדת בשטח ברוחב של כ-60 סנטימטרים ליד פאנל החיזוק מס' 6 – אחד מ-22 פנלים המכסים את קצה הכנף השמאלית. שני פאנלים נושאים נוספים נפגעו ככל הנראה אף הם. איזור זה לא נבדק בניתוחים שנעשו במהלך המשימה. בנוסף, חבר הצוות רוג'ר טטרלוט אמר כי גודלו של גוש הקצף מוערך כעת באורך של כ-60 סנטימטרים, רוחב של כ-40 סנטימטרים ועובי של 12 סנטימטרים, שונה במעט מההערכות המוקדמות. בשבועות הקרובים מתכננים החוקרים להתחיל לירות גושי קצף על פנלים ומסילות זהים לאלו שהיו על המעבורת כדי לראות מה הנזק שנגרם להם מן הפגיעה. בארי אמר כי חקירה קרובה של הפנלים בשלושת המעבורות שנותרו גילתה כי היו בהם חורים קטנים על פני השטח שלהם. חורי “דקירה” אלו מתוקנים אם גודלם עולה על מילימטר אבל הפגם הקטן עלול היה להחליש את הפנלים.
הוא אמר כי החורים נוצרים כאשר אבץ מפעפע מחלקים לא צבועים של מתקן השיגור כאשר המעבורת נמצאת על הכן (ולעיתים מדובר בתקופות ארוכות של המתנה לטיסה) – ואז האבץ הזה מאכל את מארג הפחמן של הפנלים.
בארי אמר כי נאס”א היתה מודעת לבעיה אבל הוסיף. “אני לא חושב שהיא קיבלה את תשומת הלב שהיא מקבלת כעת בצל האסון.”
חורים דקיקים גרמו לאסון?
רסיסי צבע ממגדל השיגור של המעבורת עשוי היה להיות ניתז יחד עם גשם על הקולומביה ויצר חורי סיכה בחלק המוביל של הכנף השמאלית שתרם לאסון, אומרים בצוות החקירה.
בלאי כזה עשוי במהלך השנים להוביל להחלשה של פנלי הפחם לאורך הקצה, מספיק כדי להשבר כאשר נפגעו מרסיסי הקצף במהלך השיגור.
“אנחנו בוחנים את ההשפעה של הגיל” אמר יו”ר הוועדה, הארולד גהמן. מייג'ור ג'נרל בחיל האוויר, ג'ון בארי, אמר כי חורים בבטנת הריפוד העשויה מפחם בקצה הכנף עשויה היתה לאפשר היווצרות של כיסי אוויר. האוויר כרסם בפחם בתהליך של חימצון.
נראה שחורים כאלה נוצרו בכל ארבע המעבורות. נאס”א אטמה את החורים הגדולים יותר, אך לא בדקה לעומק אם נוצרו כיסי אוויר, אומרים בועודת החקירה.
חורי סיכה כאלה נתגלו בקולומביה ב-1992, לאחר 12 יסות ומאוחר יותר הופיעו במעבורות אחרות. לדברי בארי, 20-40 חורים כאלה נוצרו בכל פאנל פחם במשך השנים, קרוב לודאי כתוצאה מאבץ שטפטף מהצבע של מגדל המתכת המקיף את המעבורת ומגן עליה מנפילה בכל צד של כן השיגור.
מכיוון שהמבנה הזה לא נצבע מחדש ומשופץ לאחר כל שיגור, יותר ויותר צבע יסוד נחשף ובכל פעם שיש גשם, אבץ מחומצן מאכל חודר לתוך המעבורת, אומר בארי.
ימי כני השיגור הללו עוד מתקופת אפולו, וחלקים ניכרים מן התשית לעולם לא הוחלפו משום שהתקבלה החלטה שניתן להמשיך איתם גם בשיגור חלליות שעדיין לא יוצרו, אמר בארי, תשתית צריכה להיות אף היא חלק מהחקירה שלנו.
בארי אומר כי נאס”א היתה מודעת לבעיות הדליפה הזו, אך העיר: “אני לא חושב שהסוכנות הסבה לכך את תשומת הלב הראויה, לכן היא נמצאת כעת, מטבע הדברים, המומה מהתאונה.”
נאס”א הכירה בבעיית תרסיסי האבץ המחומצן המרוססים על קצה המעבורת ומאכלת את החומרים, אמר גהמן.
השאלה הנשאלת היא שוב, כמו בכל דבר הקשור לנאס”א: מי הבכיר ביותר שידע?, האם הדבר נדון ברצינות? האם מישהו הסתכל על הגיל כגורם חולשה? איננו יודעים זאת כעת, אמר גהמן.
וועדת החקירה לחצה על כך כי דליפות צבע היסוד הוא בעל פוטנציאל להסבר קיומם של החורים. ואולם ישנה גם אפשרות כי תרסיסי מלח מהאוקיאנוס האטלנטי הסמוך יצרו את החורים. קולומביה, המעבורת הותיקה ביותר של נאס”א בילה במצטבר שנתיים וחצי על כני השיגור.
במסיבת העיתונאים השבועית, אמרו החוקרים גם כי הם מצאו פגמים נוספים במכלי הדלק הרזרביים של המעבורת, לרבות בעיות בחיבור של קצף הבידוד.
מכלי הדלק החיצוניים נבחנים במתקן ההרכבה Michoud בניו אורלינס, ונמצא כי היו 32 כיסי אוויר בקצף באיזור המשולש המחבר את החללית למכל, אמר בארי. זה מקום שבו קצף במשקל 900 גרם – באורך 25 אינטש, ברוחב של 15 אינטש ובעובי של 5 אינטש – נשבר ופגע בקולומביה במהלך השיגור.
כיסי אוויר מעין זה, רובם בגודל של 5-8 סנטימטרים יכולים לגורם לקצף להקרע. חתיכות קצף מאיזור זה לא היו מחוברים היטב למכל, אמר בארי.
באשר לעצם המסתורי שנראה צף ומתרחק מהקולומביה יום אחד לאחר השיגור, כעת קרוב לודאי שהיה זה פאנל נוסשא מהקצה התחתון של החלק המוביל של הכנף השמאלית. החלק באורך של מטר עד מטר וחצי נמחברת את הפחם על הקצה המוביל לאריחים התרמיים המכסים את שאר הכנף.
מפקדת חיל האוויר גילתה את העצם באמצעות מכ”מ אך לא ידע זאת עד לאחר האסון ב-1 בפברואר. מעט לפני שהעצם הופיע משום מקום, המעבורת ביצעה תמרון במסלול שקרוב לודאי גרמה לחלק שהיה רופף להשתחרר.
העדרו של פאנל אחד עשוי להיות מספיק כדי לאפשר לגזים חמים וקטלניים לחדור לחללית בעת החזרה לאטמוספירה ולשרוף את הכנף, אומר חבר צוות החקירה, רוג'ר טטראלוט, בכיר שעבד בצוללות גרעיניות. ואולם, הוא אמר כי סדק בחלק הקדמי של הכנף השמאלית עשוי גם לערב את פנלי הפחם, האטמים, התומכים מפלדת אלחלד ואולי אפילו בריחים.
לידיעה בבולטימור סאן
