להתראות דולי, שלום ביל גייטס 13

הודעתו של משרד הבריאות הבריטי בשבוע שעבר כי הוא ממליץ להתיר שיבוט עוברים אנושיים עוררה תגובות מבוהלות. האם זו קידמה שאין להתכחש לה או שימוש לרעה בהצלחות חקר הטבע? האם אנחנו באמת עומדים עכשיו בפני עולם חדש ואמיץ שבו בעלי יכולת ישכפלו את עצמם ויזכו כך לחיי

מאת איילת ברעם, העיר

האסוציאציה הראשונה שעולה לראש כשמדברים על שכפול בני אדם היא
של מדענים מטורפים שישכפלו צבא של עבדים רצחניים. השנייה היא
אלמוות. שתיהן לא קשורות למהומה שהקימה הודעתו של פרופ' ליאם
דונלנדסון, מנכ"ל משרד הבריאות הבריטי, שהמליץ בשבוע שעבר
להתיר שיבוט (שכפול של יצור שלם) של עוברים אנושיים למטרות
מחקר.
בקהילייה המדעית מרבים לומר שלמדע אין גוון מוסרי, שמדע לא
יכול להיות טוב או רע, דרך השימוש בו הופכת אותו לכזה. בנוגע
לצבא המשוכפל של המדענים המטורפים נוהגים לענות שיש מדינאים
מטורפים, אנשי דת מטורפים ונהגים מטורפים, אבל אין מדענים
מטורפים, לפחות לא מחוץ לאולם הקולנוע. שאלה יותר חשובה היא אם
שכפול בני אדם הוא דרך מוצלחת להפצת הרוע בעולם. גם אם בעתיד
הטכניקה לשכפול אדם שלם תהיה אפשרית ויעילה (בדרך לכבשה דולי
נכשלו 276 נסיונות), עדיין יזדקקו לפונדקאיות שיסכימו ללדת את
הילדים ומקום לגדל אותם עד שיהפכו לרוצחים בוגרים.

אפילו המאמין הגדול ביותר בכוחה של הגנטיקה יודע שהסביבה,
החינוך ונסיבות החיים יהפכו אנשים זהים גנטית לשונים באופיים
ובהתנהגותם. כמו ששכפול אנשים טובים למען הפצת הטוב בעולם נראה
כמו טכניקה מאוד לא בטוחה, כך גם הגברת הרוע בעולם תמשיך
להיעשות כנראה בדרכים טבעיות.
מאותם טעמים לא נוכל להפוך לבני אלמוות על ידי שכפול. כל עוד
לא ניתן יהיה להעביר את הניסיון, הזכרונות, ההרגלים והאופי
שהתעצב במהלך השנים, או בקיצור את המוח, לבן דמותנו הצעיר, הוא
יישאר אחינו התאום: דומה מאוד מבחינה חיצונית, אבל עדיין אדם
אחר.
כשמסלקים את הפחדים נשארים עם הבעייתיות הבסיסית שבשימוש
במצבור תאים שיכול היה להפוך לבן אדם אם היו שותלים אותו ברחם,
ועם התהייה איך לפעולה, שרק לפני שנתיים נחשבה לטאבו מוחלט, יש
היום סיכוי מצוין להפוך לטיפול רפואי שאי אפשר לוותר עליו.
פרופ' מישל רבל ממכון ויצמן למדע, יו"ר הוועדה הלאומית
לביוטכנולוגיה, חבר בוועדה הביו-אתית של אונסק"ו (ארגון של
האו"ם העוסק בחינוך, מדע ותרבות) וחתן פרס ישראל בשנה שעברה על
מחקריו למציאת תרופה לטרשת נפוצה, מנסה להסביר איך זה קרה,
ולמה זה טוב. פרופ' רבל, יליד ,1938 הוא ניצול שואה, יהודי
מאמין ומדען בעל דעות בהירות ונחרצות. כשהבריטים רוצים להתיר
שימוש בעוברים אנושיים משובטים למחקר, מה הם חושבים לעשות
איתם?
"הבריטים מדברים על יצירת עוברים שיתפתחו בצלחת פטרי במשך
שבוע, מקסימום עשרה ימים, כדי ללמוד איך להוציא מהם תאים
להשתלות. תאים של עוברים צעירים יכולים להתפתח לכל מיני רקמות,
ותאים שאצל אדם מבוגר לא מתחלקים יותר, כמו תאי עצב, עדיין
מתחלקים אצלם. אחרי שמקבלים את הרקמה הדרושה אפשר להשתיל תאי
שריר לאדם שלבו נפגע בהתקף לב, תאי עצב בחולי פרקינסון ותאי
כבד בחולי שחמת והם יתמזגו ברקמה הקיימת ויתנהגו כמו תאים
נורמליים לכל דבר."
יצירת העוברים תיעשה בדרך דומה לזו ששימשה לשיבוט הכבשה דולי:
לוקחים תא של אדם בוגר ומכניסים את הגרעין שלו, שמכיל את החומר
התורשתי, לתוך ביצית של תורמת, במקום הגרעין המקורי שלה.
מעבירים בביצית זרם חשמלי כדי לחבר ביניהם.הביצית סבורה בטעות
שהיא הופרתה ומתחילה להתחלק. התאים מתרבים ומתמיינים לרקמות
שונות, כמו שקורה בכל עובר. אם בשלב הזה ישתילו את העובר ברחם
&#;8211 הוא יהפוך לאדם זהה מבחינה גנטית לתורם הגרעין. אם,
וזה מה שרוצים הבריטים לעשות, ידחפו את העובר הגדל בצלחת הפטרי
לכיוון התפתחותי מסוים, ניתן יהיה לקבל תאים להשתלה שגוף החולה
לא ידחה. החולה עצמו תורם את הדי.אן.איי שממנו יוצרים את העובר
שיתרום את התאים להשתלה. מכיוון שמדובר בתאים זהים, המערכת
החיסונית של החולה לא תתקוף את השתל.
בינואר '99 הודיעה קבוצת חוקרים שהיא נכשלה בניסיון לשבט
קופים. אנחנו בעצם לא יודעים אם אפשר להשתמש בשיטה הזאת כדי
לשבט עוברי אדם.
"נכון, אנחנו לא יודעים אם שיטת העברת הגרעין יכולה לתת אפילו
את ההתפתחות הראשונית של העובר, שזו כמובן משימה הרבה יותר
פשוטה מאשר לנסות להוליד אדם משוכפל. אחת המטרות של ההצעה
האנגלית היא לאפשר מחקר שיברר את השאלה הזו."
אתה חושב שטכנית זה אפשרי?
"כן, אני רק לא יודע כמה זמן זה ייקח. אני לא חושב שיש מחסום
בלתי עביר בין הפרימטים (האדם וקופי האדם) ליונקים אחרים. צריך
פשוט למצוא את התנאים המתאימים. גם בשיבוט עכברים היו הרבה
כשלונות בדרך. אפילו אם מתייחסים לסטטיסטיקות הטובות ביותר
בעכברים, רק בכחמישה אחוזים מהנסיונות נולד בסופו של דבר עכבר.
זו אחת הסיבות שלא מדברים היום על הולדה של בני אדם משוכפלים
&#;8211 הדבר היה דורש כל כך הרבה נסיונות (כל ניסיון דורש,
כמובן, אם פונדקאית – א.ב.), כך שהעניין היה לא כדאי ולא מוסרי
גם אם המטרה טובה. אם הפרלמנט האנגלי יקבל את ההצעה, אפשר יהיה
ללמוד יותר על שלבי ההתפתחות הראשונית של העוברים ולקדם את
המחקר."
למחקר הזה יש יישומים רפואיים. הוא לא נעשה רק כדי לדעת יותר
על השלב הראשון ולקבור את הידיעות האלה בספריית האוניברסיטה.
"נכון. המחקר נעשה כדי להתקדם אחר כך לשלב שני ושלישי עד שתהיה
שיטת רבייה (אני לא אוהב את המלה שכפול), שתוכל לענות על בעיות
רפואיות כמו עקרות קשה. גם למחקר הראשוני, שעליו מדברים
האנגלים, יש מטרה רפואית ברורה: יצירת שתלים שלא יידחו. בכל
מקרה הם מציינים שבשיטה הזאת יש לפעול רק כאשר אין שום טיפול
אחר."

אפשר ליצור גם משהו שדומה לאיבר או שאנחנו מוגבלים רק לתאי
רקמה?
"אנחנו עדיין לא יכולים בכלל לחשוב על יצירת איבר כמו לב או
כליה. אנחנו יכולים לחשוב על הטלאה של תאי שריר הלב שיתמזגו עם
שריר הלב הפגום. הצליחו כבר לקבל תרביות נקיות של תאי שריר
ועצב."
בטווח הקרוב נראה שיצירת איברים שלמים תצריך יצירת אנשים
שלמים, וייצור גולם למטרות חלפים בלבד נשמע רעיון זוועתי מכדי
לדון בו. עד שתפותח טכניקה ליצירת איבר שלם בצלחת נצטרך להסתפק
בתאי רקמה בלבד. אלא שבדיקות שנעשו בדולי, היונק הראשון ששוכפל
מתא של יצור בוגר, הראו שהתאים שלה זקנים מכפי גילה. בקצות
הכרומוזומים יש שוליים רחבים שנקראים טלומרים, המתקצרים עם כל
חלוקה של התא. בגלל שהתא הראשוני של דולי היה כבר תא בוגר,
השוליים של הכרומוזומים היו צרים יותר מאשר בביצית מופרית
רגילה. התקצרות שולי הכרומוזומים נחשבת לאחת הסיבות להזדקנות.
"אני לא חושב שאנחנו יודעים מספיק כדי לקבוע עמדה בנושא הזה,"
אומר רבל.
"הסיפור של הטלומרים אצל דולי מדאיג, אבל מצד שני, בחיות שאין
להן יכולת להאריך את קצות הכרומוזום אין פגם בדור הראשון או
השני. לפעמים בדור השלישי התאים נפגעים מהזדקנות מהירה, כך שלא
הכרחי שנושא הטלומרים יגביל אותנו, כי אנחנו מדברים רק על דור
אחד."
תא בוגר כבר הספיק לצבור מוטציות במהלך חייו. התאים העובריים
שיתפתחו ממנו לא יהיו בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן?
"זה באמת צריך להדאיג אותנו יותר. אמנם עד היום לא קראתי בשום
מקום דיווח על התפתחות גידול בחיות ששוכפלו מתאים בוגרים, אבל
מצד שני לא חיכו שנים עד שפרסמו את המאמר, כך שזו בהחלט דאגה
שיש לחשוב עליה. בכל טיפול רפואי יש לשקול את הסיכויים מול
הסיכונים. אדם שעבר אירוע לב, ושניתן להטליא את לבו הפגום
בתאים חדשים, עשוי לקבל על עצמו את הסיכון הגבוה יותר לחלות
בסרטן. כל הטיפולים שמדכאים את מערכת החיסון שניתנים, למשל,
כדי למנוע דחיית שתלים, ידועים כמעודדי סרטן, ועדיין נותנים
אותם כי האופציות האחרות גרועות יותר".
ברור שלא ייתנו טיפול כזה לאנשים בריאים.
"קשה מאוד לנבא מה יקרה, ולכן דרוש מחקר. יכול להיות שהתאים
האלו ימותו מוקדם מדי כי מקורם ברקמה מבוגרת או שיהיו מקור
להתפתחות סרטנית. יכול להיות שלא נצליח לייצר מספיק תאים
להשתלה ויתברר שזו היתה אשליה. אבל בהתחשב במחקר שכבר נעשה
בחיות אני חושב שהבעיות הן פחות רפואיות ויותר מוסריות.
"צריך להבדיל בין שני נושאים הכרוכים באחד. השאלה הראשונה היא
אם מותר בכלל להשתמש בעוברי אדם למחקר, כמו, למשל, עוברים
עודפים שנתרמו על ידי זוגות שעוברים הפריה חוץ גופית. הרי תמיד
מייצרים בטיפולי הפריה יותר עוברים ממה שצריך, ורק חלק מהם
מכניסים לרחם. השאלה השנייה היא אם מותר להשתמש בעוברי אדם
שעברו שכפול. בארץ עדיין אין דעה מגובשת, ואין גם ועדה ממלכתית
לביו-אתיקה שיכולה לקבוע עמדה בשם המדינה, ואני תומך מאוד
בהקמה של ועדה כזו. מה שכן יש
הוא החוק שיזם חגי מירום נגד התערבות גנטית. החוק אוסר הולדה
של אדם משוכפל – אני חושב שזה אסור בכל מדינה בעולם – ואוסר
שינוי גנטי בתאי מין, כי התערבות גנטית בתא מין משנה את
הצאצאים בדורות הבאים."
"לפי החוק צריכה לקום ועדה שלא כל כך קיימת, שתפקידה לדווח לשר
הבריאות, כשיש שר בריאות, על מצב המחקר בעולם ולהמליץ אם יש
סיבה לשנות את החוק או להתיר התערבויות גנטיות מסוימות.
האיסורים נקבעו לחמש שנים, שמתוכן חלפו כבר כמעט שנתיים, והם
לא כוללים איסור על השתלת רקמות. מכיוון שאין חוק שאוסר את זה,
אני מניח שאחרי שהאנגלים יתחילו במחקר, יצטרפו אליו גם מדענים
בארץ." החוק הישראלי מתירני מאוד בעוד שבאירופה קמה צעקה על
הרעיון להשתמש בתאי עוברים.
"הסטטוס של העובר בישראל, במידה שהוא מושפע מן התרבות היהודית,
שונה מאוד מזה שבארצות קתוליות," אומר רבל, המגדיר את עצמו
כאורתודוקסי מודרני. "לפי התפיסה ההלכתית, כשהעובר עדיין
במבחנה ועוד לא הושתל ברחם הוא נחשב אדם רק אם ההורים רוצים
להוליד אותו. הקתולים רואים בו אדם מרגע שהזרע הפרה את הביצית,
ולהרוג אותו נחשב בעיניהם לרצח. זה מסביר מדוע הכנסייה אוסרת
על הפריה חוץ גופית. "
"רואים את זה גם ביחס להפלות: ביהדות, אם העובר מסכן את חיי
האם, וזה כולל גם את חיי הנפש שלה, מותר לה להפיל. גם לאם
שנושאת עובר עם מום גנטי קשה מותר להפיל. על פי הכס הקדוש כל
הפלה אסורה בהחלט ולא משנה כמה סכנה יש בה לאם. לכן אולי פריצת
הדרך הנוכחית נעשית באנגליה, שאיננה קתולית. "
"על פי היהדות, העובר לא נחשב כאילו נוצר עד ארבעים יום מתחילת
ההריון. רבנים שדיברתי איתם לא ראו בעיה בניצול של עובר להצלת
חיים. ברור שהשטח האפור של המחקר הוא פרובלמטי, אבל אפשר לכלול
גם אותו בגדר המאמץ להצלת חיים. אני לא אומר שרק בגלל שיש
תועלת בסוף הדרך מותר ללכת בה – לעובר יש פוטנציאל להיות אדם
וזה לא טריוויאלי בכלל להשתמש בו ולהפסיק את קיומו – אלא שהדרך
היא לא אנטי מוסרית אם יש עוברים שממילא אין כוונה להוליד
אותם.
"אבל האם מותר לייצר עובר למטרת מחקר? יש הבדל מוסרי גדול מאוד
בין עובר שנוצר למטרות הפריה ובסוף החליטו לא להשתמש בו ובין
עובר שנוצר מראש לשם המחקר. אני הייתי עונה שאסור, שזה לא
מוסרי לייצר עוברים למחקר. זו גם העמדה של הוועדה הבינלאומית
לביו-אתיקה של אונסק"ו.
"השאלה המוסרית השנייה היא אם להתיר בכלל שכפול בשל סכנת
המדרון החלקלק. האם כשאתה מאפשר את השלב הראשון, אתה בעצם פותח
את הדלת ומקרב את הרגע שבו ייוולד אדם משוכפל? אני חושב שאי
אפשר לאסור מראש שטח שלם במדע, שיכולים להיות לו שימושים
רפואיים מאוד חשובים, בלי לבדוק אותו בכלל. למדתי מפרופ' אסא
כשר שמושג המדרון החלקלק הוא לא אבסולוטי. אם אתה שם רגל
במדרון זה לא אומר שאתה לא יכול לעצור אחר כך. כבר היום יש
שימושים רפואיים, שאינם שכפול, לטכניקת העברת הגרעין. במקרה של
אשה עם מחלות מיטוכונדריליות (אברונים בתא שיש בהם מעט חומר
תורשתי – א.ב.) הרופא יכול לקחת את הגרעין מהביצית שלה
ולהשתילו בביצית של תורמת, שהמיטוכונדריות שלה בסדר, במקום
הגרעין המקורי שלה. זה לא שכפול, כי עדיין צריך הפריה של תא
זרע כדי שייוולד ילד. אפשר לקחת גרעין מתוך ביצית של אשה
מבוגרת ולהחדיר אותה לתוך ביצית של אשה צעירה כך שהיא תוכל
ללדת בגיל מבוגר. אסור למנוע מהאנושות את הזכות ליהנות
מהתקדמות המדע.
"מעבר לכך, נוצר בארץ מצב מאוד משונה. אין אינסטנציה, לא
פילוסופית ולא רבנית, שמתנגדת לשכפול, לעומת המצב באירופה – שם
זה בערך כמו לדבר על השטן. ביום שהשיטה תעבוד, אם בכלל, היישום
המרכזי שלה יהיה לעזור לזוג עקר להביא לעולם ילד מבלי להזדקק
לתרומת זרע או ביצית מחוץ לנישואים. התרומה מחוץ לנישואים
מציבה בעיה קשה מאוד להלכה היהודית בשל הסכנה שילדים של אותו
תורם אנונימי, שגדלו במשפחות שונות – יתחתנו ויביאו לגילוי
עריות. הרבנים מאוד מפחדים מזה ופתרון השכפול נראה להם עדיף,
כי הם יודעים מי האבא."
זה נראה לך בריא, לגדל את עצמך?
"הילד יהיה כמו אח תאום לתורם, שנולד הרבה שנים אחריו. אפילו
לא יראו שהוא דומה הרבה יותר מצאצא רגיל, בגלל הפרש השנים. הם
יהיו דומים פחות משני תאומים זהים, כי הסביבה והזמן שבהם גדלו
והתעצבו שונים.
"כל הסיפורים האלה על תאומים זהים שגדלו במשפחות שונות והיום
שניהם מורים לחשבון שנשאו אשה ג'ינג'ית ושמה מרי הם לא
רציניים. בדיקות מדעיות שנעשו בתאומים זהים שגדלו במשפחות
אומנות שונות הראו קורלציה של חמישים אחוז ביניהם. זה בכלל לא
מעט, אבל זה לא מאה אחוז. לכן אני לא מאמין שאם היום היו
משכפלים את איינשטיין או את היטלר אפשר היה לקבל את בני דמותם.
הגנטיקה לא קובעת הכל.
הומו ספיאנס התפתח במאות אלפי השנים האחרונות בלי שינוי גנטי
בכלל. ידע, תרבות, מסורת – לזה אנחנו מתכוונים כשמדברים על
החיים."
אבל העולם מתקומם נגד הרעיון. אונסק"ו קורא לכבד את הייחודיות
והשונות בכל אחד ורואה בשכפול פגיעה בכבוד האדם.
"זה נכון אם משכפלים אנשים בצורה סיטונאית, לא אם עושים את זה
בתור טיפול רבייה. אני אנטי דטרמיניסט מבחינה גנטית. אני מאמין
שלכל אדם יש אפשרות לשונות באופי, במשכל ובהתנהגות, כמו בין
שני תאומים זהים. הגמרא אמרה שמי שנולד תחת סימן מאדים אוהב
דם, אבל זו רק הכנה: הוא יכול להחליט להיות כירורג והוא יכול
להיות גם רוצח. הוא יכול להיות מוהל או לעבוד באיטליז. יש מידת
חופש לאדם. לאנשים זהים גנטית יכולות להיות תכונות דומות, אך
זה לא אומר שהם ישתמשו בהן בצורה דומה."
יש מי שמתייחסים לשכפול כאל דרך להקים לתחייה קרוב אהוב.
"זוג שאיבד ילד וחושב שאפשר לעשות ילד זהה טועה. גם אם יש
דמיון חיצוני, הוא לא יהיה זהה מבפנים. פרופ' אסא כשר אומר
שהוא היה משתמש בשיטה הזאת להקים לתחייה את בנו שנפל. גם אני
איבדתי ילד, אבל לא הייתי עושה את זה. המועקה עוד יותר גדולה
כי לא תהיה זהות לאדם שכבר צבר היסטוריה וחוויות – הוא רק
ייראה כמוהו. אי אפשר להגיע לאלמוות על ידי גנטיקה.
"יש שלושה עקרונות שאני מאמין שאם נכבד אותם נישאר בגדר המוסר.
העיקרון הראשון הוא שישתמשו בשיטות השכפול והרבייה רק למטרות
רפואיות, כשאין שום פתרון אחר. אסור לרופא לטפל באדם שאיננו
חולה או להציע לו דברים שלהם איננו זקוק, ואני לא חושב שהשתלת
שיער היא סיבה רפואית. העיקרון השני הוא שכל מקרה לגופו צריך
להיבדק על ידי ועדה או מנגנון כלשהו, ולא להיקבע על ידי חוקים
גורפים. כבר הרמב"ם אמר שכל אחד הוא יוצא מן הכלל. העיקרון
השלישי הוא שכל החלטה תיעשה על ידי הפרט ולא תוכתב על ידי
החברה. לחברה אין זכות להתערב ולהחליט מהו הגנום הנכון. ברגע
שהחברה מתערבת בנושאים כאלה יש נסיונות להשבחת המין והגזע.
אנחנו הרי יודעים שזו היתה אבן הפינה של תורת הגזע הנאצית."
אפשר להסתכל על זה גם בצורה ההפוכה: החברה יכולה להחליט באילו
מקרים מותר להפיל באופן יותר אחראי ושקול מאשר הפרט. לא קשה
לדמיין קבוצה סנובית ועשירה שמפילה תינוקות פחות אינטליגנטים,
רק כי היא יכולה להרשות לעצמה.
"החברה יכולה להחליט שהיא לא מאשרת הפלה במקרים א', ב' וג',
אבל בוודאי שאיננה יכולה לחייב לעבור הפלה. ייעוץ גנטי הוא
הדרך היחידה שבה מותר לחברה להתערב. אם אמא מתעקשת להפיל בגלל
מום קל, היועץ הגנטי יסביר לה שאין סיבה לבהלה. ברור שיש כאן
בעיה מוסרית שלא קיימת במומים קשים. כולם מסכימים שצריך להפיל
במקרה של טאי זקס, במחלות אחרות שמונים אחוז מסכימים ובמקרים
אחרים רק שני אחוזים. אבל בשביל השני אחוזים האלה, זה נורא ממש
כמו טאי זקס. אני לא חושב שהחברה צריכה להתערב. אצלי זה
עיקרון."
את דעותיו הקיצוניות של פרופ' רבל בנוגע לאיסור התערבות החברה
בנושאים שבין אדם לכרומוזומיו ניתן אולי להבין טוב יותר על רקע
ההיסטוריה הפרטית שלו. את השואה עבר רבל כילד שהתחבא עם משפחתו
בהרי דרום צרפת, ונראה כי היום הוא מעדיף כל אלטרנטיבה על פני
ניסיון לאאוגניקה (השבחת המין האנושי) ממוסדת. "ב-'94 אסרו
בצרפת על הפריה חוץ גופית מזרע של אדם מת," נזכר רבל. "בעלה של
אשה שהיתה בטיפול, וכבר היו לה עוברים מוכנים, מת בתאונת
דרכים. היא הלכה מבית משפט לבית משפט, אבל אסרו עליה להשתמש
בעוברים בטענה שצרפת איננה מייצרת יתומים. זה נראה לי כמו
סקנדל: לא רק שבעלה מת, היא גם לא יכולה להוליד את התינוקות
שהם התחילו לעשות. זה רק מראה מה קורה כשהחברה מתערבת."
*
*
*
הדיון על שכפול בני אדם מזכיר קצת את הדיון על שלמות ירושלים.
במשך שנים חזרו ואמרו הרשויות הנוגעות בדבר, שאין סיכוי
שמדינות נאורות יאפשרו מחקר כזה,שמדובר בטאבו מוחלט ושבני אדם
הם מחוץ לתחום בשביל החוקרים. לעומתם היו כמה נביאי זעם שטענו
שברגע שהטכנולוגיה תהיה נגישה, אי אפשר יהיה לעצור את המדע.
כמו שזה נראה כרגע, נביאי הזעם צדקו.
"תמיד אפשר לעצור את המדע," אומר רבל. "השאלה אם רוצים לעשות
את זה. זה לא שהמדענים ימשיכו במחקר בלי אישור. אני חושב
שהמלצות הוועדה הבריטית יתקבלו בפרלמנט מכיוון שאין כאן איזו
מהפיכה, הם לא מדברים על שכפול בני אדם, הם פשוט התגברו על סוג
של מחסום פסיכולוגי."
אבל אתה כן מדבר על שכפול בני אדם.
"אני חושב שיבוא יום וימשיכו לשלב הבא. אחרי שנים של מחקר
וניסיון, כשיראו שהעוברים מתפתחים יפה בימיהם הראשונים, יידעו
איך להמשיך משם. זה טיבה שלהקידמה, ולא משום שהמדענים המשוגעים
יעשו כל דבר." *


להתראות דולי, שלום ביל גייטס 13 חלק ב' בלי עליות אין גם רידות

"בעתיד אנחנו צפויים להתפכחות מהפחד הקמאי", מעריך פרופ' עמוס שפירא, מהקתדרה למשפט ואתיקה ביו-רפואית. "היכולת שלנו להביןשלא הכל שחור או לבן, תאפשר לנו להתקדם"
מאת איילת ברעם, העיר

את החוק לאיסור התערבות גנטית, שיזם ח"כ חגי מירום, קיבלה הכנסת בסוף דצמבר '98 בעקבות המהומה שעורר שכפולה של הכבשה דולי. "החוק אוסר על התערבות משני סוגים," אומר פרופ' עמוס שפירא, איש הקתדרה למשפט ואתיקה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב וחבר ועדת הלסינקי העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם.
"במשך תוקפו של החוק, שהוא חמש שנים, אסור להתערב בתאי אדם לשם יצירת אדם שלם. השאלה היא מהו אדם שלם. אני מפרש זאת כמי שנולד: אדם, להבדיל מעובר.
הטכנולוגיה לשיבוט עוברי אדם, אם כך, איננה אסורה על פי הסעיף הזה. האיסור השני קובע שאסור לגרום ליצירת אדם על ידי שימוש בתאי רבייה (זרע או ביצית) שעברו שינוי גנטי מכוון וקבוע. זאת אומרת שאסור לקחת ביצית מאשה החולה במחלה גנטית ולתקן בה את הגן הפגום, כי השינוי הזה יופיע בכל הדורות הבאים. "האיסור השני אינו מוחלט, כי הסעיפים הבאים פותחים פתח לשינוי: אם ועדת הלסינקי העליונה תמליץ, ושר הבריאות יחשוב שהמקרה אינו פוגע בכבוד האדם, הוא יכול לאשר את הטיפול במקרה זה או אחר. בקשר לשכפול מלא של אדם, אין פתח למתן היתר נקודתי."
ומה המצב החוקי בחו"ל?
"את הגישה הכללית, המסתייגת מהתערבות גנטית, אפשר לראות יותר בהכרזות בינלאומיות מאשר בחקיקה. בהצהרה הביו-אתית, שנחתמה בסוף יוני השנה בעיר חיחון שבספרד, נכתב כי יצירת בני אדם זהים זה לזה צריכה להיאסר. זה מקביל לאיסור הראשון בחוק שלנו ומבטא סנטימנט בינלאומי. ההצהרה מוסיפה שהשימוש בתאי גזע (תאים עובריים שעדיין לא התמיינו – א.ב.) למטרות ריפוי צריכה להיות מותרת, בתנאי שאיננה מביאה להשמדתם של העוברים."

איך בדיוק הם מתכוונים לעשות את זה מבלי לפגוע בעוברים?

"שאלה טובה. איסור הפגיעה בעוברים הוא אלמנט קתולי, ורבות מהמדינות שהשתתפו בקונגרס היו קתוליות. ב-'98 התפרסמה האמנה לזכויות האדם ולביו-רפואה של מועצת אירופה, גוף הכולל יותר מדינות מאשר האיחוד האירופי, שקבעה כי התערבות שמטרתה לשנות את הגנום האנושי קבילה רק למטרות רפואיות ורק אם המטרה איננה שינוי הגנום של הצאצאים.
"את מה שקרה באנגליה ניתן היה לצפות מראש. דולי יוצרה, עברו כמה שנים ושום קטסטרופה לא קרתה, לכן הגישה כבר פחות מבוהלת.
אנשים התחילו לעכל את האפשרויות, לסנן ולמיין. בעתיד אנחנו צפויים להתפכחות מהפחד הקמאי, שבחלקו הוא רציונלי ובחלקו איננו רציונלי. היכולת שלנו לעשות הבחנות, להבין שלא הכל שחור או לבן, תאפשר לנו להתקדם. כמובן שכל זה בתנאי שלא יקרו קטסטרופות בדרך, שלא יהיו אנשי מדע פרועים שלא יעמדו בפיתוי, כי קידום טכניקות רבייה כאלה מעורר מיד את בעיית המדרון החלקלק. אז דרך אחת היא ללכת תמיד במישור ולא לטפס על שום דבר, כי בלי עליות אין גם ירידות. אבל ברוב שטחי החיים אנחנו לוקחים סיכונים אחרי ששקלנו את היתרונות מול החסרונות. החוכמה היא כמובן למצוא את מנגנוני הבקרה שימנעו את ההחלקה, בין אם זה חינוך, חקיקה או התרבות של החברה.
"הגישה המוסרית גם היא תלוית תרבות במידה רבה. ילד יחיד להוריו מת, ואמו אינה יכולה ללדת יותר. האם להתיר להם לשבט את הילד שנפטר, לשחזר אותו? אני מניח שהרבה חברות יגידו לא, ויהיו כמה שיגידו כן." למה החברה צריכה להחליט? למה ההורים השכולים לא יכולים להחליט בעצמם? "כי הפרט לא עושה את זה בעצמו, זו לא רק החלטה של שני אנשים.
בפרו ורבו שנעשה בדרך הטבע החברה בדרך כלל לא מתערבת, אבל כאן הפרט רוצה לגייס את המדע והטכנולוגיה לעזרתו. זה עניינה של החברה ולו מבחינת הקצאת משאבים – אם מקצים יותר כסף לטיפולי הפריה שעולים הון, זה בא על חשבון הטיפול בחולי סרטן. העוגה היא אותה עוגה, לכן זה נושא חברתי."

[email protected]>

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן