ארבעה “אסטרו-פרפרים” בקעו על תחנת החלל הבינלאומית. הפרפרים הם חלק מניסוי חינוכי בגודל מזוודה שנשלח לחלל עם משימת STS-129.
ארבעה “אסטרו-פרפרים” בקעו על תחנת החלל הבינלאומית. הפרפרים הם חלק מניסוי חינוכי בגודל מזוודה שנשלח לחלל עם משימת STS-129. תלמידים מכל הגילאים וכן הציבור הרחב מוזמנים לעקוב אחרי שלבי ההתפתחות של חברי הצוות הקטנטנים הללו, החל משלב הזחלים ועד לפרפרים בוגרים בסביבת המיקרו-גרביטציה שבחלל.
ביותר מ-100 כיתות בארה”ב, יצרו תלמידים קבוצות ביקורת לניסוי בכך שהם העתיקו את תנאי המחיה של הפרפרים עם הבדל קטן אחד, שהניסוי הוא בתנאי קרקע בגרביטציה של כדה”א. המטרה היא לבחון ולהשוות את התפתחות והתנהגות הזחלים והפרפרים על פני הקרקע לאלו שנמצאים בסביבת המיקרו-גרביטציה בחלל.
הניסוי מומן בחסות המכון הלאומי לחקר ביורפואה בחלל. ניתן להוריד קטעי הסברה על פרויקט הפרפרים בחלל באתר של ביו-אד.
תוצאות ראשוניות מראות שאין הבדלים ניכרים בהתפתחות הפרפרים בסביבת המיקרו-גרביטציה בהשוואה לפרפרים שגודלו בגרביטצית כדה”א, דבר המהווה בפני עצמו ממצא משמעותי, כי סביבת מיקרו-גרביטציה היא דווקא בעלת השפעה גדולה על התפתחות וגדילה אנושית. אמנם ישנו הבדל גדול בין בני אדם לפרפרים, אבל תהליך החלוקה התאית הוא דומה. לכן הצלחת ניסוי הפרפרים בחלל אולי מעיד על כך שעוברים אנושיים עשויים בפוטנציאל לשרוד ולהתפתח באופן תקין בחלל, ובאפס גרביטציה.
19 תגובות
לפני 30 שנה אסו ניסוי אותו דבר רק אם רושנים
לא נראה לי שמישהו באמת חשב שהפרפרים לא יבקעו מהפקעות בגלל חוסר גרוויטציה. אין שום תהליך שעובר על בני אדם בחלל שהיה אמור להשפיע על ההתפתחות של הפרפרים בשלב הזה.
אם רוצים להשוות את הפרפרים לאסטרונאוטים שסבלו מהשפעות השהייה בחלל, צריך לתת לפרפרים קצת זמן להתפתח בחלל, ואז להחזיר אותם לכדור הארץ. ייתכן מאוד שהכנפיים שלהם לא יהיו חזקות מספיק כדי לעוף, ובהחלט ייתכן ששושלת פרפרים שתשהה מספר דורות בחלל תאבד את היכולת לעוף בגרוויטציה של כדור הארץ.
תודה רבה
אייל א:
תשובתי הייתה מלאה ומדוייקת.
כשאומרים מיקרו-גרביטציה מתכוונים לגרביטציה נמוכה מאד. לא מדברים על סדר גודל מסוים.
אילו היו מדברים על מיליונית (כפי שכבר הוצע ועוד אחטוף על זה שאני חולק גם על זה) היה צריך לומר – מיליונית של מה.
אתה יכול לראות את ביאור המונח בויקיפדיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Microgravity
דווקא את השיטה החביבה עלי (לא זוכר מאיזה ספר) אין שם: האצת חלקיקים במאיץ קטן (וטוב כנראה) כך שכאשר החלקיקים קרובים למהירות האור המסה שלהם "גדלה"ולכן הם מייצרים כבידה.
DON, ריצ’רד,
בויקיפדיה יש סיכום נהדר על שיטות ליצירת כבידה מלאכותית. אני לא בטוחה עד כמה הן מעשיות, אך הנה הלינק
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA#.D7.A9.D7.99.D7.98.D7.95.D7.AA
Don, למשל ע"י סיבוב, כפי שמסובבים דלי של מים על כדוא"ה והמים "נדבקים" לתחתית הדלי ולא נופלים לכדוא"ה…
בספרות המד"ב יש מכשירים היוצרים גרביטציה מלאכותית… אבל…
מיכאל,
תודה על התשובה. מעניין מה שאמרת. יחד עם זאת, כרגע טרם חישוב, איני מאמין שאותן פלקטואציות בתאוצה מגיעות לערכים של מיקרו כי אם פחות מכך. אבל אם כן, אז ענית על כך שזה כן דבר קבוע.
ל ג. אבן חן
לא תמיד צריך לחכות דורות בכדי לראות שינויים הנובעים מהתפתחות בחוסר כבידה.
כבר מלימודי הביולוגיה שלי באוניברסיטה (מזמן…1980) זכור לי שיש השפעה של כח הכובד על התפתחות העובר בביצה של תרנגולת (מניח שזה נכון ליצורים נוספים). הנה מצאתי קישור לדברים שלמדתי אז (בעיקר תמצא בסעיף 10, 14 ו 19)
http://givatram.org/bank/content/sikumim/3_2009_72320_13.pdf
ציטוט חלקי:
"שתמיד מהנקודה הזו מתחילה הגסטרולציה. ההסבר לכך הוא כוח הכובד"
אפשר ליצור גרביטציה מלאכותית? כיצד?
להיעדר גרביטציה יש השפעות על הגוף האנושי, למשל בריחת סידן מואצת. אם המין האנושי רוצה להקים בעתיד מושבות בחלל, צריך לדעת מה ההשפעות על אורגניזמים חיים ומה ההשפעה על התפתחות וולדות.
לאבן חן..
אני באמת לא התעמקתי בכמה דורת אם בכלל מתוכננים בניסוי.
בכל אופן לגבי הנקודה שהעלית בנושא הכנפיים ואבולוצייה:
הלוגיקה שלי גורמת לי לשער/להניח –
על מנת לנוע בתנאים האלו תהייה הסתגלות להוציא פחות אנרגיה בתנועה ואולי אף בגידול כנפיים,
אני מאמין שהאנרגיה הזו עשוייה להיות מנותבת לפיתוח תכונות פוטנציאליות אחרות,
שלא צפו אל פני השטח במגבלות מאזן ניתוב האנרגיה בתנאי גרביטיציה כבכדור הארץ.
אני לא מבין את גדולת הניסוי. הרי כל בעל חיים בסביבת גרביטציה שונה יוולד, יחיה (אמנם בבלבול מערכות) וכו’.
ניסוי הרבה יותר מעניין הוא לראות 10 דורות ויותר של בעל חיים מסויים בתנאים שכאלה. האם משהו ישתנה לאורך זמן? האם ניתן יהיה לראות שינוי בין הדור החמישים לבעל החיים המקורי? האם נחזה בהאצת תהליכים אבולוציוניים? אילו שינויים יתרחשו?
לגבי הפרפרים, אני מניח שהם לא יזדקקו לכנפיים כה גדולות. אולי אפילו יהי היתרון לפרפרים קטני כנפיים.
תודה, יוסי.
תוקן
נראה לי שצריך לתקן את הניסוח של הכותרת (ושל השורה שמתחתיה) ל"פרפרים בוקעים מפקעות בתחנת החלל הבינלאומית" (ולא להשתמש במילה "מעבורת", המיועדת ל"חללית" שהביאה את הניסוי אל תחנת החלל).
אייל.א:
גוף שנע במסלול סביב כדור הארץ או כוכב אחר נמצא בנפילה חופשית ולכן אינו "חש" בגרביטציה.
אבל: טענה זו נכונה רק לגבי מרכז הכובד שלו. חלקים אחרים שלו למעשה אינם נמצאים בשיווי משקל בין הגרביטציה לבין הכוח הצנטריפוגלי ובהם יש תאוצות שונות המכונות (וקל להבין מדוע) כוחות גיאות.
אלה למעשה ההפרשים בין הכוח הצנטריפוגלי באותו מקום בחללית לבין כוח הגרביטציה.
תחנת החלל היא גוף קטן שמרוחק מכדור הארץ שכוח המשיכה שלו אינו בשמיים (תרתי משמע) ולכן כל מה שנמצא בו נמצא קרוב מאד לנקודת שיווי המשקל ולכן התאוצות שהוא חש הן קטנות ביותר.
לא סתם הדגשתי את חשיבות גדלו של כוח המשיכה של כדור הארץ. אם תפתח את הנוסחאות (זה לא קשה – מדובר סך הכל בנוסחאות כח המשיכה ובנוסחאות הכח הצנטריפוגלי) תראה שכוחות הגיאות עולים פחות או יותר ביחס ישר למסת הגוף שסביבו נעים (אילו היה כדור הארץ חור שחור מספיק גדול יכלו כוחות אלה להיות כה גדולים שהחללית הייתה מתפרקת).
במצב הנוכחי הכוחות מאד קטנים – מיקרו ואלה הכוחות שהפרפרים חשים.
צריך להבין שאלו אינן תאוצות גרביטציה אמתיות אלא, כאמור, רק שקול של תאוצות שרק אחת מהן היא גרביטציה ובמקומות מסוימים – דווקא התאוצה הצנטריפוגלית היא זו שמשמעותית יותר – אבל נקודתית – תאוצה היא תאוצה היא תאוצה – לא ניתן להבדיל בין מקורותיה ולכן, מה שהפרפרים חשים, הנו דמוי גרביטציה קטנה – מיקרו גרביטציה.
זה בוודאי נובע מכך שתחנת החלל נמצאת במסלול סביב כדה"א.
מיקרו = עשר במינוס 6
כלומר מיליונית הגרביטציה.
יעל, שאלה:
למה בדיוק הכוונה במינוח "מיקרו גרביטציה"? נובע מתנודות קטונת או ממשהו קבוע?
תודה