פרשנות: הקיצוץ בהשכלה הגבוהה מאיים על עתידה של מדינת ישראל

בטווח הארוך כולנו נמות, אז למה צריך השכלה גבוהה? כך לפחות עולה מהצעת התקציב הדו שנתי, לשנים 2017-2018.

בטווח הארוך כולנו נמות, אז למה צריך השכלה גבוהה? כך לפחות עולה מהצעת התקציב הדו שנתי, לשנים 2017-2018.

התקציב הדו שנתי טומן בחובו קיצוץ נוסף של כ-100 מיליון שקלים בתקציב ההשכלה הגבוהה. לאחר הקיצוץ יעמוד התקציב לשנת הלימודים 2017-2018 על 10.5 מיליארד שקל. הקיצוץ יעשה בבסיס תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה,כך שהוא למעשה יחזור על עצמו בכל תקצוב עתידי.

בנוסף, מתכנן האוצר לקצץ כ-500 מיליון שקל נוספים מתוכנית החומש הקרובה של מערכת ההשכלה הגבוהה. התוכנית מיועדת לשפר את האקדמיה בישראל באמצעות תמריצים להשבת חוקרים מחו”ל, שיפור איכות ההוראה והרחבת השתלבותם של ערביי ישראל ושל המגזר החרדי במסגרות ההשכלה הגבוהה. הקיצוץ בתקציב תוכנית החומש ייפרס על פני 5 שנים.

יו”ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות”ת) שבמועצה להשכלה גבוהה פרופ’ יפה זילברשץ מסרה כי פגיעה בתקציב מערכת ההשכלה הגבוהה היא פגיעה ישירה בתלמידים, ביכולת לגייס סגל איכותי ובבניית תשתית המחקר.

לדברי פרופ’ זילברשץ מערכת ההשכלה הגבוהה מהווה את השלד הבסיסי ביכולתה של מדינת ישראל להיות בחזית העולמית ברפואה, במדע ובטכנולוגיה, באמנות ובהומניסטיקה, בכלכלה ובתעשייה.
התקציב נבנה נדבך על גבי נדבך כדי לאפשר לשלד להיות מוצק ואיתן ולשאת על גבו את הפיתוח הנחוץ להשגת המטרות כולן.

התקציב בא להבטיח גם את איכות ההוראה תוך מתן דגש על חדשנות בהוראה לרווחת הסטודנטים כמו גם הנגשת ההשכלה הגבוהה לכל שכבות האוכלוסייה בישראל ולאפשר למידה לכל אורך החיים.

פרשנות: קיצוץ מסוכן/אבי בליזובסקי

כזכור רק לאחרונה פורסם דו”ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שלפיו המאזן בין מספר המדענים השבים לארץ ובין מספר המדענים שעוזב את הארץ שלילי. אחת הסיבות לכך היא העדר תקנים ואפשרויות קליטה של מדענים. הדבר מאיים על מובילותן של אוניברסיטאות ישראליות הנדרשות להתחרות בסביבה שבה תחומי מדע מתקדמים ומשתנים, וחשוב להזרים דם חדש למערכת. וועדות על גבי וועדות התריאו מפני קפאון זה, אך את משרד האוצר כנראה לא מעניין הטווח הארוך כמאמר האמרה הידועה: “בטווח הארוך כולנו נמות”.

נכון, צריך כל הזמן לעשות רפורמות בכל מקום, גם באוניברסיטאות, אפשר עוד להגביר את היעילות, אבל לא היה מן ההגינות שכל שיפור כזה ייכנס בחזרה להשכלה הגבוהה במקום ללכת לגופים אחרים במשק, שעם כל הכבוד, תרומתם לכלכלה הישראלית נמוכה, ואפילו שלילית.

קיצוץ זה בא בתקופה שבה עולם העבודה משתנה לחלוטין, מקצועות, גם של בוגרי אוניברסיטאות הולכים ונעלמים לטובת רובוטים. התבונה המלאכותית, או המיחשוב הקוגניטיבי שהיום משמשים כיועצים למומחים, ומאפשרים להם להוסיף ערך מוסף. כבר היום יש דיווחים ממקומות שונים בעולם על עורכי דין רובוטיים ואפילו על מנתחים רובוטים.

אבל גם ההייטק שהביא עלינו את השיפורים הללו (בזכות ההשכלה שרכשו באוניברסיטאות) לא יציב, כל יום באה חברה ועושה אובר לשוק שלם. בתקופה כזו, לא רק שאסור לקצץ את העתיד של האוניברסיטאות, אלא חייבים לחזק אותן. מקצועות רבים יידרשו השכלה גבוהה מתמשכת לכל החיים, כדי לעמוד בקצב השינויים, וגם זה עלול לא להספיק.

הסתגרות במגדל השן שאינה תורמת לתדמית

בכל זאת, לפחות מנקודת המבט שלי, בממשקים שלי מול מערכת ההשכלה הגבוהה, גם האוניברסיטאות אשמות. הן מתעלמות מהצורך בגיבוי ציבורי וחושבות שכמה לוביסטים יסדרו להם את העניינים עם האוצר, אבל זה לא יילך. בלי תמיכה ציבורית, אין אפשרות להתמודד מול קיצוצים כאלה. ותמיכה ציבורית בוודאי לא תקום אם האוניברסיטאות עדיין תקועות בדרך העבודה ובחשיבה של עידן הפרינט, ולא של הדיגיטל והרשתות החברתיות.

באנגליה למשל התאגדו 65 אוניברסיטאות ביחד עם החברה המלכותית, קרן וואלקום וגופים ציבוריים נוספים להקים את המהדורה הבריטית של אתר Theconversation = – אתר חדשות המביא את המידע ישירות מיצרני התוכן – החוקרים, הן בתחומי המדע והן בתחומי החברה והרוח. במהדורה האמריקנית שותפות גם אוניברסיטאות אך גם חברות פרטיות. זו רק דוגמה ליציאה ממגדל השן שצריכה להיעשות ברבדים שונים – לא רק “מדע על הבר”.

האוניברסיטאות בארה”ב, בריטניה, אוסטרליה, צרפת ודרום אפריקה) לא עושות זאת סתם כתרומה לקהילה (בחמש המהדורות עובדים 90 עורכים ביחד), הן נאבקות במערכות השכלה חלופיות של למידה מרחוק, בשבריר משכר הלימוד שהן גובות, ומאחרות להגיב לכך. אחד הנכסים הגדולים שיש להן מול האוניברסיטאות החדשות הוא מאגר הידע העצום שנבנה במשך מאות שנים (ראו “האם האוניברסיטאות בסכנה והאם הדבר בלתי נמנע, הרצאתו של פרופ’ יוסי רענן מהמכללה למינהל.

לחשב מסלול מחדש

לא התקדמנו הרבה מאז הלגלוג על “הפרופסורים” הפך לבון טון. ייקח המון זמן לשקם את האמון של הציבור באוניברסיטאות, שהעדרו מאפשר לאוצר לקצץ בקלות בבשר החי. צריך להתנגד לקיצוץ הנוכחי, לפחות כדי לעצור את ההתדרדרות, שבאה לאחר עשור אבוד – העשור הראשון של המאה ה-21. במקביל האוניברסיטאות צריכות לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע למעורבותן בחיי היום יום של האזרחים, כך שהממשלה לא תוכל להתעלם מהן עוד ולראות בהן מקור לקיצוצים.
ממשלות אוהבות אולי אזרחים טפשים, אבל בישראל זה לוקסוס שאיננו יכולים להרשות לעצמנו, משום שעצם קיומנו תלוי ביתרון האיכותי שלנו מול האויבים, צריך להתחשב בכך גם אם מי שייהנה מההשקעות היום הוא מי שיעמוד בראש הממשלה בעוד 20-30 שנה.