על המדענים לשתף פעולה עם התקשורת לטובת המדע, לטובת המוסד שלהם ולטובת החברה

“על המדענים לשתף פעולה עם התקשורת לטובת המדע, לטובת המוסד בו הם עובדים ולטובת החברה”, כך אמר ברוס לוינשטיין מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת קורנל, במפגש שהתקיים בטכניון ביוני 2011

מובילי דעת הקהל בקהילה המדעית מודאגים ממצב תקשורת המדע (science communication). בכתבי עת מדעים יש מאמרים רבים על הצורך בהסברת המדע לציבור, ועל הצורך של המדענים לשתף פעולה ולהנגיש את המדע. מדענים יכולים למלא צרכים ציבוריים רבים, ועליהם להקשיב ולהגיב לצרכי הציבור.

על פי סקרים 70% מהאוכלוסייה האירופאית מתעניינת בתגליות מדעיות ורפואיות חדשות ובהמצאות חדשות. בארה”ב החלק הזה באוכלוסייה עומד על 80%. ישנה רמה גבוהה של עניין, אך למרות זאת, אנשים גם ממשיכים להאמין בדברים שמרבית המדענים יאמרו שאינם מדעיים. למשל 40% מהאמריקנים מאמינים בקיומה של חוויה חוץ גופית (ירידה מ-50% ב-1990), 40% מאמינים שבתים יכולים להיות רדופי רוחות, 35% מאמינים שניתן לתקשר בטלפתיה, ו- 20% מאמינים במכשפות.

לוינשטיין הציג תמונה של ערפילית הנשר שצילם טלסקופ החלל האבל לפני 15 שנה. מתברר שהיא מהווה דוגמא לפרשנות מאוד שונה של חלקים בציבור ושל המדענים. כשתמונה צולמה נאס”א עשתה יחסי ציבור טובים והפיצה אותה למגזינים וערוצי הטלוויזיה רבים. CNN הציגה את התמונה במשך 30 שניות, ודיברה על הדברים היפים שנאס”א עושה. בהמשך היום CNN קיבלו טלפונים, וה-BBS-ים שהיו הגרסה הצנועה של האינטרנט באותם ימים, כתבו על כך שרואים את ישו בתמונה. כאן המדענים החלו לחשוש ממה הציבור יודע, וכיצד הם יכולים לספק לציבור ידע.

מאז הצטברו עוד סוגיות רבות שגרמו לממסד המדעי להתעניין בידע המדעי של הציבור הרחב. ג’ורג’ בוש, למשל, לא היה ידוע באהדתו למדע. הוא תמך בלימוד בריאתנות בבתי הספר ולא האמין בשינויי האקלים מעשה ידי אדם. מדענים חששו מכך, הם חששו גם מפני תגובה למוצרי מזון מהונדסים גנטית ונאנוטכנולוגיה. דוגמה עכשוית הוא האסון המשולש ביפן – תגובת הציבור תלויה במה שאנשים יודעים על קרינה, סכנות רעידות אדמה וצונאמי.

הדרך המסורתית לתווך את הידע המדעי היא החינוך הפורמאלי. אבל במסגרת זו נמצאים שעות ספורות ביום מגיל 5 עד גיל 18, ולא בשאר הזמן. לכן צריך לחפש דרכים אחרות לתקשר עם הציבור כגון “יום פתוח במעבדה”, מוזיאוני מדע, הגעה לקניונים ויצירת פעילויות שם, וכמובן תיווך מדע בכלי התקשורת – בכתבות, בסרטים, במשחקי וידאו. הדוגמאות רבות. בסדרת המתח NUMBERS למשל, פותרים צמד חוקרים בעיות באמצעות מתמטיקה. סרטים כמו “ארמגדון” ו”דיפ אימפקט”, דנו בנושא של פגיעת עצמים קרובי ארץ. כתוצאה מהסרטים הוגבר המימון למחקר נוסף של עצמים אלה. יש דוגמאות בהן מדענים שייעצו לסרטים, השפיעו על מימון לתחום המחקר שלהם.

למדע פופולרי יש לפעמים השפעה ישירה על המחקר. בסרט “טוויסטר”, למשל, הראו ציוד שלא היה קיים. מדענים שראו את הסרט החליטו לבנות מכשיר כזה. ל”אוואטר” יש מסר סביבתי שהוביל את הבמאי ג’יימס קמרון להקדיש משאבים לדבר על מודעות סביבתית. עוד דוגמא לאינטראקציה בין המדע והמדיה הוא הסרט “היום שאחרי מחר”, שלפני כשבע שנים עסק בשינויי האקלים. אף שהתסריט בלתי אפשרי, עצם הצגת הרעיון של שינוי אקלים שימש ככלי בידי מדענים להאיץ את הדיון הציבורי. מחקרים הראו שאנשים שראו את הסרט המשיכו להתעניין בשינויי האקלים. הסרט של אל גור, “אמת מטרידה”, הוביל אותו לחלוק את פרס נובל עם ה-IPCC. עד כמה שידוע לי, זה פרס הנובל היחיד לתקשורת המדע שניתן עד היום.

יש כל מיני סוגים של תקשורת מדע. גישה אחת היא לשתף את הציבור ולקדם מעורבות ציבורית. על פי גישה זו יש לשמוע מה יש לציבור להגיד על החלטות שהולכות להתקבל – למשל על הסיכונים של ננוטכנולוגיה או של מזון מהונדס גנטית. זה יכול להיעשות במגוון דרכים. אפשר להיעזר באזרחים לאסוף מידע כדי שישמש את המדענים – למשל תצפית על ציפורים. יש מקרים של עדויות ישירות של מדענים לפני הפרלמנט כלומר מעורבות ישירה בתהליך הפוליטי.

אבל לא הכל וורוד. אחת הבעיות שמטרידות מדענים המסייעים בהסברת המדע היא שאלת הדיוק: האם הכתבה/מוזיאון יראו את המדע במדויק. בעיה אחרת היא תגובת העמיתים. הקולגות עשויים לשאול אותך למה אתה לא במעבדה. אמונה רווחת בקרב אסטרונומים אמריקאים טוענת שקארל סייגן סורב בהצבעה על חברות באקדמיה למדעים בגלל עודף הפעילות הציבורית שלו.

מאידך, מדענים המתקשרים עם הציבור מדווחים על סיפוק. הציבור מכיר את שמך, וכך גם נשיא האוניברסיטה. לפעמים גם מדענים אחרים מתחומך מכירים אותך ואת עבודתך טוב יותר בשל הפעילות הציבורית. היתרונות למוסד האקדמי כוללים תרומות, תקציבים ציבוריים, ותמיכה פוליטית בבקשות למשאבים גדולים (כגון מעבדות גדולות). ככל שיש יותר אנשים שלומדים על מדע, יותר אנשים יתעניינו באפשרות להיות מדענים. אוניברסיטה מוכרת מושכת גם את הסטודנטים הטובים ביותר. מעבר לתועלות האישיות והממסדיות, יש לתקשורת המדע תועלת לחברה כולה. יצירת אורינות מדעית מעשית לצרכים אישיים, לצרכים של קבלת החלטות חברתיות ואורינות תרבותית.

אז למה אתם צריכים להיות מעורבים במדע? כי זה טוב למוסד שלכם, זה טוב לכם כאנשים וזה טוב לחברה כולה.