מים מבוקבקים נמכרים יותר מכל משקה קל אחר, אך למרות תמימותם הם מזיקים לסביבה וגורמים להוצאה מיותרת של אנרגיה, ולפסולת פלסטיק
שני ספקי מים מבוקבקים עצרו את הייצור בגלל זיהום והמשק נכנס להיסטריה. מה נשתה כאשר יאזלו הבקבוקים? למזלם של ההיסטרים”, חודש מילוי הבקבוקים אחרי זמן קצר ולא נוצר מחסור. האירוע הקצר הביא לגל תגובות ודיונים, כאשר המסקנה הבהירה אליה הגיעו מי שמעורבים בנושא היא: בארץ, מי ברז בטוחים לשתיה, המים המסופקים לבתים ע”י הרשויות בריאים ובטוחים לשתיה ואין סיבה לצרוך מים מבוקבקים. נכון לפעמים יש למים בברזים טעם שונה- אליו מתרגלים, לפעמים חודר זיהום למי- הברז, אבל אז הרשויות מזהירות והמצב חוזר לקדמותו אחרי זמן קצר. אז מדוע להמשיך ולצרוך מים בבקבוקים ובמיכלי פלסטיק? אני יודע מדוע לא. אני יודע מדוע צריכת המים המבוקבקים מיותרת. אני יודע מדוע ה”תעשייה” של ביקבוק מים ומכירת מים במיכלים מבוססת על תרבות צריכה של מוצר…. מ-י-ו-ת-ר. מוצר שיצורו וצריכתו מזיקה קודם כל לסביבה ולכן גם לצרכנים.
כדי להדגים את הזנק הסביבתי אני ניזקק לנתונים מארה”ב שפורסמו ע”י פטר גליק, נשיא מכון המחקר הפסיפי, Peter Gleick, president of the Pacific Institute, הנתונים פורסמו ב- Environmental Research Letters. הנתונים מתייחסים לייצור ושיווק המים המבוקבקים בארה”ב ולכן כשמשליכים את ה”צרה” לארצנו צריך לצמצם את המספרים ביחס המתאים. הנזקים העיקריים מתבטאים בצריכת אנרגיה וביצור הפלסטיק. להלן מאז 2001 עלתה צריכת המים המבוקבקים בארה”ב ב-70% (יותר מחלב ובירה). ב-2007 כדי לבקבק כ 100 מיליארד ליטר מים שבוקבקו בעולם המערבי מתקבל (בזבוז) של 100 מיליון חביות דלק. 100 מיליון חביות נוספות נדרשו לביקבוק מים ב”עולם השלישי” אלא ששם במקומות רבים מי-ברז אינם ראויים לשתיה. צריכת האנרגיה מתחלקת לארבע: 1) ייצור הבקבוקים, 2) טהור המים, 3) מילוי המים, ולבסוף, 4) הובלת המוצר המוגמר.
רוב הבקבוקים מיוצרים מפ.א.ט-( polyethylene terephthalate (PET)), גרגרי הפ.א.ט מותכים ומהנוזל מייצרים את הבקבוקים. ב-2007 השתמשו במיליון טון פ.א.ט בארה”ב בלבד, (וכ-3 מיליון טון בעולם כולו). יש לציין כי מס' החברות משתמשות בתהליך בו מיוצרים בקבוקים קלים להם נידרש פחות פלסטיק ובהתאם פחות אנרגיה. האנרגיה לטהור המים ולמילוי זניחה יחסית לשלב הראשון, השני והשלישי. האנרגיה הנצרכת להובלת המוצר תלויה כמובן במרחק ובצורת ההובלה- שלב ארבע. כאשר הובלה אווירית היא היקרה ביותר, אחר כך הובלה במשאיות וברכבת, והפחות יקרה היא הובלה באניות.
בחשבון כולל, 50 מיליון חביות דלק בשנה מהוות רק שליש אחוז מכמות הדלק הנצרכת ע”י ארה”ב. אבל זו הוצאה מ-י-ו-ת-ר-ת. לדברי החוקרים, בארה”ב צורכים מים מבוקבקים בכמות שהיא בערך שליש מהכמות העולמית. ליצור אותה כמות מי ברז תידרש רק חצי פרומיל מצריכת האנרגיה. כלומר: ביקבוק מים צורך פי 2000 (אלפיים) יותר אנרגיה מהספקת מי-ברז. החוקרים מציינים כי “בארה”ב יש מי-ברז טובים ובריאים” לשתיה ואין כוונתם להביא לאיסור על ביקבוק מים אלא “לעזור לצרכנים להבין את ההשלכות של הבחירה בין מי-ברז למי-בקבוק”, הבנת העלות האנרגטית והסביבתית של המים המבוקבקים חייבת להביא לשינוי.
על נתוני המחקר מארה”ב יש להוסיף את הנתונים אצלנו. במקרים רבים מאוכסנים המים בבקבוקי הפלסטיק בשמש ולאורך זמן, מה שגורם לתגובות כימיות שכתוצאה מהן נוצרים רעלנים במים! בגלל תקנות מיחזור מעוותות, אחרי השימוש בבקבוקים הם מתווספים לכמויות האשפה שביצורן אנחנו שיאנים, לכן נכון היה לתת למעיינות המנוצלים לזרום לצנרת הכללית או להשקות את הטבע ולחדול מההיסטריה הצרכנית שלא לצורך.
אחרי כל זאת מי שבכל זאת חושש לשתות מים ישירות מהברז יכול להתקין מתקן טיהור ביתי- בתנאי שהמתקן מתוחזק כראוי. ולפני שה”מגיבים” יחפשו מי מיצרני המטהרים מגבה אותי אני מצהיר כי בביתי ובכל מקום אחר בארץ אני שותה מי ברז…. לבריאות.
א
15 תגובות
לאסף רוזנטל.
א.אני מתקשה לקבל את טענתך כי מי השתיה הם באיכות טובה בכל הארץ. טענה גורפת זו אינה אלה "טיאטוא הליכלוך אל מתחת לשטיח", דהיינו התעלמות מהבעיה. לדעתי איכות המיים אינה אחידה ומשתנה מאיזור לאיזור בהתאם למידת הזיהום בכל איזור. אני גר בחולון ולדעתי איכות מי הברז גרועה ואיננה ברמה נאותה לשתיה.
אחי לעומת זאת גר בעמק-יזרעאל ושם טעם המיים מעולה. יחד עם זאת נכון הוא שמתרגלים לכל טעם. אך מה עם הנזקים הבריאותיים המצטברים (מרעלים, מתכות כבדות ושאר מרעין-בישין)הנגרמים משתייה מתמשכת של מיים מזוהמים ?
ב. לדעתי מדובר במחדל של הגורם המונופוליסטי הממונה על אספקת המיים בישראל- חברת "מקורות" ושל הגורמים הממשלתיים האמורים לפקח על פעולתה של "מקורות" דהיינו משרדי הבריאות, התשתיות והכנסת.
אלה היו צריכים לדאוג, ממזמן,כי בצמוד לכל מקור מי שתיה יותקן מתקן טיהור ולא רק סינון כפי הקיים כיום). זה היה חוסך את הצורך בשימוש במי בקבוקים ובמתקני טיהור ביתיים.
אבל קל יותר להפיל על הציבור את משימת הטיהור מאשר לבצעה.
מה לגבי מתכות כבדים כמו למשל עופרת,האם יש נתונים לכמות העופרת במי ברז?
לפני 50-40-30 שנה פשוט הרתיחו לנו בבית את מי הברז וקיררו וכך שתינו.
אך מים מינרלים בכל זאת יותר טעימים..ונהיו לזמינים.
צריך לחשוב על כתבתך,אסף.
אולי ,בכל זאת לעשות חשבון -נפש ומים,כפרטים.
10 מצחיק 🙂
באיזורים עם הרבה אבנית במים, כדאי לשתות מים שעברו פילטר ראוי, אחרת יש סכנה לאבנים בכליות וזה מאוד לא נעים.
"הצלחת" המים המנראלים תמיד ניפלאה בעיני; מפחידים אנשים שיש חיידקים במי ברז – והם רצים כמו עדר לקנות מים מבוקבקים.
אפילו באלפים ראיתי אנשים קונים מים בבקבוק!
קשה להתרגל לטעם כשיש אופציה טעימה יותר וזמינה לא פחות. אני חושב שצריך להשקיע בפיתוח פילטרים לבית המשיגים את איכות מים מינרלים ואת טעמם.
רק תמירה 70.
אסף, תודה על המאמר.
תמיד אמרו שמיים בארץ הם בטוחים לשתייה, אבל כשאתה מאשר זאת – אני בטוח.
גם אני שותה רק מי ברז, אבל זה בגלל שאין לי כסף למים מינרלים 🙂
גם אני שותה רק מי ברז. לא מטהרים ולא נעליים. חבל על הכסף, המים בסדר גמור. לטעם מתרגלים (יותר נכון התרגלתי, אני מרגיש טעם לוואי רק בירושלים).
פקחת את עיניי, החל מהיום אני ישתה מים מהברז (ובכל זאת… שעברו סינון) ויקנה בקבוקים רב פעמיים שאותם נוכל למלא ולקרר.
כתבה מעניינת וכייפית לקריאה בשבת בבוקר
ליעל פטר, בעניין בליעת פלואוריד מומחים לבריאות השן חולקים
עלייך (אני קראתי לפחות מאמר אחד בנושא) – ובכל מקרה,
מסננים מסלקים את הפלואור כמעט לגמרי.
לדעתי לפחות, המאמר והמסקנות העולות ממנו חשוב הרבה יותר מכיבוי
האורות הסמלי ב"יום כדור הארץ"; אם יש רק שני נושאים שאנחנו
כ"אזרחי הכדור הקטנים" יכולים לתרום את חלקנו יום יום, הרי ששני
הנושאים האלו יהיו הפחתת השימוש מוצרי הפלסטיק: השקיות והבקבוקים.
מי הברז בארץ ממש לא טהורים ונקיים ויש להם טעם לואי נורא, גם פילטר של פחם לא מנקה אותם לגמרי.
אהבתי את המאמר.
שאלתי היא מדוע מכניסים פלואוריד למי השתיה ולמי הברז שלנו.
כפי שאפשר לראות כאן,
קישור 1
.
יש ביקורת רבה על הפלואור. זהו חומר שיכול להיות מסוכן מאוד ולא ברור מדוע מכניסים אותו למי השתיה שלנו, שדרך אגב פילטרים רגילים כדוגמת תמי4 לא מסננים אותו.
הפלואור במי השתיה אמור כביכול למנוע עששת, אבל הוא לא יעיל במניעת עששת כאשר בולעים אותו במי השתייה, אלא כאשר מצחצחים איתו שיניים.