בשעה טובה

באיזו שעה תלדי לידה טבעית? מתי אתה עלול ללקות בשבץ? ולמה הסיכוי להתפרצות אסתמה בין השעות 2 בלילה ל-6 בבוקר גדול פי 300?

איאן סמפל גרדיאן, הארץ

לפני שדממת הלילה מפנה את מקומה לרחשי הבוקר, כשחדר השינה עדיין אפלולי והשעון המעורר עוד לא הכריז על תחילתו של יום חדש, עוברת בגוף קריאת השכמה שקטה. עם התחזקות הקריאה הגוף מתחיל להתחמם, המוח מתחיל לפרפר בתגובה לפעילות החשמלית המחודשת, והלב עובר מהקצב הלילי הרגוע, להלמות היום.

המעבר ממצב שינה למצב ערות הוא רק אחד מהשינויים שמתואמים בדייקנות המתרחשים בגופנו במשך היממה. בזכות השעון הביולוגי, כמעט כל נקודה בגוף ובמוח יודעת מתי עליה לעבוד קשה יותר ומתי היא יכולה לנוח.

הכרונו-ביולוגיה (לימוד “שעוני הגוף”) כבר חשפה כמה תופעות מוזרות. אם תרצה ללחוץ יד בחוזקה, עשה זאת בשעות שאחרי השעה 6 בערב. אם תרצי להתערב על השעה שבה תלדי (בלידה טבעית), התמקדי בשעות 4 עד 6 לפנות בוקר. ואולם, לא הכל קליל וסתמי. סביר שתמות בשעות הבוקר; הסובלים משיגרון ניווני (אוסטיאוארתריטיס; osteoarthritis) יחושו החמרה במצבם בשעות הערב המוקדמות; הסבירות להתפרצות התקף קצרת (אסתמה) גדול פי 300 בין השעות 2 בלילה ל-6 בבוקר. בכלל, נדמה כי לכל מחלה שעה משלה כדי לתקוף.

עם השעונים הביולוגיים המובנים ניתן לדעת מראש מה יידרש מאתנו בשעות הקרובות, ולהפעיל במרץ את האיברים שלהם נזדקק יותר מכל. השעונים מכתיבים לנו מתי מוחנו עירני יותר, קיבתנו מוכנה לעכל מזון, ומתי אפשר “לכבות את עצמנו” – וללכת לישון. “אין טעם להפעיל את הגוף במלוא הקצב כל הזמן אם אין צורך בדבר, ולמעשה, הדבר בלתי אפשרי”, אומר ראסל פוסטר, חוקר נוירו-מולקולרי מהאימפריאל קולג' בלונדון. “במקום זאת, אתה משתמש במה שאתה צריך בזמנים המתאימים”.

יממה של 20 שעות

למדענים נדרשו עשרות שנות מחקר כדי למצוא את מיקומו של “שעון הגוף” הראשי. נראה, שלפחות בקרב היונקים הוא צומק לגוש בן 20 אלף תאים בסך הכל, בחלק המוח המוכר בשם SCN) suprachiasmatic nuclei) – חלק מההיפותלמוס בבסיס המוח. בין התאים מצאו המדענים סדרות גנים שהופעלו, כבו והופעלו מחדש, ב-24 שעות. למחזוריות זו שתי השפעות: העברת מסרים חשמליים למערכת העצבים וייצור קילוח של הורמונים. הללו מתפזרים בגוף כצלצולי שעון.

תפקיד ה-SCN במעקב אחר הזמן הוצג באופן דרמטי ב-1990, כשצוותו של מייקל מנאקר באוניברסיטת אורגון ופוסטר ביצע ניסוי מיוחד. בניסוי נתקלו החוקרים באוגר זהוב בעל ליקוי גנטי, שגרם לאנדרלמוסיה בשעון הביולוגי שלו. במקום מחזוריות של 24 שעות, חי האוגר במחזוריות של 20 שעות. החוקרים לקחו את צאצאי האוגר שירשו את השעון הפגום, והשתילו את ה-SCN שלו באוגרים שהשעון הביולוגי שלהם נורמלי. להפתעתם, כשהאוגרים החלימו, פעלו שעוניהם הביולוגיים על פי מחזוריות של 20 שעות. “זה הוכיח אחת ולתמיד שה-SCN נמצא בנקודה שבה נמצא השעון הראשי”, אמר פוסטר.

מאז גילו המדענים כי בעוד שה-SCN קובע את הזמן התקני לגוף, כל אחד מהאיברים בגופנו מנצל את האיתותים כדי לכוון את שעונו האישי, בדומה למדינות הקובעות את השעה בתחומן בהתייחסות לשעון גריניץ'. איברים רבים, למשל כבד וכליות, מפגרים בחמש שעות בהשוואה לשעון הראשי.

שבץ של בוקר

בעוד מדענים בתחום הביולוגיה המולקולרית בודקים בנפרד את פעולות השעון הביולוגי, חוקרים מדענים אחרים את הצד האפל של הנושא. תגליותיהם שפכו אור חדש על מחלות, ויש הסבורים שהדבר עשוי לגרום למהפיכה רפואית. למשל, בשל העובדה שגופנו נדרש להעלות את לחץ הדם מעט לפני היקיצה, יש סיכון רב יותר להתפקעות כלי דם בשעות הבוקר המוקדמות, דבר שעשוי לגרום התקף לב. גם הסיכון ללקות בשבץ גובר. החשש לפגיעת שבץ (cerebral infarction) גדול ב-49% בשעות שבין שש בבוקר לצהריים, בהשוואה לשעות אחרות ביממה.

העלייה הדרמטית בהתקפי קצרת בין 2 בלילה ל-6 בבוקר נגרמת, ככל הנראה, עקב הירידה ברמת הקורטיזול, הורמון שבדרך כלל מקושר למצבי לחץ, אך ידוע גם כחומר כימי אנטי-דלקתי שמונע התכווצות מעברי אוויר. גם מחלות “חשובות” פוזלות לעבר השעון. סוגי סרטן רבים מתקדמים באופן דרמטי בזמנים מסוימים, ונראים רדומים בזמנים אחרים.

רבים מהעוסקים בכרונו-ביולוגיה מאמינים שהרפואה החטיאה משהו, מכיוון שלא התייחסה לגורם הזמן. “רופאים ומדענים לומדים שהגוף נמצא במצב קבוע לאורך 24 שעות, ואינם מודעים לעניין המחזורים”, אמר מייקל סמולנסקי, מומחה לנושא “שעוני הגוף” מאוניברסיטת טקסס ביוסטון.

התוצאה היא שרבים מהעוסקים ברפואה, שמודעים לשינויים הפיסיולוגיים הקשורים לזמן, אינם מעריכים כיאות את ההשלכות הנובעות מכך. סקר שעשה סמולנסקי בקרב יותר מ-300 רופאים כלליים אמריקאים מצא כי 55% מהם לא ידעו מתי עולה לחץ הדם. רק 26% ידעו באיזה שעות יש סבירות גבוהה להתקפי קצרת, ופחות מרבע מהנשאלים ידעו מתי בדרך כלל מתחילה מיגרנה.

שעון עכבר

מומחים רבים בתחום משוכנעים שאם רופאים ויצרניות תרופות היו מתייחסים לשינויים במחלות בהתאם לשעות, היה אפשר לשפר משמעותית את הטיפולים. מחקרים הוכיחו שבמחלות מסוימות, לנטילת תרופות בזמנים שונים השפעה משמעותית על תוצאת הטיפול. בשנה שעברה הוכיח רמון הרמידה מאוניברסיטת ויגו בספרד, כי ההמלצה לנשים הרות להשתמש באספירין כדי למנוע לחץ דם גבוה ורעלת הריון (pre-eclampsia) היא חסרת משמעות אם לא נאמר להן באיזו שעה לקחת את התרופה. מחקרו הוכיח שבנטילת אספירין עם היקיצה או בשעות אחר הצהריים אין כלל, או יש רק מעט תועלת. לעומת זאת, לנטילת אספירין לפני השינה השפעה משמעותית על ירידת לחץ הדם. “דבר פעוט כל כך, כשעת בליעת אספירין, יוצר הבדל ענק”, אמר סמולנסקי.

התגלית, שלפיה תרופות פועלות טוב יותר בשעות מסוימות, עוררה שאלות בנוגע לאופן שבו מתקיימות בדיקות כימיות כלליות. לפני שתרופה כלשהי ניתנת לבני אדם, היא נבדקת על בעלי חיים, בדרך כלל מכרסמים. עכברי המעבדה המוכרים לנו הם בעלי חיים ליליים. “פירוש הדבר הוא שבדקנו כימיקלים, ולא רק תרופות, על בעלי חיים שבין סנכרון הפיסיולוגיה שלהם עם זו של בני האדם יש הפרש של 12 שעות”, אמר פוסטר, “האם פירוש הדבר הוא שעלינו לחזור על כל בדיקות הרעילות? זה לא עניין שנפסל לחלוטין”.

פוסטר מאמין שתעשיית התרופות תרוויח מחקירת תופעת השפעת הזמן על פעולת התרופות. מחקר כזה לא יגלה רק מהן השעות הטובות ביותר לנטילת תרופה, אלא גם מתי לא לקחת אותה. “נניח שאתה בודק תרופה חדשה נגד סרטן שגורמת לתופעות לוואי קשות ולתמותה גבוהה בקרב בעלי החיים. אתה מחליט שאינך יכול להשתמש בתרופה, וממשיך לבדוק תרופות אחרות. ואולם, אם היו נותנים לך את התרופה הזאת בזמן אחר, למשל, 12 שעות מאוחר יותר, ייתכן שתופעות הלוואי היו פוחתות. ייתכן שזהו בדיוק המקרה שבו אנו נותנים תרופה הגורמת ליותר נזק מהרצוי, ובנוסף מאבדים תרופות רבות ערך אחרות רק משום שהן גורמות תופעות לוואי קשות בשעות שבהן ניתנו”, אמר פוסטר.

בבית החולים פול ברוס שליד פאריס בודק פרנסיס לוי, מומחה בעל שם עולמי בתחום הכרונו-תרפיה, אם לתרופות נגד מחלת הסרטן השפעה רבה יותר בשעות שונות של היום או הלילה. עד כה גילה לוי כי מוטב לתת תרופות מסוימות שנועדו לטיפול בסרטן הלבלב בארבע לפנות בוקר. בשעה זו קל יותר לשאת את תופעות הלוואי משום שרמתו של אנזים מסוים שמגן על התאים הבריאים היא בשיאה. “פירוש הדבר הוא שהחולים יכולים לשאת טיפול במינון גבוה יותר”, אמר לוי.

לפי סמולנסקי, יש כ-30 מחלות שונות שאפשר לטפל בהן בעוצמה חזקה יותר בעזרת תזמון מדויק וזהיר למתן התרופות, במקום השיטות הרגילות והמוכרות של “פעם, פעמיים, או ארבע פעמים ביום”.

ואולם, למרות ההכרה בעובדה שהזמן הוא מרכיב חשוב, יש הטוענים כי תזמון נטילת כל התרופות אצל כל חולה עשוי להיות מוגזם. “לפעמים ההבדל לא יהיה משמעותי כל כך”, אמר פיטר רדפרן, פרמקולוג באוניברסיטת באת ומחבר הספר “כרונו-תרפיה”. רדפרן טוען כי יש מרכיבים נוספים תלויי זמן, למשל, הזמן שנדרש לספיגת התרופה, שמשתנים במידה כזאת, עד שסביר להניח שכל הרווח הנובע מקביעת שעת נטילת התרופה, יאבד. “זה לא כפי שהיה לפני עשר שנים, אז זה היה נחשב כרעיון מוטרף. כיום מתייחסים לזה ברצינות. ברור לנו שזאת אינה הזיה”, סיכם.