חיידק הכולרה חיידק האנתרקס חיידק , הבוטוליזם אלה הם החיידקים הנגיפים והטפילים שפותחו במעבדות שונות בעולם לנשק ביולוגי
לא פחות מ-14 נגיפים וחיידקים מהוים בסיס לנשק הביולוגי – קובע
דו”ח של כתב העת המדעי הצרפתי La Recherche המסתמך על מקורות
רבים וגם מצטט את הפיסיקאי סידני דרל במאמרו ל”פיזיקס טודי”:
“מלחמת העולם ה-2 היתה 'מלחמת הפיסיקאים'. עלינו להיכון לכך
שהמלחמה הבאה ועימותי העתיד יהיו 'מלחמות הביולוגים'”.
14 גורמי המחלות בנשק הביולוגי, הם:
* אנתרקס (חיידק בצילוס) הפוגע במערכת הנשימה/העור, בהדבקה
בנבגים. עלול לגרום מוות. תסמינים ראשונים: לאחר 4-2
ימי-דגירה, דומים לשפעת קשה מלווה בהקאות. החיידק יציב לקרינת
על-סגול. 1500 מעבדות בעולם מחזיקות בדגימותיו.
צרפת וגרמניה ניסו להפיצו במלחמת העולם הראשונה; היפנים – בסין
בשנות ה-,30 כת “אום-שין-ריקיו” (“האמת העליונה”) היפנית
ב-.1990 פגע ב-2001 בארה”ב. כנשק ביולוגי פותח בצרפת, גרמניה,
הונגריה, בריטניה, ארה”ב, בריה”מ (רוסיה), דרום-אפריקה ועירק.
חיסון נגדו פותח בארה”ב וברוסיה. חיסון מבוסס על הנדסה גנטית,
בניסוי קליני השנה. הטיפול לנפגעים: אנטיביוטיקה לניטרול
הרעלן.
* בוטוליזם (רעלן החיידק ממשפחת הטטנוס). החדירה לגוף דרך
מערכת העיכול. פגיעה ק שה מסתיימת במוות. תסמינים: שיבושי
ראייה, קשיי-בליעה, שיתוק שרירים. שורד במים ובמזון מקולקל.
הרעלן ניתן ליצור כמותי, קשה לשליטה. היפנים השתמשו בו
במנצ'וריה בשנות ה- .30 כת ה”אום-שין-ריקיו” היפנית ניסתה
להפיצו ב-.1990 צרפת – בשתי מלחמות העולם. היה כנשק בידי
בריטניה, קנדה, ארה”ב, בריה”מ, דרום-אפריקה ועירק. חיסון נוסה
בקופים. בניסוי קליני בבני-אדם נתגלו קשיים. הבעיה: קושי
באיבחון מוקדם.
* קדחת מלטה (חיידק ברוצלוזיס). הפגיעה – דרך העיכול.
התסמינים, לאחר דגירה ממושכת: חום גבוה והתייבשות כללית,
כאבי-גוף שמסתבכים לכרוניים. החיידק עמיד ומעורר קושי ביצור
לתחמיש קרבי (רוסיה ניסתה). לא שומש במלחמה. עד 1970 היה
בתוכניות צבא ארה”ב. מצוי כנראה במעבדות ברוסיה ועירק. אין
חיסון. הטיפול: באנטיביוטיקה.
* כולרה (חיידק משחרר רעלן). חודר דרך העיכול. הדגירה בגוף
הנפגע: 28-12 שעות. מדביק, גורם לשילשולים, הקאות והתייבשות.
קל לתירבות, קשה בהפצה במימי מדינת היעד ולשליטה בהתפשטותו.
יפן ניסתה להפיצו בסין בשנות ה-.30 פותח כנשק בגרמניה הנאצית
ובעירק. חיסון המוני נגדו לא הצליח. דור חדש של החיסון, בניסו
י בבעלי-חיים בארה”ב. הטיפול: אנטיביוטיקה.
* אבולה (פילו-וירוס). גורם חום גבוה, דימומים. ההדבקה ישירה
מחיה נגועה. החדירה לגוף דרך הנשימה. מדביק מהיר. סיכויי
התמותה: %.90-70 דגירה: שבוע. הנגיף איננו יציב. קשה ליצור
כתחמיש, קשה לשליטה בהפצה ואיחסון. מסוכן למניפולציה. עדיין
איננו נשק. רוסיה מנסה ליצרו בהנדסה גנטית. בפיתוח
בדרום-אפריקה. נוסה בכת ה”אום-שין-ריקיו”. אין חיסון. הטיפול:
בתרופות אנטי-ויראליות ביעילות מצומצמת.
* דלקת המוח הונצואלית (נגיף אנציפליטיס EEV). מחולל המחלה:
הרנ”א שבוירוס. ההפצה: בעקיצת יתוש. פגיעה קשה במערכת העצבים
המרכזית וההקפית. שיעור התמותה: קטן. המחלה קשה, מלווה בחום
גבוה מאד, התייבשות והקאות. לא נוסה במלחמות. בפיתוח ברוסיה
(בהנדסה גנטית) ובארה”ב (עד שנות ה-70). קשה לשליטה. החיסון
נוסה בחיות. טיפול אינו יעיל.
* קדחת Q(מופץ בידי טפיל, ריקציה). חודר דרך הנשימה. ההדבקה
מהירה וקשה. שיעור תמותה קטן כשהטיפול מיידי. התסמינים דומים
לשפעת קשה מלווה בהזיות, עויתות-פנים, חום גבוה. קשה להשגה
ולטיפול לצרכים צבאיים. נכלל בתוכניות ארה”ב (עד שנות ה-70)
ובבריה”מ. ה חיסון נוסה בחזירי-ים ואיכזב. הטיפול:
אנטיביוטיקה.
* קדחת מרבורג (נגיף פילו-וירוס). מלווה בדימומים. מדביקה.
התמותה – נרחבת. קשה לפיתוח ושימור בנשק. מסוכן במניפולציה.
נכלל בתוכניות פיתוח-נשק בבריה”מ ובדרום-אפריקה. אין חיסון
וטיפול.
* בורקהולדריה מאליי (נקראה בעבר סרחת). מקור המחלה
בדרום-מזרח אסיה. ההדבקה במגע ישיר מחיה חולה (כלבים, חתולים,
סוסים). מהירות ההדבקה בינונית. התסמינים: חום גבוה, פגיעה
בשרירים; סיבוך לדלקת ריאות. החיידק יציב ב”סביבה עויינת”, קשה
בהכנה ולשליטה כנשק. הגרמנים והצרפתים ניסו להדביק בו סוסים
במלחמת העולם הראשונה. היה בתוכניות ארה”ב עד שנות ה-70
וברוסיה. אין חיסון. הטיפול – באנטיביוטיקה.
* דבר (חיידק). פוגע בריאות (ה”דבר הבובוני” ההסטורי לא נחשב
ראוי לנשק). מאוחסן ומופץ בידי חולדות. הפגיעה: בנשיכה. הרוסים
ניסו ליצרו לפיזור מהאויר (באירוסולים). התסמינים מזכירים שפעת
ופגיעה במערכת הדם, דלקת ריאות חמורה. קשה לשמר כמלאי. קל
לתרבית. קשה לפיתוח ולהפצה. סברה: הטאטרים (ב-1346) והיפנים
בסין בשנות ה-,30 ניסו להפיצו. צרפת ניסתה להפיצו במלחמת העולם
הראשונה. גם גרמניה הנאצית. ארה”ב חדלה לפתחו כנשק ביולוגי.
הרוסים ניסו גירסה בהנדסה גנטית. אין חיסון נגד החיידק הריאתי.
הטיפול באינטיביוטיקה ממושך.
* סלמונלה (חיידק הטיפימוריום). פוגע במערכת העיכול.
גירסת-אחות למחולל הטיפוס. הסיכון למוות – נדיר. התסמינים:
שילשולים, הקאות, חום, אפיסת-כוחות. קל להפצה ולניהול. נכלל
בניסוי-נשק בכת “מקדש וואקו” האמריקנית ב-.1984 היה בתוכניות
צבא-ארה”ב (עד 1970) ובדרום-אפריקה. אין חיסון. הטיפול: בבידוד
ובאנטיביוטיקה (לילדים).
* הלם טוקסי (נגרם מרעלן חיידק סטאפילוקוק B). מחולל הרעלת דם,
חודר לגוף בנשימה ובעיכול. התסמינים מזכירים שפעת קשה, חום
גבוה, פגיעה בשרירים, דלקת מוח. יציב. קשה לאיבחון מהיר. קשה
לבסס עליו מלאי להפצה וכנשק. נכלל בתוכניות הפיתוח בעירק
ובבריה”מ. אין חיסון וטיפול.
* טולרניה (חיידק). חודר לגוף בנשימה ובעיכול, ובעקיצת יתוש.
בחוסר טיפול נאות, שיעור המוות %.30 התסמינים: חום, הקאות,
כאבי-ראש שנמשכים כחודש. דגירה: בפגרי בעלי-חיים ובזבל. קשה
לשימור ולטיפול צבאי. מומחה לנשק ביולוגי רוסי שערק למערב
טוען: הרוסים ניסו להדביק בו את הגרמנים בקרב ס טלינגרד. נכלל
בתוכניות פיתוח בבריטניה, קנדה, ארה”ב (עד 1970), רוסיה
(בהנדסה גנטית). טיפול יעיל באנטיביוטיקה.
* אבעבועות שחורות (נגיף). דרכי ההפצה: דרך בעלי-חיים; במגע
ובנשימה. נגיף מוחלש שימש עד 1979 לחיסון ילדים. הדגירה:
שבועיים. התסמינים: כתמים אדומים המתפתחים לשלפוחיות מוגלתיות.
קשה בהשגה. רשמית נותרו בעולם שני מלאים, בארה”ב וברוסיה. שימש
כנשק לבריטים נגד האינדיאנים באמריקה ב-.1763 גירסה בהנדסה
גנטית נוסתה ברוסיה לנשק חדיש. ארה”ב חושדת שצפון-קוריאה ניסתה
לפתחו כנשק משלה. חיסון – קיים; איכותו – במחלוקת. ארה”ב ניסתה
את הדור הבא של החיסון – והבעיות הקליניות טרם נפתרו. הטיפול –
מצוי ויעילותו תלויה במהירות הגשתו (עד 4 ימים מהחשיפה).
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~345426663~~~41&SiteName=hayadan
