ההיסטוריה שלנו היא ספור יציאתו של המין האנושי מהמרכז

כותב עמי בן בסט, שותף לחיבור הספר מסע אל התבונה

שהספר "מסע אל התבונה" שיצא כעת במהדורה שלישית ומצוי בהליכי תרגום לקראת הופעתו בהוצאה הרוורדית מכובדת נוגע בשאלה האם אנחנו לבד מהיבטים שונים ומגוונים ואם הייתי יכול להיות אובייקטיבי הייתי ממליץ עליו. בכל זאת יש כמה דברים אותם הייתי רוצה להעלות. למשל העניין הבא שאני אוהב את החוקיות שבו:-ההיסטוריה שלנו היא ספור יציאתו של המין האנושי מהמרכז.

ככל שהשכלנו הבנו שאנחנו חלק מתמונה גדולה יותר. קודם היה זה כדור הארץ שיצא מהמרכז. אחר כך השמש הפכה לכוכב שולי ובעקבותיה הגלקסיה הביתית שלנו הפכה לאחת מיני רבות. בשנים האחרונות גם היקום הפך כנראה לאחד מתוך רבים. ומה באשר לאדם? האם הוא היצור הנבון היחיד בגלקסיה (מבלי להיכנס לשאלה מה זה נבון) וביקום כולו?

לצערי, בהעדר הוכחות מכריעות אנו יכולים לענות על השאלה הזאת רק בהסתברויות סטטיסטיות שמטות את הכף לטובת יותר לכיוון ההשערה שאיננו לבד ביקום. השאלה הזאת נהיית קשה הרבה יותר אם זוכרים שאנחנו גם לא אובייקטיבים. הדרך בה אנו רואים את הדברים היא פרטית ומיוחדת רק לנו. היא נשענת, אם להסתמך על עולם המחשבים, על בסיס נתונים יחיד אשר גדול ועצום ככל שיהיה, מוגבל הוא לאוסף הרעיונות, הדעות, החוויות והניסיון המצטבר של המין שלנו במשך כמה אלפי שנות תרבות בפלנטה קטנה החגה סביב כוכב ממוצע אי שם בשיפולי הגלקסיה.

גם ה"חומרה" שלנו – אברי הראייה והחישה בעזרתם אנו מבצעים את התצפיות, בדיוק כמו יכולות החשיבה והתודעה בעזרתן אנו מעבדים ומפרשים את האותות, נגועה במחלת החד צדדיות בהיותה תוצר ביולוגי שהתקבל במשך מיליוני שנות אבולוציה בסביבתו הפרטית מאד של כוכב הלכת שלנו..

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן